הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך:
joni mitchell :: ladies of the canyon
reprise, 1970    [אלבום]
אהבתי לפולק רוק לא גדלה במיוחד, אבל קלטתי מהאלבום הזה משהו שלא קלטתי מאף אלבום אחר ששמעתי עד כה. את הפשטות שיכולה להיות ליצירה והכוח שיש לפשטות הזו. הרגשה כזו היא משהו מאוד אישי שיכולה להשתנות מאדם לאדם ומאלבום לאלבום, אבל איכויותיה של ג'וני מיטשל ידועות
מאת: undertow בתאריך 06/05/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
osymyso
intro-inspect
ion
the verve
a northern
soul
חם ומחמם בום
גשמים שעוד
ירדו
michael
jackson

off the wall
שילה פרבר
מתוק שחור
tom waits
nighthawks at
the diner
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9    דירוג הגולשים: 9 (7 מדרגים)

פשטות פולקית   מתוך פרוייקט שורשים
רוצים גם?
לפני הכול... קצת ביוגרפיה.
ג'וני מיטשל נולדה בשנת 1943 בעיירה בקנדה, בשם רוברטה ג'ואן אנדרסון. חייה של רוברטה (???) היו כל כך מגוונים עד שעד סוף גיל ההתבגרות (שטרם הובהר אם היא כבר עברה אותו) חוותה שלל תהפוכות. בגיל שבע חלתה בפוליו ואת זמן ההחלמה העבירה בלימודי פסנתר שהשתלמו בגדול. בגיל תשע החלה לעשן ולצייר, כמו כל רווקה מזדקנת בת תשע, וכאשר מלאו לה 11 חורפים כבר יכלה ג'וני שלנו ללוות את עצמה בגיטרה ומזמור. ילדת הפרחים הקטנה החליטה שהיא הולכת ללמוד ציור בקולג' למרות יכולותיה המוסיקליות המרובות. שמה של גברת אנדרסון השתנה רק לאחר שהיא נישאה לזמר הפולק צ'אק מיטשל, ולאחר שנישואיהם התפרקו היא החליטה לשמור את השם מיטשל.

לאחר שני ניסיונות ראשוניים בעולם הפולק האמריקאי, מיטשל מוציאה את האלבום Ladies of the Canyon בשנת 1969, השנה שבה התרחשו שתי הופעות אגדיות בהיסטוריה של המוסיקה. האחת, הביטלס בהופעתם האחרונה על גג חברת התקליטים ''אפל'', והשנייה, פסטיבל האהבה והשלום - וודסטוק.

Ladies of the Canyon לא זהר כמו Blue, אבל הוא היה האלבום שהיווה את הבסיס לרפרטואר המוזיקלי שליווה את מיטשל לאורך השנים. האלבום לא רק היווה בסיס לטווח הארוך, אלא הוא גם בסיסי, בכל המשתמע מכך בנוגע לסאונד של האלבום. רוב השירים כוללים רק את ג'וני והפסנתר, ופה ושם יש נגיעות של כלים בודדים נוספים.

מה שאני אוהבת כל כך באלבום הזה הוא לא רק המוסיקה הנהדרת, אלא האזנה לאלבום שלא מנסה להתיימר ולהתחבט בחיים, במוות ומה שביניהם. אלבום שבמהותו לעולם לא יוכל להיות כבד מדי ולא ניתן לשקוע בעקבותיו לתהומות פילוסופים וניק קייביים... מדובר באלבום שהפשטות והצניעות שלו נוגעים במעמקי הלב, מבלי להתיימר לעשות זאת בכלל.

לא תפסתי את זה בפעם הראשונה שהאזנתי וגם לא בפעם העשירית. אבל באחת מהאזנותי למיתרים המצלצלים של ''Morning Morgantown'', חשבתי, כמה הכול יכול להיות כל כך פשוט. צריך רק לקחת טיים אאוט מכל הלחץ שקורה מסביב, לתת לזמן לעצור ופשוט להקשיב. Ladies הוא אלבום קטן שדורש מהמאזינים האינטלקטואלים להוריד קצת את אפודי המגן שלהם, וליהנות מהצניעות של הפולק-רוק הכי טוב, שאני מכירה לפחות.

לעומת העצמה והגרנדיוזיות של אומנים רבים שאני אוהבת, דווקא היה משהו קצת מרתיע כששמעתי רק את צלילי הפסנתר מתנגנים. זה הכול? אין הפקה מהוקצעת? אין מיקסוס? נאדה?

אפשר להרגיש כל אחד מהשירים באלבום הנ''ל ביצירותיה המאוחרות יותר של מיטשל. אין ספק שבאלבום הזה היא הגיעה לשלב מסוים של בשלות ובגרות שהשפיעה עליה לאחר מכן. אופיין של בלדות מופשטות ועירומות כמו ''Willy'' ו''The Arrangement'' מורגשות מאוחר יותר באלבום המופת שזכה להוקרה מרובה יותר, ''Blue''. נגיעות של ג'אז, שיהיו משמעותיות באלבום ''Mingus'' שיצא ב-79' ,משמשות את מיטשל בשיר ''For Free'', שעוסק במסחור של המוסיקה מול הנגנים האמיתיים, שמנגנים כל כך טוב ללא שום תמורה.

''The Priest'' ו''Rainy Night house'' שוברים את הצמד ג'וני והפסנתר בתוספות וואקליות וכלי קשת נוספים שיוצרים אווירה נהדרת. התוספות הקטנות-אך-מורכבות הללו הן אלו שמועצמות לאחר מכן באלבום ''Court and Spark''. אי אפשר לשכוח את המקום ממנו מיטשל הגיעה בתחילת דרכה. שירים קטנים ופשוטים. שירים כמו ''Big Yellow Taxi'' הקופצני והמגניב שמלמד אותנו לשמור על איכות הסביבה, ''Woodstock'' שיר מעט מבעית וכבד, שבידיהם של CSNY הפך להמנון רוק, ו''The Circle Game'' שיר רחוב סומסומי משהו, ומוזר שדווקא שיר כל כך מתקתק וסתמי סוגר את האלבום.

אני הוקסמתי לראשונה כששמעתי את השיר ''Big Yellow Taxi''. מאחר ואני בענייני הסיירות, שמירת טבע, וכל השטויות האלו (זה אולי נשמע קצת אידיוטי), חשבתי שזה מרענן לשמוע שיר כזה מגניב עם מסר כזה טריוויאלי. כבר הכרתי את ''Blue'' מחבריי שאהבו את האלבום, אבל משום מה אני לא התחברתי אליו. באותו הזמן התלהבתי מאוד מ-Holy bible של המאניקס, ופולק רוק מזורגג של חבורה של היפים לא היה בראש מעייני.

איכשהו הקצב המטמטם של טקסי גדול וצהוב הקסים אותי וקניתי את האלבום בלי לחשוב על זה יותר מדי. אהבתי לפולק רוק לא גדלה במיוחד, אבל קלטתי מהאלבום הזה משהו שלא קלטתי מאף אלבום אחר ששמעתי עד כה. את הפשטות שיכולה להיות ליצירה והכוח שיש לפשטות הזו. הרגשה כזו היא משהו מאוד אישי שיכולה להשתנות מאדם לאדם ומאלבום לאלבום, אבל איכויותיה של ג'וני מיטשל ידועות, ואם אתם מחפשים נקודת הכרות ליצירות שלה, ladies הוא המקום הראשון שכדאי לכם לנסות.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:
tori amos || fiona apple || nick drake || keren ann || aimee mann || אפרת בן צור || pj harvey || rosie thomas || suzanne vega || 

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©