הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: עברית
שלומי ברכה :: צ'אפלין צ'ארלי
פונוקול, 2003    [אלבום]
הבדיחות המילוליות וההתחכמויות הכאילו-אלקטרוניות שמלוות חלק מהשירים הן מצד אחד פרטיות ואישיות (אינפנטיליות אם בא לכם), כאילו ברכה מוותר על הנסיון לכתוב משהו ברור וקוהרנטי. מצד שני - דוקא בעטיפה הליצנית הזאת יש משהו אמיתי וכן, בלי פוזות
מאת: הליצן המשתומם בתאריך 09/07/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
חיים לרוז
sound system
אסף אמדורסקי
אסף אמדורסקי
טאבו פלוס
מיתרים
אמנים שונים
ואל תתנו לי
אגרופים באף,
זה כואב
פרמיירה
פרמיירה
פורנו
...שילדים
אוהבים
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8    דירוג הגולשים: 6.5 (15 מדרגים)

הליצנים משיבים מלחמה
רוצים גם?
אומרים עליו שהוא ליצן. שהוא לא מסוגל לעשות שום דבר ברצינות. שהוא מתעסק בשטויות. שמרוב מאמץ להצחיק הוא יוצא פאתטי. שהוא מוכשר מאחורי הקלעים בתור מפיק, בתור גיטריסט, בתור מלחין או כותב מלים. שהוא לא יודע לשיר. הכל נכון.

אומרים גם שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה, אבל בתור ליצן אני יכול לגלות לכם שההתקפה הטובה ביותר היא ההתחמקות. כליצנים אנחנו לא ממש טובים בללכת מכות וגם להצחיק לא ממש יוצא לנו לאחרונה. אבל הנה קם סוף-סוף ליצן שאחרי הרבה שנים לוקח את היוזמה לידיו, ומוכיח לעולם האכזר שגם בלב המזרח-התיכון אפשר לשמור על מַצַ-מַצַ-מַצַ-מַצַ-מצב רוח טוב.

על עטיפת אלבום הבכורה שלו כסולן מופיע שלומי ברכה בתחפושת של צ'ארלי צ'אפלין. גם בתור ליצן הוא חייב להתחפש, לאכול את מקל הנדודים של צ'אפלין כאילו הוא סוכרית גומי ולשחק משחקים של הפוך על הפוך. אבל מה בעצם רע כל-כך ברוח שטות? מה הבעיה עם מלים ''רזות'' ומנגינה ''רזה'' שמלווה אותן, אם אפשר למצוא בהן כמה אמיתות פשוטות על החיים בכלל ועל המצב כאן ועכשיו בפרט?

אני רזה והחיים כל-כך כבדים (''צ'אפלין צ'ארלי'').

יש אנשים כל-כך רציניים, שמרוב התעסקות בענינים החשובים שלהם מחמיצים את הפנים ומחמיצים את החיים בלי לשים לב. ברכה לעומת זאת מודע לחמצמצות של המציאות היומיומית, אבל מצליח לשמור גם על נימה מחויכת, כמו למשל ב''מחמיץ'', השיר האחרון באלבום. השאלה היא האם נהנים מזה, והתשובה תלויה כבר באוזן של השומע ועד כמה היא מכוונת לשמוע את מה שצ'אפלין צ'ארלי מנסה לומר. הבדיחות המילוליות וההתחכמויות הכאילו-אלקטרוניות שמלוות חלק מהשירים הן מצד אחד פרטיות ואישיות (אינפנטיליות אם בא לכם), כאילו ברכה מוותר על הנסיון לכתוב משהו ברור וקוהרנטי. מצד שני - דוקא בעטיפה הליצנית הזאת יש משהו אמיתי וכן, בלי פוזות.

שלומי ברכה היה חלק חשוב מהקלעים שהרכיבו את משינה, ועכשיו, בדיוק כשמשינה מתאחדים לסיבוב הופעות, הוא החליט שנמאס לו לנגן ''רק אינסטרומנטלי'' ויש לו גם כמה דברים לומר ישירות למיקרופון, מקדמת הבמה. באלבום מתארחת כצפוי משינה המתאחדת (חוץ מאיגי דיין), וגם חברי מוניקה סקס - יהלי סובול, שחר אבן-צור ופיטר רוט - נותנים כתף. בכלל, לאחרונה נראה כאילו מוניקה סקס הפכה למלווה הרשמית של מזדקני הרוק הישראלי כמו שלום חנוך ושלומי ברכה. נותנים כבוד? עושים כסף? עוזרים לזקנים לעבור את הכביש?

כרגיל אצל ברכה, כמו במשינה, אפשר להעביר את ההאזנה לאלבום בנסיונות לזהות את השירים המקוריים שמאחורי הגרסאות המשינאיות / ברכאיות. יותר חשוב לומר שיש באלבום כמה שירים יפים מאוד, דוקא השקטים יותר, אלה שבהם ברכה לא מתאמץ לשיר כמו זמר. ''על כל הצורות שלה'' מזכיר מאד את ''ילד מזדקן'', אחד השירים העבריים שאני הכי אוהב, ולכן הוא גם זוכה בתואר השיר הכי יפה באלבום. בקטעים כמו ''לויתן אנכי'', או ''לפרק אותי'', השירה של ברכה לא מאולצת, המוסיקה מינימליסטית, ובמקום התופים יש תפקידים לכינורות, קרנות, חליל, סימפולים שונים וגם כלב בתפקיד אורח.

כמו אלבומי בכורה רבים, נמצאים כאן שירים שאפשר היה לוותר עליהם, או לפחות לשייף קצת יותר. למשל ''ליזה'' שמספר סיפור על דמויות שכאילו יצאו מתוך ''Walk on the wild side'' של לו ריד, רק בלי המעוף המוסיקלי, או ''חמש האצבעות'' שנמרח לו בין הסינטים המעצבנים והצעקות של ברכה. אבל כל זה לא מפריע לסוכריה המזדמזמת של ''מחמיץ'' לחתום את האלבום, כמין גרסת 2003 של ''בדרך אל הים''.

החיים הם משחק על התפר שבין מציאות לאמנות, בין ''אמת'' לבין ''דמיון'', בין העולם ''שבחוץ'', לבין התמונה של העולם שיש לנו ''בפנים'', בתוך הראש. כל ליצן יודע את זה, בין אם קוראים לו צ'ארלי צ'אפלין או ברכה שלומי. אז אם גם אתם מצוידים בנפש רזה אך מחויכת ובא לכם להכניס איזו קריצה בין הדמעות, צ'אפלין צ'ארלי הוא אלבום בשבילכם. ואם לא - הכי הרבה תחמיצו כמה דקות בחיים, לא?

רק הערה קטנה לסיום - בתור אחד שמתיחס ברצינות לרוח השטות של האלבום, התאכזבתי ממילות השירים המצורפות בעטיפה. הן מבולגנות, מכילות שגיאות כתיב ולא עקביות. לא נחמד.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©