הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Blues\R&B
the rolling stones :: let it bleed
abkco, 1969    [אלבום]
מיק ג`אגר מעולם לא היה כזה בנזונה סקסי מושחת ומקסים; קית` ריצ`ארדס מעולם לא היה רקוב וארסי כל כך. העובדה שהוא נאלץ לקחת על עצמו את תפקידי הגיטרה המובילה ברוב שירי האלבום גורמת לגיטרות להישמע מלוכלכות וסליזיות מתמיד
מאת: zooly בתאריך 06/05/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
asaf avidan
and the mojos

the reckoning
דייויד ברוזה
night dawn:
the
unpublished
poetry of
townes van
zandt
yair yona
remember
king britt
presents sylk
130

re-members
only
howling wolf
his best
johnny cash
american v: a
hundred
highways
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9.9    דירוג הגולשים: 9.9 (9 מדרגים)

רוצים גם?
''כן כולנו צריכים מישהו להישען עליו,
ואם אתה רוצה, מותק, אתה יכול להישען עלי...''
-היא אמרה - '' שדי תמיד יהיו פתוחים,
תוכל להניח את ראשך המודאג ישר עלי
ותמיד יהיה מקום במגרש החניה שלי,
כשתזדקק לקצת קוק וסימפטיה...''


1969 לא הייתה שנה קלה עבור הסטונז כמעט בכל פרמטר. קשה ליצור מוזיקה כשאתה נמצא באופן קבוע בשערוריית מין/סמים כזו או אחרת ומנסח בהתמדה את קלישאת כוכב הרוק. גם הגיטריסט המתוסבך בריאן ג`ונס היה כל כך שרוט, עד שבלהקה החליטו שאי אפשר יותר (וזמן מה אחר כך הוא טבע, מסומם, בבריכה), סיבוב ההופעות האמריקאי היה קצר מאד והסתיים בטרגדיה באלטמונט. אנשים צלולים ושפויים מהם היו לוקחים איזה פסק זמן להבראה וספירת מזומנים, אבל הסטונז החליטו לקחת את הבלוז שלהם צעד אחד קדימה. התוצאה של אותם סשנים ארוכים ומסוממים יצאה בסוף השנה תחת הטייטל הלעגני Let it Bleed ומהווה, לפחות עבורי, את פסגת היצירה של הסטונז (למרות שמוכרחים להודות שכל אלבום שהם הוציאו באותן שנים היה תותח שבתותחים).

לכאורה, Let it Bleed הוא אלבום מפוזר. הוא הוקלט בפרקי זמן ארוכים למדי בסשנים שערכה הלהקה בניו יורק, תחת שרביטו של המפיק ג'ימי מילר. למעשה, דווקא בשל תנאי הפתיחה הקשים, הוא חושף את הסטונז בשיא עוצמתם וגיבושם. למרות שאת ג'ונס הם נפנפו די בהתחלה ומיק טיילור לא ממש היה בלהקה עדיין, הסטונז מציגים פה את הצליל המגובש ביותר שהיה להם עד אז, ובעצם גם קובעים את הצליל הסטנדרטי שלהם לשלושת העשורים הבאים.

מיק ג`אגר מעולם לא היה כזה בנזונה סקסי מושחת ומקסים; קית` ריצ`ארדס מעולם לא היה רקוב וארסי כל כך. העובדה שהוא נאלץ לקחת על עצמו את תפקידי הגיטרה המובילה ברוב שירי האלבום גורמת לגיטרות להישמע מלוכלכות וסליזיות מתמיד (לדעתי האישית הוא גיטריסט ענק. רחוק מלהיות וירטואוז, אבל מריחים את הגיטרה שלו מקילומטרים, אם אתם מבינים למה אני מתכוון) והסטונז מביאים אותה פה בצליל מגובש ומהודק, בלי קישוטים פסיכודליים כבעבר, בלי הרבה בולשיט פוליטי כמו באלבומם הקודם, וחשוב מכל - גרוב מפה ועד להודעה חדשה.

האלבום נפתח ישר בצמרמורת. ''Gimmie Shelter'', אחת מהיצירות החזקות ביותר של הסטונז, מדבר על מלחמה, מוות, מין ואלימות, ומציג ארבעה וחצי דקות של אימה צרופה, בלוויית יללות היאוש של מרי קלייטון הנהדרת (כותרת השיר היתה גם כותרת הסרט התיעודי המטריד שהוציאו הסטונז במקביל לאלבום על ההופעה הטראומטית באלטמונט), ואח''כ הביצוע הענק של ''Love in Vain'' (אגב, הביצוע החי אפילו טוב יותר) של רוברט ג'ונסון (עם רי קודר במנדולינה), ג`אגר חרמן מתמיד ב-''Monkey Man''ו-''Midnight Rambler'', וקולו הצרוד והעייף של ריצ`רדס (אני דווקא אוהב את השירה שלו) נשמע לראשונה ב-''You got the silver'' הבלוזי.

''Live with me'' זה הארד רוקר פרימיטיבי עם ריף עצבני והונקי טונק ווימן זוכה כאן לגירסת היליבילי חביבה ומושפרצת בשם ''Country Honk'' (הביצוע המוכר יצא רק בסינגל). וכמובן הסיום האורגזמי המופלא של ''You cant always get what you want'' עם מקהלת הילדים והאורגן הכנסייתי. ואיך אפשר לשכוח את שיר הנושא, כביכול בלדת קאונטרי רוק אקוסטית למחצה ולא בלתי נעימה לאוזן, אבל בנוסף למשחק המילים המרושע על הביטלז, יש בה גם אזכורים לסקס דוחה במיוחד, סמים, מוות ואפילו קניבליזם. או שאולי הוא מדבר בכלל על רוק`נרול? כנראה שמדובר על כל הדברים האלה גם יחד, כך שגם אם נוציא מכלל חשבון את הגיטרות הלעגניות של ריצ`רדס והסרקאזם הבוטה בקולו של ג`אגר (שהוא תמלילן הרבה יותר מוצלח ממה שמקובל לחשוב), זאת עדיין חתיכת פיוט מרשימה.

התוצאה היא אלבום ללא נפילות, שכולו שיר הלל לצדדים האפלים והפרועים של חיי הרוק. כל הדברים שבגללם אבות היו נועלים את הבנות שלהם בבית כשהסטונז היו מגיעים לעיר, כל הדברים שעושים את האלבום הזה גם היום לפנינה על-זמנית.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©