הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Blues\R&B
marvin gaye :: what's going on
Motown, 1971    [אלבום]
בסוף השיר, הסוגר את האלבום כולו, הוא חוזר על מילות הפתיחה של שיר הנושא: ''אמא אמא, כולם חושבים שאנחנו טועים, אבל מי הם שישפטו אותנו, רק בגלל ששערנו ארוך...'' - מתחילת האלבום ועד סופו - ''אמא'' היא אמא אדמה, ו''אבא'' הוא אלוהים, ומשניהם גיי מבקש סליחה ורחמים
מאת: קאיה בתאריך 06/05/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
underworld
a hundred
days off
ronnie
peterson

red alert
דייויד ברוזה
night dawn:
the
unpublished
poetry of
townes van
zandt
robert
johnson

the complete
recordings
ronnie
peterson

red alert
yair yona
remember
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9.9    דירוג הגולשים: 8.1 (8 מדרגים)

רוצים גם?
ההכרות שלי עם מרווין גיי החלה דווקא דרך אוסף להיטים שהכיל שלושים ומשהו משיריו היותר ידועים. ל-What's Going On הגעתי לאחר שהחלטתי להתעמק בתולדות המוזיקה השחורה דרך אלבומי המפתח שלה. אז נכון שהיו וישנם עוד אמנים גדולים שהשמיעו את קולם במחאה ועשו זאת באמצעות מוסיקה נפלאה ומקורית והמון כשרון, אבל היה משהו כל כך כן בגיי שגרם לי להאמין לו יותר מכל השאר.

מאוחר יותר הבנתי שזו ככל הנראה היתה תוצאה של המצב הנפשי בו היה כשעבד על האלבום - באיזשהי נקודת אין מוצא ממנה, כך נדמה, יכל להיחלץ רק באמצעות קריאת תיגר על כל מה שהיה מקובל עד אז, והסרת הרסן מעל רצונו לכתוב ולהקליט מוסיקה מבלי לפגוע ביושרו האמנותי למען מיקום נח במצעדי המכירות. הרי ידוע שהקרקע הנוחה ביותר לצמיחתה של מחאה אמנותית אמינה ויעילה היא תחת איסורים והגבלות, כך היה מאז ומעולם.

ראשית שנות השבעים באמריקה: חלום שנות השישים עדין מרחף באוויר, ההרגשה שאפשר לשנות את העולם בססמאות וג'וינטים עוד לא התאיידה, ועם זאת, באיטיות וביסורים, נדמה שמתחיל תהליך התפכחות בחברה האמריקאית. ילדים פרחוניים עדיין בשטח; תנועת המחאה נגד מלחמת ויאטנם עוד פועלת במרץ; נושאים כמו פמיניזם, איכות הסביבה וזכויות השחורים עודם בוערים בסדר היום של השיח הציבורי; אך מבט סביב מגלה צעירים ששבו מהחזית שבורים גופנית ונפשית, עוני, אלימות, סמים וריקבון חברתי.

לתוך הסביבה הזו משחרר מרווין גיי במאי 1971 את אלבומו הידוע ביותר - What's Going On, מניפסט של ביקורת חברתית נוקבת ואחד מאלבומי הסול הגדולים של כל הזמנים, שהוא גם האמנסיפציה הפרטית של גיי עצמו: לראשונה בקריירה הוא יוצר אלבום חף משיקולים מסחריים שכפתה עליו חברת התקליטים האגדית מוטאון, ונאמן לאמת הפרטית שלו, הוא אומר את מה שעל לבו ומשתמש באמצעים מוסיקליים חדשניים כדי לעשות זאת.

השילוב של ג'אז ובלוז עם השירה הנינוחה והגרוב הקודר של גיי (שכל להיטיו עד אז היו שירים פופיים קצביים וקליטים) הרתיעה את חברת התקליטים, שסירבה תחילה להוציא את האלבום בטענה שהוא מורכב מדי ואינו מסחרי מספיק. הצלחתו הגדולה של שיר הנושא ששוחרר כסינגל בינואר 1971 שכנעה את גורדי ברי, מנהל החברה ואחד ממיסדיה (באותה עת גם גיסו של גיי), וההחלטה השתלמה כשהאלבום הפך לאחד מהנמכרים של מוטאון, חברה שהתבססה בעיקר על הצלחת סינגלים.

המרדנות באופיו של גיי לא הנצה בעקבות משטר הדיכוי היצירתי של מוטאון, אלא עוד בילדותו כבן לכומר שמרן ומחמיר, שדגל בחינוך נוקשה וענישה פיסית. מוסיקה הייתה דרך מצויינת לבריחה, וגיי הפך לזמר במקהלה בכנסיית האב וניגן על פסנתר ותופים. לאחר שירות צבאי קצר בחיל האוויר התגלגל גיי לדטרויט, שם הכיר את ברי, ששכר שרותיו ככותב לאמנים שונים במוטאון וכנגן ליווי של הרכבים שונים, ביניהם להקת הליווי של סמוקי רובינסון.

