הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
blanco y, 1987    
מעטים האלבומים שמצליחים לשדר לך במקביל את זה שהחיים הם שחורים ואת זה שיש תקווה, את זה שהדיכאון המטביע והאופף-כל הוא אמיתי ואת זה שבגשם, באהבה ובעצבות יש אור רך שכזה, נוגה, משקיף מבעד לזגוגיות הגשומות של הערפל כמו חסד
מאת: גדי ב בתאריך 06/05/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
leonard cohen
new skin for
the old
ceremony
the afghan
whigs

1965
janis joplin
pearl
radiohead
kid a
metallica
…and justice
for all
yehuda
ledgley

the quiz
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9    דירוג הגולשים: 9.7 (9 מדרגים)

משהו חמים בכל דבר   מתוך פרוייקט שורשים
רוצים גם?
מכל האלבומים הגדולים שליוו את שנות ההתבגרות שלי, נסחב בתיכון, מעשן סיגריות בהפסקה, מספר פעמים אף מכבה אותן על היד שלי, משוטט במסדרונות האוניברסיטה המנוכרים ששכנו לצד התיכון בו ביליתי את שלושת שנות ''כלוב הזהב'' (והטינופת) האחרונות שלי, ל- Darklands של ה-Jesus and mary chain שמור מקום מיוחד בלב.

למה?

מעטים האלבומים שמצליחים לשדר לך במקביל את זה שהחיים הם שחורים ואת זה שיש תקווה, את זה שהדיכאון המטביע והאופף-כל הוא אמיתי ואת זה שבגשם, באהבה ובעצבות יש אור רך שכזה, נוגה, משקיף מבעד לזגוגיות הגשומות של הערפל כמו חסד. ואתם יודעים מה? כשהאחים רייד שרים את זה, זה אמיתי, זה נוגע, זה אותנטי לחלוטין, כמו נשיקות גדר תיל, שם אוסף הבי-סיידים שלהם שעשה לי את זה במקביל לארצות האפלות.

למרות שהג'יזוס אנד מארי צ'יין הם דוגמא מצוינת, בעיקר במילים, לחשכת הכל, להבל ההבלים, לניהיליזם המוחלט של הדור המתבגר בסוף המאה העשרים והחיים כפי שהם משתקפים לעיניו, 'בטוח כמו זה שלחיים אין שום משמעות', מפעמת במוזיקה שלהם סוג של גאולה שכזו, בין אם דרך הגיהנום עצמו, 'וגן העדן, אני חושב, קרוב מדי לגיהנום', דרך הגשם (Happy when it rains, there's something warm about the rain…), דרך העמקות של בוקר מושלם אחד, או, במיוחד... דרך האהבה.

אומרים שהאחים רייד הסתבכו עם החוק לא מעט, עושה רושם שהם חיו הרבה על הקצה. בניגוד להמון להקות אחרות שחיקו אותם או שניסו לגעת באותה מוזה שרופה לפני או אחרי, משהו בחושך שלהם מפתה, משהו בקולות הגבריים של ג'ים וויליאם רייד עושה לי את זה, ולכן כשהם מדברים על אהבה, אז אני מאמין להם. I know there's something warm, good about you נשמע פה כל כך אמיתי, והבחורה שכל פעם שהיא מתקרבת הוא מרגיש משהו זוחל מתחת לעור שלו, וזו שאת כל הזמן שלו בגיהנום הוא בילה איתה, משחק מקדים ל-''Good for my soul'' ו-''Almost gold'', שניים מסינגלי האהבה הטובים בכל הזמנים, שיצאו ב- Honey's dead, רכים יותר, בוגרים יותר, שקטים יותר ובריאים יותר, אבל גם, מה לעשות, מרגשים פחות, אולי, מהחריפות של גיל ההתבגרות.



כי האהבה פה תמיד מצטיירת בעיני כמו זוג בריטים חיוורים, בחור ובחורה, שמתחבקים באמצע האבדון, שמזדיינים באמצע התהום, Me and cherry are so extreme, making love to the sound of a scream (ותמיד עם אירוניה ומודעות עצמית, טיפת הומור אדמומי ושקט, כך ששום דבר פה לא פאתטי כמו רבבות הלהקות שמתיימרות לעשות את אותו הדבר אבל חסרות את הפאסון) והאהבה הזו, המגע הזה, לנצח (אני חושב) ישארו בעיני אמיתיים לאין ערוך מהגבר / אישה / בית-בפרברים / כלב / ילדים-מוצלחים שהתרבות שלנו מנציחה בפרסומות לקפה.

והאלבום הזה, במיוחד, ובכלל הסאונד של הלהקה הזו, תמיד ישאר בשבילי כרוך אסוציאטיבית עם פפסי קולה: שחור, תוסס, מתקתק וקצת מעוות וחולה שכזה, כמו הנעורים שלי, אולי גם שלכם, לא יודע, לא כל כך איכפת לי.

אז עזבו אתכם רגע מזה שהג'יזוס אנד מארי צ'יין היו להקה חשובה מאין כמוה באייטיז, מהלהקות האוריגינליות הבודדות שסללו את הדרך לגל הדיסוננס והרעש הלבן הבריטי, שוגייזינג אנד קו', השריטה בבשר שהגיעה גם לסיאטל מן הסתם, גראנג' ווואטאבר, הפסיכוטיות המוחלטת של חלק מההרכבים האלימים ביותר שידעה המוזיקה מעולם, קסינליסופרים לאחרונה, אני חושב, תשכחו את העובדה שבובי גילספי צמח תחת כנפי ההשראה האמיתית שלהם לפני שהתחיל לגלגל את מפלצת ההייפ פריימל סקרים שעשתה פי 7 רעש בשביעית מהיופי הרדוף והכנות המסוגננת, עזבו אתכם מכל זה.

הם יודעים שסוכריה אמיתית היא פסיכוטית, Psychocandy, כשם אלבומם הראשון, היותר אלים, מסויט ורועש בדיסטורשן, אבל הם יודעים גם לצמצם את הדיסטורשנים בעדינות, לוותר על הסקס-אפיל שבאובדנות המפורקת בשביל המתקתקות הכל כך קולית, כל כך ענוגה בעצבות שלה באמצע הלילה, כל כך מלאה בחסד וכל כך, כל כך יפה על אמת שבאלבום הזה.

There's something warm in everything.

'object width='500' height='405'>
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©