הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
simon & garfunkel :: concert in central park (live)
warner bros., 1982    [הופעה חיה]
גרפונקל שר את הטקסטים החריפים האלה בעצבות מתוקה, סימון נותן בגיטרה ומכניס קצב. כנראה שרק אמריקאים יכולים לבקר ככה את עצמם, והביקורת של הצמד, שהגיעה בפורמט האופנתי דאז של פולק-רוק, נגעה עד מאוד ללב הדור ההוא, המתבגרים של שנות השישים
מאת: waffer בתאריך 06/05/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
frank zappa
weasels
ripped my
flesh
smashing
pumpkins

adore
megadeth
rust in peace
the darkness
permission to
land
dar williams
mortal city
fugazi
repeater + 3
songs
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8.9    דירוג הגולשים: 9 (10 מדרגים)

איחוד מצוין   מתוך פרוייקט שורשים
רוצים גם?
האם זה האלבום המתאים ביותר להתחיל איתו את ההיכרות עם סיימון וגרפונקל? לא בטוח. המתאים ביותר לטעמי הוא Bridge over troubled water, אלבומם האחרון והנפלא, שיצא 12 שנים לפני הופעת האיחוד שלהם בפארק. אבל אלבום ההופעה בפארק מספק הוכחות נחרצות באשר ליופי שהחזיק הצמד הזה. ההרמוניות הקוליות הנהדרות היו שם גם בלייב, גם אחרי שנים.

יש עוד שתי סיבות שבגללן בחרתי לכתוב דווקא על האלבום הזה: זה האלבום הראשון שקראתי את הטקסטים שלו בשקיקה, וההופעה של הצמד בארץ (בבלומפילד), שהיתה חלק מאותו איחוד חד פעמי, היתה ההופעה הגדולה הראשונה שראיתי בחיי. ומה שנחקק בפנים בגיל 14 כבר חקוק לתמיד, כנראה.

סיימון וגרפונקל, נסיכים של פולק-רוק, הוציאו בסך הכל 6 אלבומים, והשכילו לשמור כל הזמן על שלושת הקלפים המנצחים שלהם: הראשון, יכולת מופלאה של הרמוניה קולית, שנתמכה בקולו הגבוה של ארט גרפונקל. השני, שירים יפים-יפים עם טקסטים עשירים ומדויקים שכתב סיימון. השלישי היה, כמובן, השילוב בין השניים - פול סיימון בתפקיד היהודי הקטן והחכם, ארט גרפונקל בתפקיד הוואספ הגבוה עם קול המלאך. השניים הכירו זה את זה מילדות, ואיכשהו הצליחו לעבוד יחד למרות חילוקי דעות מרובים והיפרדויות חוזרות ונשנות.

ב-1970 החבילה התפרקה סופית. ומי יודע איך השתכנעו לעשות את זה, אבל ב-19 בספטמבר 1981 התאחדו השניים לערב בסנטראל פארק, ולאחריו יצאו לסיבוב הופעות. היה אמור לצאת מזה גם אלבום חדש, נוסף, אבל החיכוכים האישיים הופיעו שוב, ולא אפשרו את העניין.

בכל אופן, בערב הזה השניים עולים לבמה כאילו לא עבר שום זמן מאז שהתפרקו. ההופעה נפתחת ב-''Mrs. Robinson'', שיר שהונצח גם כשיר הנושא של הסרט ''הבוגר''. הלחן העליז מחפה על מילים ארסיות, שבאות לבקר את הצדקנות והצביעות של דור ההורים - מלאי כוונות טובות, מנסים לשמור על צניעות המשפחה, אבל בעצמם מכורים לאלכוהול, בוגדניים ומתוסכלים. ''זה סוד קטן, זו רק הפרשייה של רובינסון, הכי חשוב שתסתירי את זה מהילדים''.

השיר הזה לא יוצא דופן ביצירה של סיימון, ובטח לא בהופעה. יש כאן עוד כמה וכמה שירים שמספידים את החלום האמריקני הכוזב. ''America'', למשל, הוא סיפורון על זוג צעיר שנוסע ברכבת לרוחב היבשת, לחפש את אמריקה, אבל לא מוצא דבר מלבד כמה טיפוסים תמהוניים, בדידות וריקנות.

