הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
bonnie ''prince'' billy :: ease down the road
Palace, 2001    [אלבום]
הוא ניסה להתנתק, להתנקות ולשכוח את כל הפרטים שאפיינו אותו אי פעם, הוא הגיע במסע הזה לריקנות רגשית כה גדולה עד שדבר לא יכול היה לגעת בו. הוא לא ויתר ולא הביט לאחור, הגיע אל תחתית ההיררכיה, ואף לפי דבריו למד דבר או שניים על חרא ומעיים, עד שהצליח להבין אושר מהו
מאת: sisi בתאריך 01/09/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
ride
nowhere
damien rice
o
the
mistreaters

playa hated
to the
fullest
talking heads
more songs
about
buildings and
food
itamar
ziegler

the birds,
the sky, the
trees...all
that shit
jethro tull
thick as a
brick
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8.5    דירוג הגולשים: 9.5 (2 מדרגים)

סיפורי דרכים
רוצים גם?
לא לחינם בחר צוות המוחות שעומד מאחורי העריכה המוזיקלית של ''שבתות וחגים'' את ''Grand Dark Feeling of Emptiness'' להוות מוזיקת רקע לאחד מרגעי השיא בסדרה (אם לא רגע השיא של הסדרה), בו דרור קרן, המשחק את יואל, נשבר מהחיים הבורגנים המושבניקיים שאשתו, אותה הוא כבר לא מזהה, סידרה לו.

הוא לוקח את חפירה ומתחיל לחפור ולהוציא שיח בחצר. הוא חופר וחופר אחוז אמוק, הורס במו ידיו את הגינה שרק לפני מספר ימים החל לטפח. המצלמה מסתובבת בין צבעי שקיעה מעלפים, סחור סחור פניו המרירות של יואל. העיניים שלו יוצאות ממקומן מרוב בושה, הוא רוצה לברוח, הוא נחנק, הוא על סף הקאה.

כל זה מתרחש כשברקע בילי פורט על מיתרי לבנו עם גיטרה פשוטה, ושר בקול רועה הכבשים שלו על בריחה, התחלה חדשה ועל ההרגשה הריקנית הזאת שקיימת בבסיס תחושת הבדידות. הוא שר כמו האש פאפי חמוד אבל זקן, מלא בתובנות חיים מאלפות, שצמרמורת נגרמת רק מלהקשיב להן. ואם תסתכלו טוב בתחתית השיר, תגלו שממתינה לנו הפתעה בצורת בדיחה צינית מרירה שקורצת; האם באמת חשבתם שאני כזה רציני? היא שואלת.

בשיר ''Grand Dark Feeling of Emptiness'', שהוא יצירת המופת של האלבום המדהים הזה, בוני מספר בשקט הבוני הזה שלו, על מסע נפשי קטן שהוא החליט לעשות, מסע בו הוא החליט לברוח לאנשהו, רחוק, כדי למצוא את עצמו מחדש מקרוב. הוא ניסה להתנתק, להתנקות ולשכוח את כל הפרטים שאפיינו אותו אי פעם, הוא הגיע במסע הזה לריקנות רגשית כה גדולה עד שדבר לא יכול היה לגעת בו. הוא לא ויתר ולא הביט לאחור, הגיע אל תחתית ההיררכיה, ואף לפי דבריו למד דבר או שניים על חרא ומעיים, עד שהצליח להבין אושר מהו.

הסופים של בוני בנאליים ומגוחכים, אבל ממכרים באותה מידה. הקול העדין והמקסים הזה שלו, שמצליח להפנט אותך ולהזכיר לך הרבה דיונות, מרחבים ושקט מדברי, גורם לך להאמין לו ולמלמל לעצמך, ''הממ... לא יכול להיות שהוא צוחק עלי''. ת'אמת, אני באמת לא יודעת אם הוא צוחק עלינו, וסימן השאלה הזה ריתק כנראה גם את ג'וני קאש, שחידש את ''I See a Darkness'' באופן מרטיט וסופני כמו שהוא יודע.

בוני ''פרינס'' בילי הוא וויל אולדהם, האיש בעל אלף השמות והפרצופים, שנורא קשה למצוא את כל הדיסקוגרפיה שלו באולמיוזיק, כי בעברו ניגן תחת שמות שונים. גם האישיות הניבטת מהמוזיקה שלו מצביעה על חוסר יציבות, מה שמקנה ליצירה חומר גלם מרתק ודי מסובך להבנה.

האלבום נפתח בשיר אהבה של בוקר. בוני עושה אהבה עם פולק רך נעים פשוט ועם טוויסט שהולך ובא ללא אזהרה מוקדמת. ''May It Always Be'' נטול ציניות או מרירות ועדיין מחזיק בעוצמה מהנה. השיר הוא שיר אהבה של איש גדול לאישה גדולה, שנמצאת לצדו מזה שנים רבות והוא עדיין תוהה מה זאת אהבה, האם היא שלו והאם כשהוא חלש היא אמורה לאהוב אותו יותר?

שורות כמו ''If you love me, and I'm weak / Then weaker you must love me more / To re-enforced what's also strong and all the love have in store'', מוציאות את הבנאליות לטיול ביערות עד נידחים, כי הפשטות הקסומה שלהם פשוט לוקחת בגדול.

ב-''Ease Down The Road '' בוני מצייר טיול ובגידה בו, הדרך עקלקלה אך מתוקה ויפה, כך גם הדרך להגיע אל הדבר האסור הזה שנמצא בצורת האישה הנחשקת שלצדו. השיר קליל ואוורירי, מלא בכלי מיתר שדוהרים בקצב של נקישות מגפי בוקרים על רצפת עץ באיזה פאב נידח, רגשי אשמה קטנים מתגנבים להם בין הנופים, וגם ציניות עדינה שלועגת לקלילות שבה הדברים נעשו.

''Mrs. William'' המשעשע, מתאר גם הוא בצורה מנומסת ואירונית, כמה קשה לו לגבר הזה לעמוד בפיתוי של אישה נשואה ונחשקת, הנמצאת ברדיוס הנשימה שלו. בשיר הזה הוא מצליח להזכיר את ניק דרייק, בשירה המתוקה ובדרך שהווקאל הקסום שלו משתלב עם הגיטרה הצנועה, אבל בעוד דרייק היה מצייר נופים אפורים ובדידות קיומית, בוני משחק באופן מניפולטיבי כמעט מוסווה עם הכשרון הרך שלו, ומוציא אתו אגרסיות של קנאה כלפי אישה שלעולם לא תוכל להיות שלך.

ב-''Sheep'' התפילתי, בוני מגולל סיפור חיים של כבש מורד ומרושע שירק לבאר ממנה שתה, ירד לתהומות הדיכאון והכאב, ולבסוף עלה בכוחות עצמו בלי גלגל הצלה. סופי השירים של בוני כאמור די סתומים, מוזרים, גורמים לך לחשוב, מאיפה הסיפורים הנוראיים האלה? והתיאורים החולניים האלה? סימן שאלה ללא ספק, אבל סימן שאלה מעניין שגורם לך לרצות להמשיך לנבור בשירים.

בוני ''פרינס'' בילי, האיש, הכבש והאומן, מצליח להעביר באלבום הנ''ל סיפורי דרכים כנים עצובים ומרירים, בעלי ערך רגשי מהפנט, בזכות הרוך הטבעי, הדמיון, הכנות, האהבה, הפשטות והיצירתיות הבלתי נלאים שלו.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©