הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
nina hagen band :: unbehagen
anagram, 1980    
השילוב של הקלידים המהדהדים עם המקצבים המהירים מזכיר, יותר מהכל, את הבריטפופ העליז של Carter USM, הרבה לפני שהחצ'קונים הראשונים עלו על פניהם של פרוטבאט וג'ימבוב. עם זאת, אפשר למצוא בו גם השפעות מלהקות כגון הניו-יורק דולז ומהאלבומים הראשונים של הראמונז
מאת: אלקין בתאריך 17/09/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
mr. bungle
california
neil young
zuma
ed harcourt
here be
monsters
eatliz
violently
delicate
pixies
bossanova
amir perry
no wonder
it’s dark
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8.5    דירוג הגולשים: 0 (0 מדרגים)

?ze germans
רוצים גם?
מאז מלחמת העולם השנייה, הקולנוע ההוליוודי אימץ לחיקו את האנגלית-העילגת-במבטא-מזרח-גרמני כשפתם הרשמית של הנוכלים והרשעים למיניהם. כעת, דמיינו את אותם רשעים מדברים בגרמנית שוטפת במקום באנגלית רצוצה, מתגלגלים לצורת נקבה ומאמצים קול שמזכיר את ג'ון ליידון, סולן הסקס פיסטולז, ותקבלו את הרוקרית המזרח-גרמניה נִינַה הַאגֵן. האגן נולדה במזרח ברלין, וב-76' ערקה למערב, שם התחברה עם להקת הפיוז'ן האלמונית Lok Kreuzberg, והקימה איתם את ה-Nina Hagen Band.

הגברת האגן והלהקה המעולה שלה, ממנה נפרדה לפני צאת אלבומה הבינלאומי הראשון ב-82', הקליטו לנו שני אלבומים מצויינים. Unbehagen היה אלבומם השני: אלבום גרמני ברוח הפאנק הניו-יורקי של אותה תקופה. האלבום יצא בזמנו רק בגרמניה, אך זכה להדפסות בינלאומיות מאוחר יותר בשנות השמונים, כשמי שהכתירה את עצמה בתואר ''אם הפאנק'' הלכה והתפרסמה בעולם.

וכמו בכל סיפור, גם כאן לא חסרה הנקודה היהודית - האגן היא רבע יהודיה בעצמה, ואף הופיעה פעם בארץ הקודש, ונתנה למני פאר ראיון בלתי נשכח, שבמהלכו התעקשה להחזיק בידה, מסיבה זו או אחרת, ציפור מתה.

פירוש שמו של האלבום הוא ''אי-רגיעה'', והאלבום אכן מסרב להרגע ולהשאר באותו מקום למשך יותר מדי זמן. האלבום עובר מהרגאיי של ''African Reggae'' אל שירי קברט עולצים כדוגמת ''Wenn ich ein Junge Waer'' (''אם הייתי נער צעיר'') של ריטה פאבונה (שהאגן בחרה להוסיף לו סיומת חדשה, על ההתערות בסצינת ההומואים המקומית), דרך מוזיקת הקרקס ההזויה של ''Auf'm Rummel'' (''בקרנבל'') והפאנק חדור-האדרנלין של ''Wau Wau'' (''הב הב''), באותה קלות שבה קולה של האגן הופך מלחישה ילדותית לצעקות מאיימות ובחזרה ב-Alptraum (''סיוט''), כשאת קולה הרבגוני משלימה הגיטרה של ברנארד ''פוֹץ''' פוֹטשקַה, שמקבלת את הביטוי הטוב ביותר בסולואים המשובצים באותו שיר.



השילוב של הקלידים המהדהדים עם המקצבים המהירים מזכיר, יותר מהכל, את הבריטפופ העליז של Carter USM, הרבה לפני שהחצ'קונים הראשונים עלו על פניהם של פרוטבאט וג'ימבוב. עם זאת, אפשר למצוא בו גם השפעות מלהקות כגון הניו-יורק דולז ומהאלבומים הראשונים של הראמונז. גם השפעות מהניו-ווייב לא חסרות, בעיקר בשירים כגון ''Wir immer leben... Noch'' (''אנחנו עדיין חיים לנצח''). ב-''African Reggae'' נטועים גם זרעי ההשפעה מהמוזיקה השחורה - הרגאיי, הסקא והדיסקו, שילכו ויפרחו במהלך הקריירה של האגן, כשבאלבומיה הבאים היא עתידה ליצור ניו-ווייב עמוס במוטיבים מאותם סגנונות, ממש כפי ש''מינימל קומפקט'' הישראליים הכניסו לניו-ווייב מוטיבים ים-תיכוניים.

מבחינת המילים, כישוריה הפואטיים של נינה מוטלים בספק. אין צורך להבין את המילים בכדי לקלוט את קלות הדעת שנוטפת מהן. דוברי הגרמנית שביניכם (או סתם אנשים שיקראו את התרגום של מילות השירים) ימצאו באלבום שיר אהבה פדופילי לנער בן 15, שיר סאדו-מזוכיסטי במסווה של שיר תמים על כלבים (או שאולי מדובר בשיר תמים על כלבים במסווה של שיר סאדו-מזוכיסטי?), שיר על פילוסוף נרקומן שנכנס לטריפ רע, ומטאפורות כגון ''הביצים שלו נהיו כחולות'' ו''יש לך נעליים כה סקסיות*''.

אונבהאגן לא מתיימר, לא מנסה, וגם לא מצליח להיות עמוק. הוא לא יימלא אתכם בזעם מהפכני, ולא יחלוק איתכם תובנות על החיים, האהבה והמוות. הוא לא ייסחוט מכם הנהונים מלאי הזדהות, וסביר להניח שגם לא ישנה את תפיסת העולם שלכם. בסופו של דבר, מדובר באלבום טיפשי, ילדותי, רדוד ושטותי לחלוטין - מה שלא מונע ממנו להיות 40 דקות קצרות מדי של כיף טהור.

* - בסדר, אז זאת לא באמת מטאפורה, אבל מי סופר?

שתף
אלבומים קשורים:
the clash :: the clash ||| sex pistols :: never mind the bollocks, here's the sex pistols |||

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Ska-Punk | Rock & Roll | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©