הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: עברית
שלום חנוך :: מחכים למשיח
NMC, 1985    [אלבום]
הזעם מפנה מקומו לכנות חסרת פשרות; חנוך מוצא את המשמעות לחייו בכמה רגעים אינטימיים עם אישה, רחוק מהציוויליזציה, מהעיר הסואנת, מהתקשורת ומהקהל. אביר היגון של הרוק הישראלי מאס בתרבות המודרנית. כל מה שהוא רוצה זה אישה (אם אפשר, בלי נישואים ובלי ילדים), חוף ים וקצת שמש
מאת: אורי ברייטמן בתאריך 11/07/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
גבע אלון
days of
hunger
951
951 - האוסף
צח דרורי
כיוון הרוח
בני בשן
מעשה באדם
יאפים עם
ג'יפים

בשנת החרב
בחוץ והרעב
מבית
כנסיית השכל
קח שירים
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9    דירוג הגולשים: 8.2 (11 מדרגים)

ישראל מודל 85'
רוצים גם?
'מחכים למשיח' יצא בתחילת 1985, אל תוך ישראל שהחלה להיערך לקראת יציאה ממבצע שלום הגליל, שהפך לבוץ הלבנוני. המלחמה שגבתה, בשלוש שנים, כשבע מאות חיילים הרוגים ואלפי פצועים, היא כוכבת האלבום הפוליטי הזה, שהפך את שלום חנוך מאמן בולט לאמן שהטביע את חותמו על התרבות הישראלית.

''משיח לא בא, משיח גם לא מטלפן''; ''הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם''; ''מה שבא בקלות, באותה הקלות ייעלם''; ''הולך למילואים, וסופר את הכסף שאין''; ''זהירות, הוא לא עוצר באדום''; כל אלו הפכו מטבעות לשון שחלחלו עמוק אל תוך התודעה הציבורית.

חנוך, יוצא קיבוץ משמרות, יוצא כאן למתקפה חריפה על כל אויביו, הדמיוניים והמציאותיים כאחד: העיתונות הצהובה, הנובו-רישים, הממשלה הימנית שתיכננה את מלחמת לבנון, הדת, דעת הקהל, מוסד הנישואין (שהתנפץ לרסיסים עוד קודם, באלבום 'חתונה לבנה'), הלאומנות והגזענות. הוא גם מציג את החלופה האישית שלו: בריחה מודעת מן המציאות הממוסדת אל תוך הנוסטלגיה, הילדות, אהבת הנעורים והטבע הדומם. זו לא המדינה שהכרתי, זו לא המדינה שבחרתי, הוא אומר בתוכחה לכל מי שרוצה לשמוע. האירוניה והסרקזם הם כלי נשקו של חנוך הפציפיסט. כשהוא לא מריר, הוא נמלט אחורה בזמן, לזמנים טובים יותר של הרמוניה ותמימות שאיננה.

באותה תקופה בא יצא לאור 'מחכים למשיח' והפך לאלבום הנמכר ביותר בקריירה של חנוך, יצא במקביל גם הספר 'לא עוצר באדום' מאת העיתונאי עוזי בנזימן, שהתמקד בדמותו השנויה במחלוקת של אדריכל מלחמת לבנון, אריק שרון. זו אולי גם הסיבה מדוע, עד היום, נתפס השיר הקשה הזה ככתב-אישום מרומז נגד שר הביטחון שהתפטר בתחילת 1983. 'פנו הדרך, הנה בא הרוצח', מטיח חנוך באחד השירים החריפים והבלתי-מושמעים ברדיו. ''זה לא מי שהכרנו, זה לא מי שבחרנו'', מלגלג חנוך על עצמו ועל הציבור שהזדעזע ממעשיה של הממשלה ב'זה לא נוח'.

סוד כוחו של האלבום הוא מיומנות התימרון של חנוך בין הזירה הפוליטית הגדולה ובין המרחב האישי הקטן שלו. הוא יודע לעשות את זה בלי להרגיז, ובלי ליצור תחושה שהוא מנצל את הבמה שניתנה לו כדי להעביר מסרים. ב'בלי לומר מילה' הוא מתאר, כמעט באופן קולנועי, סצינת פרידה אילמת בין גבר ואישה על רקע המלחמה. הקרע הפוליטי העמוק והאלים בין הימין והשמאל הפוליטי בישראל זוכה לטיפול אירוני ב'אין מחלוקת'.

בשיר 'Deja vu' הוא מתמכר לאשליה, לבריחה מן ההווה, ומיד אחר כך מנחית את הפטיש במחזה הקצר 'מחכים לְמשיח': המשיח כאן הוא נוכל ולא מושיע. רבים טועים עד היום ומאמינים ש'משיח' בשיר הוא אכן המשיח האמיתי, בעוד שלמעשה מדובר בשרלטן פיננסי ותו לא, שדפק את שותפיו לאחר נפילת הבורסה הגדולה. חנוך משתמש כאן בתעלול דרמטי מחוכם, ובמקום לומר את אשר על ליבו, מעמיד פני 'מביט מן הצד' בגוף שלישי ומתערב רק כאשר מדובר ב''ירדנה היפה'' אותה הוא רוצה.

חנוך לא חוסך שבטו מדמות הערס הישראלי ב'שוקו'; זה השיר הפחות-מוצלח באלבום, ולו רק בגלל שהתיעוב העמוק של חנוך כלפי הדמות הסטריאוטיפית שברא מעיד יותר על פחד והתנשאות כלפי השונה, מאשר על הבנה עמוקה. הסנוביזם הצברי של חנוך כלפי כל מה שמריח מוולגריות היה אולי נסבל בשנות השמונים, אבל בתרבות ה'פוליטיקלי קורקט' של המאה והעשרים ואחת הוא כבר לא מוצא את מקומו.

הזעם מפנה מקומו לכנות חסרת פשרות: 'קרן שמש מאוחרת, לא נזקקת למילים'; 'מת לצאת מכאן'; 'שוב נעוף לבלי שוב, ניסחף עם הזרם'; חנוך מוצא את המשמעות לחייו בכמה רגעים אינטימיים עם אישה, רחוק מהציוויליזציה, מהעיר הסואנת, מהתקשורת ומהקהל. אביר היגון של הרוק הישראלי מאס בתרבות המודרנית. כל מה שהוא רוצה זה אישה (אם אפשר, בלי נישואים ובלי ילדים), חוף ים וקצת שמש. בדרך הוא ממוטט את כל המוסדות הרקובים שבנינו כדי לסבך לעצמנו את החיים. והוא עושה את זה יפה, לדעתי.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©