הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
roger waters :: amused to death
columbia, 1992    [אלבום]
האלבום כולו נע כל הזמן בין התיעוב הבסיסי שווטרס חש כלפי האנושות, ובין ההומניזם הניאו-מרקסיסטי שמאפיין את הרוקר הוותיק. במילים פשוטות יותר: ווטרס מתלבט בין שנאה כלפי המערב הקפיטליסטי ובין אהבה כלפי האדם בהיותו אדם
מאת: אורי ברייטמן בתאריך 11/06/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
screaming
trees

anthology:
sst years
1985-1989
the slits
cut
calla
scavengers
nirvana
nevermind
the cat
empire

cinema
muse
hullabaloo
soundtrack
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 6.5    דירוג הגולשים: 7.4 (13 מדרגים)

הנה אנחנו, בדרו אותנו
רוצים גם?
רוג'ר ווטרס, הסולן-לשעבר של להקת פינק פלויד, הוציא בתחילת שנות התשעים את אלבום הסולו השלישי שלו, ''משועשע עד מוות''. זוהי יצירה יומרנית, קודרת, צינית ומורכבת, המשך ישיר ליצירות קודמות של ווטרס ולהקתו-דאז, כמו The Wall, The Final Cut, וכמובן שני אלבומי הסולו הבינוניים הקודמים שלו.

ב''החומה'' עסק ווטרס בעיקר ברקבונה של תעשיית המוסיקה ההמונית, תוך השתלחות בכל מכריו ומשפחתו, בממסד הבריטי ובאנושות בכלל. ב''החתך הסופי'' (סליחה על התרגום) הוא עסק בחוסר-התועלת של המלחמות, והתאבל על אביו. ב''בעד ונגד טרמפים'', אלבום הסולו הראשון שלו, השתלח במין הנשי ובמוסד המשפחה. ב''רדיו כאוס'' שבא אחריו, החל להתמקד בעולם התקשורת. גם כאן, המוטיבים הללו שבים וחוזרים.

ווטרס בונה כאן בעמל (שוב) אופרת-רוק יוקרתית, משופעת באפקטים, עמוסה במלל ונוטפת ביקורת מרירה כלפי כל דבר שזז (וגם מה שלא זז בכלל). הפעם על הכוונת: הדת, התקשורת, הטלוויזיה וארה''ב. ובשורה אחת: הטלוויזיה היא דת התקשורת של אמריקה. הטלוויזיה, לטענת ווטרס, הופכת כל דבר במציאות לבידור, שעשוע, כיף, מופע, בלוף.



האלבום נוצר בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה, ורוג'ר המזדקן הזדעזע כשצפה בטילים החכמים של גנרל שוורצקופף מתפוצצים על מסך הטלוויזיה של רשת CNN. ווטרס, אזרח אמריקני לכל דבר, החליט שקרבות בשלט-רחוק זה דבר לא מוסרי וגם לא אמיץ. העובדה שסדאם חוסיין הוא עריץ צמא-דם לא עניינה אותו. מבחינתו, כל המנהיגים הם קופים שיכורי-כוח. הוא לא מסוגל להבדיל ביניהם יותר.

לכן האלבום כולו נע כל הזמן בין התיעוב הבסיסי שווטרס חש כלפי האנושות (האם אנחנו קופים או בני-אדם, שואל ווטרס את עצמו ללא הרף), ובין ההומניזם הניאו-מרקסיסטי שמאפיין את הרוקר הוותיק. במילים פשוטות יותר: ווטרס מתלבט בין שנאה כלפי המערב הקפיטליסטי ובין אהבה כלפי האדם בהיותו אדם. ההתלבטות של ווטרס אופיינית לכל סוציאליסט באשר הוא, אך ווטרס לא מודע לחריפותה.

מבחינה מוסיקלית טהורה, האלבום רחוק מלהשתוות ברמתו לאלבומיה הגדולים של פינק פלויד. ווטרס אמנם שכר, בין השאר, את הגיטריסט ג'ף בק כדי שייכנס לנעליו הנוצצות של דייב גילמור. בק מתאמץ, אבל לא מגיע לקרסוליו של קודמו. גם אריק קלפטון לא הצליח לעשות זאת, באלבום ''בעד ונגד טרמפים''. שאר המוסיקאים לא מתבלטים, וההפקה המוסיקלית לא שופעת רעיונות חדשניים, למרות שווטרס שילם הרבה כסף למפיק-העל מייקל קיימן, כדי שייתן נפח סימפוני-דרמטי לעיבודים הדלים והרפטטיביים שלו.

החולשה הגדולה של ''משועשע עד מוות'' היא שווטרס יורה לכל הכיוונים: רגע אחד הוא יוצא כנגד כל הדתות והמנהיגים הדתיים באשר הם; רגע אחר הוא טוען שהמדיום הטלווזיוני הפך את המלחמה לבידור (טיעון מעניין, אך פשטני למדי: הטלוויזיה גם עשתה הרבה דברים טובים עבור האנושות); אחר כך הוא תוקף את הטייסים האמריקנים, הממלאים פקודות בלי לשאול שאלות. אין לו בעיה למתוח ביקורת על ''האישה המערבית'' ואז, שתי דקות אחר כך, הוא חוזה את סופה של האנושות כולה. למה? אין הסבר ברור.

ווטרס הוא אמנם בחור מעניין, משכיל וחריף. יש לו גם כמה יציאות שנונות (''אתה לא צריך להיות יהודי כדי להתנגד לרצח'', ''מה שאלוהים רוצה, אלוהים משיג'', ''תן לכל זן או מין יותר מדי חבל, והוא ידפוק את זה''). פה ושם הוא גם מצליח לרגש, בעיקר כאשר הוא מתוודה על מצוקותיו האישיות (למשל, הקטע הסוחט-דמעות ''Too Much Rope''). אבל בסופו של חשבון, כגודל היומרה כך גודל הנפילה. האלבום סובל מעודף-מלל וממחסור חמור בלחנים מבריקים, הוא קצת ארוך מדי, ומי שמכיר כבר את ווטרס ואת פלויד, לא יגלה כאן את אמריקה.

שתף
אלבומים קשורים:
pink floyd :: ummagumma ||| pink floyd :: more ||| pink floyd :: atom heart mother ||| pink floyd :: the final cut |||

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©