מאוחר יותר, כשגיי קיבל חוזה הקלטות משלו, הוא התמקד בעיקר בדואטים עם זמרות ליווי שונות, הבולטת מביניהם היא תמי טרל - עמה הוא שר כמה מלהיטיו הגדולים, כמו ''Ain't No Mountain High Enough'' ו-''You're All I Need To Get By''. דווקא מותה של טרל ב-1970 מסרטן בראשה הוא שהכניס את גיי להלך הרוח הקודר ממנו נולד What's Going On. בשנתיים שהייתה חולה הקליט גיי עוד שירים שהפכו ללהיטים, ביניהם שירו המצליח ביותר ''I Heard It Through The Grapevine'', ואף על פי כן חש שהמוסיקה שלו אינה רלוונטית לרוח הזמן והסביבה ואינה מבטאת את רגשותיו כלפי הנעשה סביבו. הלחצים של מוטאון להקליט להיטי אחר להיט, היו לו לזרא. לאחר פטירתה של טרל הסתגר גיי בביתו, ושנה אחר כך חזר עם יצירת המופת שלו.

אין צורך להכביר במילים על שיר הנושא הידוע: זעקה כנה וחודרת עם השאלה מה הולך פה, והבקשה הנוגעת ללב - ''Don't punish me with brutality'', המתייחסת ישירות לאלימות שפשתה בחברה האמריקאית, ובעיקר לזו בקרב השחורים. השיר הבא - ''What's Happening Brother'', מושר מנקודת מבט של חייל השב מהחזית ותוהה מה קרה לבית שהכיר. השיר נכתב בעקבות שובו של פרנקי, אחיו של גיי, לאחר שלוש שנים בויאטנם.

מכאן רק טבעי המעבר לאסקפיזם שבסמים עם ''(Flyin' High (In Friendly Sky'', בשירה עצלה, שלא לומר מסטולה. בהמשך בולט השיר ''Right On'', יצירה של שבע דקות המשלבת עיבודים תזמורתיים עם חליל צד וכלי נשיפה, וסוחפת את המאזין עם הקריאה של גיי לאהבה ואכפתיות בין בני אדם.

אי אפשר שלא להאמין לאותנטיות של האלבום ולכנות של גיי שמוחה, זועק, מבקש ומתחנן, בכמה מההופעות הווקאליות המרגשות של כל הזמנים (עכשיו אני יודעת ממי למד פארל וויליאמס לשיר), בשירים כמו ''Mercy Mercy Me (The Ecology)'' - המנון הגרינפיס המושלם עם הסקסופון שמבקש רחמים ביעילות כמעט כמו גיי, ו-''Inner City Blues (Make Me Wanna Holler)'', המתאר את המצוקה הכלכלית בגטו והמצוקה הנפשית המתלווה אליה.

כאן אין להתעלם מהעובדה שאף אחד לא יוצא זכאי אצל גיי בתיאור הרחוב - ''Crime is increasing, trigger happy policing''. ובסוף השיר, הסוגר את האלבום כולו, הוא חוזר על מילות הפתיחה של שיר הנושא: ''אמא אמא, כולם חושבים שאנחנו טועים, אבל מי הם שישפטו אותנו, רק בגלל ששערנו ארוך...'' - מתחילת האלבום ועד סופו - ''אמא'' היא אמא אדמה, ו''אבא'' הוא אלוהים, ומשניהם גיי מבקש סליחה ורחמים.

מלבד עובדת היותו יצירה פורצת דרך בתולדות המוסיקה השחורה שסללה את הדרך לעשרות אחרים, What's Going On הוא פשוט אלבום יפהפה. גם אם מקלפים ממנו את המטענים המתלווים לאלבום המוכתר כאחד מהמשפיעים ביותר ואבן דרך בתולדות המוסיקה בכלל והשחורה בפרט - נשארים עם אסופת שירים חשופים, ישירים ומלאי נשמה, שאפשר להאזין להם וליהנות בצורה הכי בסיסית, להתרגש מהם שוב ושוב.

זאת ועוד - כמעט מצער לחשוב שיותר משלושים שנים אחרי שיצא לראשונה, האלבום הזה רלוונטי מתמיד. נדמה שגיי, שכבר הרבה שנים אינו בין החיים (נורה ע''י אביו בעת מריבה יום לפני יום הולדתו ה-45), היה יכול לכתוב בדיוק אותם שירים בעולם כמו שהוא נראה בימינו. כאן מקבל המושג ''אלבום העומד במבחן הזמן'' משמעות עצובה למדי, אך לפחות לכל אמן שרוצה למחות בימינו יש את What's Going On ללמד אותו איך עושים את זה כמו שצריך.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©