הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
tom waits :: closing time
asylum, 1973    [אלבום]
הוא מתניע את ה-''Ol' 55'' שלו, נוסע בכביש הפתוח ומרגיש הכי בחיים, אחר כך מתקשר למרכזנית ומבקש מספר טלפון, הוא לא זוכר את הכתובת או את שם המשפחה אבל הוא זוכר עד כמה הוא אוהב את מרת'ה ואלוהים רק שתענה לו בצד השני של הקו
מאת: HoLLeR בתאריך 06/05/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
sonic youth
sonic nurse
crosby,
stills, nash
& young

four way
street
leonard cohen
songs of
leonard cohen
tram
frequently
asked
questions
guns n roses
appetite for
destruction
elbow
leaders of
the free
world
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9.5    דירוג הגולשים: 9.1 (14 מדרגים)

רוצים גם?
גם אם תנגנו את Closing time של Tom Waits על המערכת החדשה והנוצצת בבית שמבושם ממטהר אוויר בניחוח אורנים - תרגישו פתאום חנק בריאות מעשן סיגריות ובעיות בכבד עקב שתייה מופרזת של אלכוהול, כי טום וויטס זה קפאין קר בתוך ענן של ניקוטין.

את closing time, האלבום הראשון שלו, כתב וויטס בשנת 73' במוטל טרופיקנה שבשדרות סנטה מוניקה בלוס אנג'לס, לא רחוק מביתו של המשורר המנוח צ'ארלס בוקובסקי. ותשאלו מה הקשר למשורר השיכור? מצוין, כי שאלתם שאלה טובה, וויטס הוא הבוקבסקי של המוזיקה - כמו בוקבסקי הוא גדל במועדוני לילה לצד זונות, טיפוסים מפוקפקים, קומיקאים, מאפיונרים, חשפניות ו-וויסקי על חשבון הבית. כמו בוקובסקי אתה יכול לשמוע אותו שר כשהוא שפוך על ריצפה מטונפת של בר אפלולי בסן דייגו (ולא לערוך השוואה עם איזה חור באלנבי שמגיש בירה). כמו בוקובסקי הוא מאוהב בבימבו'ס אמריקאיות, שופך את הלב על הציפורניים של מרתה שמלאות לק אדום ועל המחשוף הדוחה של רוזי (וזן כזה של פרחות לא תמצאו אפילו בשיכון ד' בבת ים). אבל בעוד בוקובסקי קורע את נייר הכתיבה שלו עם עט זב דם, אז כשוויטס מנגן על השחורים של הפסנתר, אפילו השחורים על הפנים של מעריצי ''סאבלימינל'' יתפוצצו מרגש (וסליחה על ההשוואה).

מי שלא מכיר את וויטס ובמקרה ירכוש שני תקליטים שלו שנעשו בהפרש של עשרים שנה, יכול בהחלט לחשוב שלא מדובר באותו הוויטס. בתקליט מהעשור האחרון, וויטס נשמע כמו מגרסת חצץ פלוס תוספת אנינה של רעש קומביינים ברקע, בעוד שב-Closing time הוותיק, קולו של וויטס נשמע הכי שברירי (אפשר לדמיין אותו פורץ בבכי אם רק היה שומע את סימפוזיון מכונות החקלאות שהוא כיום).

בתחילת האלבום הוא מתניע את ה-''Ol' 55'' שלו, נוסע בכביש הפתוח ומרגיש הכי בחיים, אחר כך מתקשר למרכזנית ומבקש מספר טלפון, הוא לא זוכר את הכתובת או את שם המשפחה אבל הוא זוכר עד כמה הוא אוהב את מרת'ה ואלוהים רק שתענה לו בצד השני של הקו. הוא מטייל לגן עדן על כנפי אהובתו ובדרך עוזב בגשם מאהבת עם קרן שמש בעיניים. זהו קיטש מהול בליקר חזק של מורשת אמריקאית, כשבכל שיר ישנו סיפור, זמן, מקום ועלילה, כמו שוויטס אמר פעם: ''יש בשירים שלי דברים שבאמת קרו לי ויש דברים שקראתי או שמעתי עליהם. בשני המקרים כל השירים שלי הם לגמרי אמיתיים''.

נסו לנגן את ''I Hope That I Don't Fall in Love with You'' ולהישאר אדישים. זה היה הסיפור חיים שלי, באמת! - זוכרים בתיכון, במסיבות המעפנות האלה, הנחמה היחידה הייתה היפהפיה הזאת בקצה השני של החדר, כל הערב אתה רק חושב אם לגשת ולדבר או להציע סיגריה, ואחרי אלף משפטי פתיחה שעוברים בראש אתה מגלה שהיא מזמן הלכה הביתה - אבל מאוחר מדי, כי אתה מאוהב.

על זה טום וויטס שר, העניין הוא ש - קיבינימט, הבחור הזה יודע על מה הוא מדבר, ועם קול המרלבורו והוויסקי הצרוד הזה אין דרך שלא תאמין לו.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:
captain beefheart || nick cave & the bad seeds || bob dylan || neil young || leonard cohen || 

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©