הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
suzanne vega :: solitude standing
a&m, 1987    
שאר הדמויות בדיינר, נעות, מביטות, מדברות, נוגעות, ואינן מבחינות בקיומה אף לרגע. התיאור שלה את השאר יבש כמעט לחלוטין. דיווח עיתונאי, למעט דקה אחת, בה היא נסחפת בזיכרון של בוקר אפור קצת פחות, ושומטת מידיה גם פיסה זו, קוטעת את השיר באחת וממהרת לעלות על הרכבת
מאת: JaneLame בתאריך 06/05/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
sigur ros
( )
yehuda
ledgley

the quiz
led zeppelin
presence
queensryche
rage for
order
lemmus lemmus
chameleon
mood swing
madonna
true blue
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8.8    דירוג הגולשים: 8.7 (7 מדרגים)

רוצים גם?
בחצר בית הספר הכל היה הרבה יותר פשוט - הילדים שאף אחד לא הבין אותם וששנאו את כל העולם, האזינו לאיירון מיידן ולאביב גפן. לכל השאר הותירו את הפופ. ההשתוקקות לשיוך חברתי כלשהו, ולא משנה איזה, גרמה להם לבחור בסגנון חיים שגורר שאלות בנוגע למנוי שלהם בכת השטן. המחאה העדיפה, גם אם לא הבנתי זאת אז, היא לא לבחור באף אחת מהאפשרויות האלו. כן לבדידות, לא למטאליקה.

בשיעור אנגלית למדנו שיר של סוזן וגה בשם ''Tom's Diner'', שפותח את האלבום Solitude Standing. ניתן לראות בנקל למה בחרה המורה בדיינר של טום - רוב סיומות המשפטים הן פועל שמסתיים ב-ing , ''פרזנט פרוגרסיב'' בלשון הפדגוגית-ישראלית. אפשר היה לשמוע את המילים בבירור, כי ''הדיינר של טום'' זה רק וגה, א-קאפלה, אומרת יותר מאשר שרה, לוגמת קפה בבוקר אפור סגרירי. כולו בזמן הווה, כאילו בזמן שאנו ספונים אל שולחנות העץ הירוקים בכיתה, הייתה הכותבת שעונה אל שולחן פורמייקה ישן במסעדה לצד תחנת רכבת. וגה מתארת את שאר הדמויות בדיינר, נעות, מביטות, מדברות, נוגעות, ואינן מבחינות בקיומה אף לרגע. התיאור שלה את השאר יבש כמעט לחלוטין. דיווח עיתונאי, למעט דקה אחת, בה היא נסחפת בזיכרון של בוקר אפור קצת פחות, ושומטת מידיה גם פיסה זו, קוטעת את השיר באחת וממהרת לעלות על הרכבת.

הלבד הנצחי של וגה הוא הנושא האמפטי כל-כך של האלבום. בשיר על פיו נקרא, ''Solitude Standing'', מאנישה הכותבת את בדידותה לדמות נערה, תוהה אם נכון לאחוז בידה. מן העטיפה ניבטת נערה חיוורת, בהירה. זה לה אלבומה השני. התצלום לא מסגיר לרגע את הילדות שלה בשכונת עוני פורטו-ריקנית, בת לאם גרמניה שגדלה עם אב חורג ספרדי. לא שייכת לכאן ולא לכאן. יתר על כן, אחיה ואחיותיה היו כהים, היספאניים אותנטיים, מה שתרם רבות לתחושת הזרות שמנסה להעביר ב- Solitude Standing. דומה כי וגה הייתה אאוטסיידרית גם בביתה שלה. רבים מהשירים מתארים מראות אתניים, שווקים הומים, נשים פורטוגזיות, לוקה הילד המוכה של השכנים, צועני שנודד כל חייו. אבל ההתייחסות אל אותן דמויות לא מביעה תחושת קרבה כלשהי או עדתיות, אותה ההזרה.

לרגעים מבליחה פה ושם שורה אישית יותר, אמוציונאלית יותר, קרירה פחות. דווקא המיעוט של שורות כאלו מעצים את ערכן של המעטות. למשל, ''Calypso'' ו-''Gypsy'' הם כמעט שירי אהבה, אולי, הלוואי. בקולה העמוק, היציב של וגה, קשה לצפות ממנה לליריקה רומנטית. המצטיינים שבאלבום אינם כאלו באמת. ''Language'' כולו משחקי מילים של מחאה על בוגדנותה של הסמנטיקה, האימפוטנטיות של השפה.

סוזן וגה היא דמות שקשה לשבץ בקטגוריית הבחורה-עם-גיטרה, סינגר סונגרייטר. לא ממש ילדת פרחים. לא ג'וני מיטשל, לא לגמרי לורי אנדרסון (כפי שניסה מבקר אחד להשוות) ולא ג'ניס ג'ופלין - כשלא עושים אהבה עם אף אחד, מה הפלא שהולכים לישון לבד. רוב אלבומיה א-סקסואליים למדי, לפחות עד 9 Objects of Desire המאוחר. אין בכיינות סטייל מוריסי, מעין ככה-זה, משיכת כתפיים. הייחוד של Solitude Standing כאלבום הוא להיות ייחודי וזאת מבלי לחדש כמעט דבר. קשה לשים את אצבע על מה שעושה זאת, פשוט יודעים.

אם Solitude Standing נפתח בשיר הרגוע ביותר בו, הרי שהוא מסתיים בהכי פחות רגוע. ''Wooden Horse'', שנקרא גם ''Casper Hauser's Song'', הוא היחיד בו ישנה נוכחות דומיננטית של תופים. הדובר כביכול בשיר הוא האוזר עצמו, גיבור אחד מאותם הסיפורים החריגים בהיסטוריה שמעוררים פליאה עד היום. קאספר האוזר נמצא בשנת 1928 כשהוא משוטט בנירנברג, גרמניה, לאחר שאת כל חייו בילה במעין כלוב מבודד וחשוך, מבלי שפגש בן אנוש אחר מעודו, נטול כל יכולת ורבאלית או שפה להשיב בה על השאלות המתבקשות. התשובה המוחלטת למה שקרה לו מרגע לידתו ועד שהתפרסם (ולבסוף נרצח) לא נתבררה, אך חוקרים סבורים כי הנער הוא בעצם תולדה של קשר ניאוף של אציל כזה או אחר, שבחר בחיים אלו עבור בנו על מנת להסתיר את הבגידה מהעולם. כך חי קאספר האוזר 16 שנה, אם תרצו, האדם הבודד ביותר שחי אי פעם עלי אדמות.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©