הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
radiohead :: ok computer
capitol, 1997    [אלבום]
המלל הוא תוצר-לוואי של משבר כתיבה של יורק, כזה שמנע ממנו להרכיב מילים למשפטים. כעבור שלושה חודשים מתסכלים שלא נשאו פירות, פשוט העלה את אותן מילים לנייר, בהתחלה מפויסות ומנומסות, לבסוף מרירות וחורקניות
מאת: JaneLame בתאריך 06/05/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
singapore
sling

life is
killing my
rockn'roll
my jerusalem
gone for good
tsuky
smoke &
mirrors
ian brown
music of the
spheres
the stooges
the stooges
nick lowe
jesus of cool
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9.5    דירוג הגולשים: 9.1 (92 מדרגים)

תנ''ך הדפרסיה   מתוך פרוייקט שורשים
רוצים גם?
''אבל איך אתה מרגיש, איש מתכת?'' שאל פורד.
''מדוכא מאוד''
''מה העניין?''
''אין לי מושג, זהו אחד מהדברים שמעולם לא הצלחתי למצוא.''
''למה'', שאל פורד כשהוא משתופף ורועה לצד מרווין. ''מדוע אתה שוכב, כשפנייך כלפי מטה, באבק הקר?''
''זוהי דרך יעילה מאוד להיות מסכן,'' אמר מרווין. ''אל תעמיד פנים שאתה רוצה לדבר איתי, אני יודע שאתה שונא אותי''.
''לא נכון''.
''כן נכון, כולם שונאים אותי. זהו חלק ממבנה היקום. כל שעליי לעשות הוא לדבר עם מישהו ומיד הוא מתחיל לשנוא אותי. אפילו רובוטים שונאים אותי. פשוט תתעלם ממני - אני כבר אסתלק לי.''

(מתוך ''מדריך הטרמפיסט לגלקסיה'', דאגלס אדאמס)

***

הרצועה השנייה ב- OK Computer, תנ''ך הדפרסיה והחרדות להמוני המאמינים של רדיוהד, נקראה על שמו של דמות הרובוט האומלל התמידי מארווין, האנדרואיד הפרנואיד אותו שיווקו 'סיריוס קיברנטיקה' בספר הקאלט של אדאמס. המטרה הייתה ליצור רובוט ''בעל אופי אנושי אמיתי!!!'' מה שבטוח, 'סיריוס' שילמו על כך מחיר כבר לכשפרצה המהפכה.

כבר מששוחרר קליפ האנימציה בן שש הדקות לאמ.טי.וי (וזה בטח היה יום גשום במיוחד), התקבל בהרמת גבה. מעט מהשש קשורות אחת לשנייה, אך קשה היה להתעלם מהעובדה שהשלם עלה על סכום חלקיו. ''הם צנזרו את כל הקטעים בהם מצוירות דמויות עם פטמות חשופות'', אמר תום יורק (סולן), ''אבל השאירו את כל אלו עם הסכינים, הדם והאלימות''. למרות הקיצוצים, ''Paranoid Android'' הנו עדיין אחד מהשירים החריגים ביותר שצלחו את מבחן ה-MTV בפופולריות שכזו.

***

השאלה המתבקשת ביותר היא, למה דווקא רדיוהד. טובים לא-פחות נפלו היכן שהם הצליחו. אפילו האומה האמריקנית החובבת אקדחים פאליים ונופים ירוקים של שטרות של דולר קיבלה אותם בזרועות פתוחות, כש-OK Computer מתריס כנגד כל הערכים הללו. לצד האחים גרינווד (קולין וג'וני, ששניות להם ברוקנ'רול המשפחתי רק התאומות קלי וקים דיל), פיל סלווי ואד אובריאן, ניצב הפרונטמן יורק, 'טיקים' בעינו האחת, כשהשנייה אדומה כתוצאה מאינסומניה. הרושם המתקבל הוא שהוא סובל מעווית, או שמנסה לחקות את התקפי האפילפסיה של איאן קרטיס מ-Joy Division האהובים עליו. בהצלחה יתרה, יש לציין. לא קומוניקטיבי בעליל.

הסבר חלקי לנס נעוץ בעובדה ש- Ok Computer, הקשה כל-כך לבליעה, נולד אחרי אלבומים כמו Pablo Honeyו- The Bends. להיטים קליטים יותר דלי פטמות כמו ''Creep'' ו-''High & Dry'' מיקמו אותם במשבצת האינדי, המסורתית יחסית, ואפילו סטנדרטית עבור חבורת בריטים יפי נפש ומלומדים מאוקספורד. ככל הנראה, ההסתננות של רדיוהד לדעת הקהל הציבורית הייתה הדרגתית מספיק כדי לא להמם את השומע. אולי זה רק נס, מי יודע. היום 'רדיוהד' זה ז'אנר בפני עצמו, כשהם משמשים מודל לחיקוי (שלא לומר העתקה) ל- Coldplay, Travis, The Doves ושות'.