''קאת'י, אני אבוד, אמרתי, למרות שידעתי שהיא ישנה.
אני ריק וכואב ואני לא יודע למה
סופר את המכוניות בכביש ניו ג'רזי
הם כולם נסעו לחפש את אמריקה''.

''The boxer'' ו-''Homeward Bound'' מעמיקים בתחושת הגעגועים של צעירים שנסעו לעיר הגדולה מתוך תקווה להגשים שם את החלום, ונוכחו שהם לכודים במרוץ מטורף, מתגעגעים הביתה לפרבר, אבל שבויים בדירונת בעיר, והופכים בהדרגה לאנשים אפורים ועייפים. ''כל יום הוא זרם בלתי פוסק של סיגריות ועיתונים, וכל עיר נראית לי אותו הדבר, הסרטים ובתי החרושת. וכל פרצוף זר שאני רואה מזכיר לי שאני מתגעגע לדרך הביתה''.

סיימון וגרפונקל פנו לצעירים, אבל מעולם לא עוררו לפעולה או למרד. הם הציגו את המצב המחורבן בצורה הכי יפה שיכולה להיות, ואמרו שזה בסדר להרגיש רע. גרפונקל שר את הטקסטים החריפים האלה בעצבות מתוקה, סימון נותן בגיטרה ומכניס קצב. כנראה שרק אמריקאים יכולים לבקר ככה את עצמם, והביקורת של הצמד, שהגיעה בפורמט האופנתי דאז של פולק-רוק, נגעה עד מאוד ללב הדור ההוא, המתבגרים של שנות השישים.

בהופעה, אגב, נוסף בית חדש לשיר ''The boxer'', שכולל את השורות, ''אני צעיר יותר ממה שהייתי פעם, מבוגר פחות ממה שאהיה, זה די שכיח''. תרועות הקהל לא משאירות מקום לספק - לא רק הצמד התבגר, גם הקהל שלהם גדל מאז, וכנראה שזה אותו קהל שהאזין להם בזמנו במעונות הסטודנטים.

מול כל השירים המתוקים-מרירים האלה, ניתן גם מקום לצד הרומנטי, עם קלאסיקות פולק כמו ''Scarborough Fair'', שנותן דוגמה מצוינת ליכולות הביצוע הקוליות. קצת גרוב מגיע כשמופיעים מספר שירים מקריירת הסולו של פול סיימון, שהתפתח והצליח לא רע לאחר התפרקות הצמד. למשל, ''Me and Julio'' או ''Fifty ways to leave your lover''. לגרפונקל לא היה מזל כזה - קריירת הסולו שלו די קרטעה - ולכן הוא תורם שיר בינוני כמו ''Heart in New York''.

''Sounds of silence'', שיר המנוני שהופיע כבר באלבומם הראשון, ב-1964, חותם את הערב, ואין פלא. הוא תמצית מזוקקת של המסר: תיאור לירי ועצוב של אמריקה המודרנית, עם אמירה חברתית חזקה - הארץ איבדה את הלב ואת השכל הישר. השיר מתאר חלום בלהות שבו רבבות אנשים סוגדים לנביא הניאון שהקימו בעצמם. השורה האלמותית ''דבריו של הנביא כתובים על קירות הרכבת התחתית'', נתנה בזמנו לכל נער מתבגר אמריקני את התחושה, שגם הוא יכול להיות נביא. והנה, תמה ההופעה. הם יורדים מן הבמה, וכמעט שלא יחזרו אליה עוד, לא יחד. סיימון יפרוץ לימים עם Graceland, גרפונקל פשוט ידשדש.

כאמור, אם אתם רוצים אלבום מופת, חפשו את ''גשר על מים סוערים''. אבל אם אתם רוצים היכרות ראשונית ומגוונת, שתהיה חזקה יותר מכל אלבום אוסף, לכו על ההופעה בסנטראל פארק. לערב אחד שוחזר שם הקסם החמקמק ששמו כימיה מוזיקלית. ואיזה ערב זה היה.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©