הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Electronica
sly & the family stone :: there`s a riot going on
epic, 1971    [אלבום]
מהתו הראשון היה ברור שאת הפאנק המקפיץ והמלהיב שהיטיב לרקוח באלבומיו הקודמים, השאיר סליי סטון בסיקסטיז. ''ריוט'' לוקח אותנו לסיבוב ברחובות המזוהמים שבצד האפל של הFאנק. פרנויה, ייאוש, ערפול חושים, אלה התחושות הדומיננטיות לכל אורך האלבום
מאת: ערן בתאריך 06/05/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
zero 7
simple things
faust
the wumme
years -
1970-1973
peace
orchestra

peace
orchestra
nouvelle
vague

nouvelle
vague
moloko
do you like
my tight
sweater?
femi kuti
fight to win
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9.9    דירוג הגולשים: 6.5 (2 מדרגים)

שלום, אהבה, שיוויון וגרוב מדבק   מתוך פרוייקט שורשים
רוצים גם?
סילבסטר ''סליי סטון'' סטיוארט, פנומן מוסיקלי עוד מילדותו ומי שהנהיג מאז אמצע שנות ה-60 את ''סליי ומשפחת סטון'' (ככה תרגמו את זה בארץ. באמת), הוביל בשנת 69' את להקתו להצלחה חסרת תקדים. אחרי שכבר הפכו לשם דבר בקרב הקהל השחור, הופעה בלתי נשכחת בוודסטוק הפכה את הלהקה, שכללה בין השאר גם את אחיו של סליי, פרדי, בגיטרות ואת האחות רוז בקלידים, לשם שגור גם בפי חובבי רוק לבנים. הלהיט ''Everyday People'' חרך באותה שנה את המצעדים. הנוסחה שכללה מסרים של שלום, אהבה ושוויון בצד פאן ממוסטל וגרוב מדבק, התגבשה לאיטה על פני שלושת האלבומים הראשונים של הלהקה והגיע למימוש מושלם ב-Stand!, הפעם הראשונה בה הקליט סליי אלבום מושלם באמת. Stand! הוכיח את היכולת של סליי כאמן קרוסאובר שמסוגל להצליח גם בקרב קהל לבן (אגב, בניגוד לג'ימי הנדריקס, אליו הושווה לא פעם, סליי הצליח לעשות זאת מבלי לאבד את אהדת הקהל השחור).

''Stand!'' היה ההיי האולטימטיבי. גלויה מהסיקסטיז שטופי השמש, הזמן שבו הלהקה המעורבת הראשונה בתולדות הרוק, שהיו בה גברים ונשים, שחורים ולבנים, הקפיצה לחצי מיליון היפים את ישבניהם הלבנבנים עם שירי אהבה, פאן וסוטול, אבל אז נגמרו הסיקסטיז, והגיע הזמן להפוך את התקליט. אם אהבתם את צד א' בסיפורו של סטון, חכו עד שתשמעו את צד ב'.

כמעט שנתיים וחצי חלפו עד ששוחרר האלבום הבא מבית סטון - There`s a riot going on (ע''פ אחת הסברות, שם האלבום הוא תשובה לשם תקליטו של מרווין גיי - What`s going on). מהתו הראשון היה ברור שאת הפאנק המקפיץ והמלהיב שהיטיב לרקוח באלבומיו הקודמים, השאיר סליי סטון בסיקסטיז. ''ריוט'' לוקח אותנו לסיבוב ברחובות המזוהמים שבצד האפל של הFאנק. פרנויה, ייאוש, ערפול חושים, אלה התחושות הדומיננטיות לכל אורך האלבום, שמשמש הן כבבואה של האכזבה מכישלון המהפכה החברתית שניסו ההיפים להניע, והן כתיעוד התדרדרותו האישית של סליי סטון לתהומות של התמכרות ודיכאון. הסאונד של `ריוט` עמום ודחוס, ההפקה מבולבלת, כמעט כאוטית, וסליי נוהם וממלמל יותר משהוא שר (חכו עד שתשמעו אותו עושה יודל ב''Spaced Cowboy''), אבל מתוך הבלגאן שעולה מהאלבום בהאזנות הראשונות מתבלטים עד מהרה שירים מצוינים. קטעים כמו ''Africa talks to you (the asphalt jungle)'' ו-''Poet'' משמשים חלון לתוך נפשו המסוכסכת של אמן מבולבל, כועס ואבוד בסחרור של הרס עצמי. לעומתם, ''Running Away'' מוכיח שגם בשיא ערפולו, סליי לא איבד את החוש המלודי ואת הכשרון הטבעי לכתיבת שירי פופ מושלמים.

הקטע המוכר ביותר כאן הוא ''Family Affair'', ההיפנוטי, עם אחת הדוגמאות הראשונות לשימוש במכונת תופים. השיר הזה הצליח מאד כסינגל והפך את האלבום לנמכר ביותר של סליי עד אז. למעשה, היחיד משלו שהגיע, נגד כל הסיכויים, למקום הראשון במצעד האלבומים. אבל ההצלחה, התהילה והכסף לא היטיבו עם סטון. כיאה לכוכב רוק באותה תקופה, הוא ניהל אורח חיים ראוותני והדוניסטי שכלל עשרות מזדנבים ומזדנבות ששרצו בביתו במשך כל שעות היום, טיפח אופי אקסצנטרי בנוסח בריאן וילסון, ובעיקר עשה ה-מון סמים. מכאן ברור מדוע ארכה הקלטת האלבום כמעט שנה, ולמה בסוף ההקלטות הגיע גם ההרכב הקלאסי של המשפחה לסוף דרכו המשותפת.

שנתיים מאוחר יותר עוד הוציא סליי את האלבום הקלאסי האחרון של הלהקה, ''Fresh'', בהרכב מעט שונה וקו מוסיקלי אובדני פחות. הוא המשיך להקליט גם בהמשך שנות ה-70, אך לא הגיע שוב להישגים האומנותיים והמסחריים של השנים 69'-71'. האלבומים הללו נותרו כעדות לכשרון הענק שהשנים הקשות מחקו. מאז אמצע שנות ה-80, בערך מאז שתקליטו האחרון, ''Ain't but the one way'', נכשל חרוצות, הוא שומר בקנאות על פרטיותו ולא נראה בציבור מאז 1993, אז הוכנסה להקתו אחר כבוד להיכל התהילה של הרוק. Riot נותר יצירתו החשובה ביותר והביטוי המוסיקלי המזוקק ביותר של רגע היקיצה המריר מחלום שנות ה-60'.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©