***

גם אד אובריאן (גיטרות, פרקאשן), סיפר איך כפית סוכר עוזרת לתרופה המרה לרדת: את
Fitter, Happier הקטטוני ''ציטטנו בראיונות למגאזינים כטיפ לחיים טובים יותר. אני חושב שאנשים רבים חשבו שאנחנו פריקים של בריאות כאלו''. הטון הרובוטי, הודות לקולו של יורק שעבר סנתוז (באותה תוכנה בה משתמש בסטיבן הוקינג) עד לבלי היכר.

המלל הוא תוצר-לוואי של משבר כתיבה של יורק, כזה שמנע ממנו להרכיב מילים למשפטים. כעבור שלושה חודשים מתסכלים שלא נשאו פירות, פשוט העלה את אותן מילים לנייר, בהתחלה מפויסות ומנומסות, לבסוף מרירות וחורקניות. את ''Exit Music (For A Film)'' כתבו בהזמנה למען הפסקול של ''רומיאו וג'ולייט'', הגרסא המודרנית של באז לורמן. את ''Lucky'' האופטימיסטי/נאיבי תרמו לפסקול למען פליטי המלחמה בבוסניה. ''The Tourist'' הוא התייר המכוער בעיניו של ג'וני גרינווד (גיטרה סולו, קלידים): אץ תמיד להספיק לגמוע כמה שיותר בעיניים רעבות, קרוב למהירות האור, נתקל באלו שסביבו.

כולם יפים, וכשמתנגנים ברצף, שוב עולה השלם על סכום חלקיו. הכאב והייאוש של רדיוהד, בניגוד לכל הציפיות, מקים אותך על הרגליים איכשהו, זקוק לעוד.

***


שנים ספורות אחרי OK Computer, גם בקטעים שהם כמעט אלקטרוניקה נטו, רדיוהד גירדו את התקרה עד לשיאי רגש חדשים. אף על פי כן, לנצח יישארו להקת רוק של אצטדיונים, אלו שהתחילו בטורינג אינטנסיבי וגמעו אלפי קילומטרים, מנגנים אותם צלילים שוב ושוב כדי לזכות בתשומת הלב הראויה. עד שהגיעו אותם האצטדיונים למאסה קריטית, ואלפי אנשי צווארון-לבן עייפים הרכינו ראשם בהישמע הרקוויאם למודל ההצלחה היאפי וצלילי הקסילופון שלו, ''No Surprises''. פחמן חד-חמצני, שהוא, אליבא דרדיוהד בשיר זה, הדרך לקנות קצת שקט, אינו סם הרגעה בכלל. לפני כחודש התפרסמה בכל העיתונים הגדולים ידיעה על משפחה בכפר קאסם שמתה אחרי לינה של לילה אחד בחדר אטום, לצד תנור גז דולק. חד-תחמוצת הפחמן שפלט התנור, חסרת צבע, ריח וטעם, ''נקשרה'' אל מולקולות המוגלובין, עד שתפסה כליל את מקומו של החמצן. המוות היה איטי, והתרחש במהלך שינה עמוקה, ללא כאב. שקט.

***

מרווין נתרומם וקם ממקומו בנחישות לכיוון ההפוך.
''הספינה הזו שנאה אותי''. אמר מדוכדך, מורה על ספינת המשטרה.
''הספינה הזו?'' אמר פורד בהתרגשות פתאומית. ''מה קרה לה? יש לך מושג?''
''היא שנאה אותי משום שדיברתי איתה''.
''ד י ב ר ת איתה?'' קרא פורד. ''למה אתה מתכוון - דיברת איתה?''
''פשוט מאוד - השתעממתי מאוד, הייתי מדוכא, אז הלכתי וחיברתי את עצמי לשקע ההזנה החיצוני של מחשב הספינה, שוחחתי עם המחשב והארכתי בדיבור והסברתי לו את השקפתי על היקום,'' אמר מרווין.
''ומה קרה?'' דחק בו פורד.
''הוא איבד את עצמו לדעת'', אמר מרווין וצעד מדודות אל עבר הספינה 'ליבת הזהב'.


(ציטוטים של Radiohead מראיון למגאזין Humo 7-22-1997)
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©