הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
nick drake :: pink moon
hannibal, 1972    [אלבום]
המוזיקה של דרייק מתאפיינת במלנכוליה רכה, שקטה ועדינה, בניגוד לפיטר האמיל או רוברט וויאט, הוא אף פעם לא צורח, או מייבב בבכי, אלא תמיד שומר על פאסון שקט ואפילו אדיש. דרייק לא תיאטרלי או דרמטי - הוא פשוט עצוב
מאת: diamond dog בתאריך 06/05/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
oasis
dig out your
soul
the fireman
electric
arguments
peter gabriel
up
the black
lips

let it bloom
green day
nimrod
pink floyd
animals
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9.5    דירוג הגולשים: 8.8 (15 מדרגים)

פשוט עצוב   מתוך פרוייקט שורשים
רוצים גם?
''I saw it written and I saw it said
The Pink Moon is on its way
None of you stand so tall
The Pink Moon is gonna get you all
And it's a pink moon..''

למה התכוון ניק דרייק, כשכתב את שיריו על ירחים ורודים - אנשי נהר, או ג'יין הזויה? דרייק הוא דמות קאלט מעורפלת בעולם המוזיקה: במשך משהו כמו 20 שנה הוא היה אנונימי לחלוטין, ופתאום צבר לעצמו קהל של מאזינים אדוקים. דרייק הקליט את אלבום הבכורה המצוין שלו, ''Five leaves left'' ב-1970, אלבום שזכה לאהדת המבקרים והתעלמות מהקהל. דרייק, שסבל מפחד במה מטורף (וגם לקה בפוביה מפני אנשים באופן כללי, משהו שבטח לא הוסיף למצב הרוח), לא הצליח לדחוף את המוזיקה המלנכולית שלו מסחרית.

אלבומו השני, ''Bryter layter'' היה אמור להיות הפריצה הגדולה, בהשתתפות נגנים רבים, כמו ג'ון קייל ונגנים מלהקת פיירפורת קונבנשן, אך למרבה הצער, נפל קשות ומכר רק 15,000 עותקים, שזה אולי לא רע לישראל, אבל לא ממש להיט באנגליה. בצר לו, התיישב לו דרייק בשנת 1972 באולפן עם המפיק ג'ון בויד, ובשני לילות הקליט את הירח הורוד, רק הוא והגיטרה האקוסטית.

המוזיקה של דרייק מתאפיינת במלנכוליה רכה, שקטה ועדינה, בניגוד לפיטר האמיל או רוברט וויאט, הוא אף פעם לא צורח, או מייבב בבכי, אלא תמיד שומר על פאסון שקט ואפילו אדיש. דרייק לא תיאטרלי או דרמטי - הוא פשוט עצוב. רוב השירים של דרייק מתבססים על הגיטרה האקוסטית שלו; דרייק למד גיטרה בכוחות עצמו, וסיגל לעצמו כיוון ייחודי של המיתרים (מה שעד היום מתסכל נגני גיטרה ברחבי העולם, שרוצים לנגן את שיריו). צריך להבין שבניגוד לשני האלבומים הראשונים, כאן יש לנו את ניק דרייק מזוקק לחלוטין, במצב נפשי קשה, רק הוא והגיטרה. האלבום מאוד מזוקק, מרוכז ותמציתי; בסך הכל 28 דקות ו-11 שירים, שדרייק לוחש לעצמו בשקט בשקט. אגב, רצוי לציין שבזמן הקלטת האלבום דרייק היה כ''כ מדוכא, שהקליט את האלבום עם הפנים לקיר ועם הגב לטכנאי ההקלטה. אחרי האלבום הזה דרייק אישפז את עצמו בבית חולים פסיכיאטרי, ניסה להתגייס לצבא, ולבסוף התאבד בשנת 1974.

אז מה יש באלבום הזה? לא יודע. למען האמת, קניתי את הדיסק יום אחרי פרידה כואבת מבחורה, וזינקתי עם הראש לתוך ההארדקור-דיכאון של דרייק כמוצא שלל רב... זה פשוט אלבום לשקוע בתוכו, בשירים הקצרים והפשוטים, בקול הנהדר, בגיטרה הקצת חורקת... כך שאפשר לומר שיש לי איזה סנטימנט מיוחד לירח הוורוד. ובכל זאת, ניק דרייק כ''כ פשוט שאי אפשר להבין מה כ''כ טוב בו. כמה שהאלבום קצר, ככה אין בו שום צליל מיותר או לא במקום, ואיך שהוא נגמר אפשר לשים אותו שוב ושוב.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©