כמו באירופה

רוצים גם?

קנו את האלבום

אלי אברמוב מ''הקליק'' תפס את אוזני ושבה את לבי ב''אתה חברה שלי'', אלבום המופע של ערן צור, שם הוא חלש על הסינתים והסמפלרים ביד רמה. את האלקטרוניקה שהוא יצר באלבום ההוא לא שמעתי קודם בארץ, ולמעשה, עד היום לא שמעתי כזו בארץ.

כשיצא האלבום של טל גורדון ורונה קינן ''רציתי שזה לא ייגמר'', גורדון גילתה בראיון רדיופוני שאחרי שהתנסתה ברוק רועש ובועט וברוק אקוסטי ונעים, היא מבלה את רוב זמנה בחדר השינה עם אלי אברמוב, אך לא בעסקי חדר-שינה, אלא בניסויים במוזיקה אלקטרונית. זה נאמר בתחילת 2000. שלוש שנים אחר כך ההבטחה התקיימה. הצמד, תחת הכינוי Pitchbend (שנטל עליו אברמוב בדמו שהוציא שנתיים קודם לכן), הוציא את האי.פי. Easy As It Sounds.

מאז אותה הבטחה של גורדון, חיכיתי לשמוע את קולה החרוך על גבי ביטים אלקטרוניים, ולא יכולתי לקוות לתוצאה טובה מזו. אברמוב יודע לתפור אלקטרוניקה אקלקטית משובחת. יש פה רגאיי, יש פה האוס סטייל סן ז'רמן, יש פה סימפולים סטייל די.ג'יי. שאדו, יש פה ריקודים של ''האומן'' ונענועי ראש של ''הבארבי''. יש פה את האלקטרוניקה הכי חו''לית שנשמעה בישראל, ואת אחד מקולות הרוק הגדולים שיש בארץ - ומעכשיו גם אחד מקולות האלקטרוניקה.

ב''שיקגו'' מסמפל אברמוב את גרהאם נש לראגא מוטרף. ב-''Merde'' הוא טס לשדרות פאריז הליליות עם סימפולים שובבים על מצע האוס אופנתי. ב-''Don't Let Me Wait'' הוא משלב כינורות, מקצב האוס וגיטרות Fאנק, לקטע רקיד ומתוק. אברמוב למד מהגדולים, נסע לחו''ל, חזר עם מזוודות מלאות תקליטים, וידע מה לעשות איתם. שלושת השירים הנ''ל מראים לכולם מאיפה משתין האלקטרונאי עם הכובע. והנשמה - רוק. בכל אחד מששת הקטעים שבאי.פי. ניתן לשמוע, כמו אצל אמדורסקי, לדוגמה, שמאחורי הבגדים החדשים והעדכניים מסתתר אותו רוקר של רוקסן.

וטל גורדון. גורדון היא אחת הזמרות המיוחדות בארץ, גם בגלל קולה המעושן והצרוד, גם בגלל הצלחתה בתחילת הניינטיז בתור נערת-רוק יפהפיה, ובעיקר בגלל מי שהיא, והשתעממותה המהירה מעיסוק מתמשך באותו הדבר. היא לא יכולה לשבת על התחת הרבה זמן.

בשלושת הקטעים הנוספים באי.פי. גורדון תורמת את קולה, ואברמוב יודע טוב מאוד שכשמישהי כמו גורדון עולה למרכז הבמה, לנגנים כדאי לתת לה את המקום. והוא עושה זאת נהדר, מפנה לה את המקום שלה, והשירים נשמעים כמו שירים אלקטרוניים של טל גורדון, ולא כמו טרקים של אברמוב עם ווקאלס של טל.

החידוש ל-''Let It Grow'' של קלפטון הוא לא פחות מעוצר נשימה. עוד עדות לכך שמאחורי הקלעים יש שני רוקרים. עיבוד טריפ-הופי, אווירתי ומעודן, כמו יין מתוק וטוב. נוגע בקיטש, אבל לא משתפך. אחד הקטעים הטובים של השנה לטעמי.

''Until I Close My Eyes'' ו-''Between The Lines'' הם מהות האי.פי. הזה. שירי רוק עם כלים אחרים. במקום גיטרות יש פה סינתי, במקום תופים יש סימפולים, במקום גורדון בקול עירום ומלחשש, יש גורדון בפילטרים שונים: רובוטיים, ווקודר (האפקט ההוא מ''Believe'' של שר). אבל אלה עדיין שירי רוק. זקנים אבל צעירים. והם לא נראים כמו בת ארבעים שבאה למסיבה בחולצת בטן, אלא כמו הדוד המגניב עם הקעקועים שמעשן נובלס ויודע לזמזם גם את היהודים וגם לשרוק האוסים (יש כאלה דודים, נשבע לכם).

האי.פי. הזה עשה לי הרבה חם בלב כשהיה לי קר, והעביר בריזה אירופאית נעימה בשיער כשנמסתי בקיץ. הוא נתן לי שמחה ומרץ ברגליים כשהתעוררתי לעוד יום עבודה, ועירסל אותי לישון אחריו. הוא תצוגת יכולת מרשימה משני אמנים מעולים ורבגוניים.

לנו נשאר רק לקוות לעוד מהממתק הנדיר הזה, ולקוות שאברמוב ילך וישתכלל, ושגורדון תמשיך ללכת עם הבטן ונגד השיעמום - בינתיים זה עושה לכולנו רק טוב.

שתף

אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים: