הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
gg allin :: hated
aware one, 1993    [אלבום]
מומלץ לכל החפצים רק לטעום מתמהיל הביוב המוזיקלי שרקח אלין וחוששים לשתות את כל האסלה בשלוק הראשון. זהו רוק אנ' רול גס ואכזרי עם תופים, בס וגיטרות נגועות באיידס כשקול מגרסת האשפה של אלין מוסיף ממד טקסטואלי שגורם לספריו של דה-סאד להיראות כ''קופיקו במרתף העינויים''
מאת: ch4 בתאריך 11/11/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
sex pistols
never mind
the bollocks,
here's the
sex pistols
blonde
redhead

melody of
certain
damaged
lemons
mad season
above
bruce
springsteen

nebraska
puissance
hail the
mushroom
cloud
hate eternal
i, monarch
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8    דירוג הגולשים: 8.8 (13 מדרגים)

ניחוח ורדים עדין
רוצים גם?
יש איזה צרפתי, פסיכואנליטיקאי בשם ז'אק לאקאן, שבאחד הסמינרים שלו שעסק במרקיז דה-סאד שאל את הסטודנטים שלו, מיהו זה היכול להתחרות בהפקרות ובשערורייתיות של דה-סאד? אבל אף אחד מהסטודנטים לא פצה את פיו. ככה זה צרפתים, הם יודעים לדבר הרבה, לכתוב הרבה ויש להם ריח משונה, אבל הם לא ממש מבינים במוזיקה. לו היה שואל לאקאן את שאלתו בפני טינופות רוק אנ' רול מהיבשת החדשה מיד היו קמים כולם וצועקים: ''ג'י ג'י יכול, מיסייה לאקאן. ג'י ג'י אלין יכול. והוא גם ינצח וגם יחרבן לדה-סאד על הראש כמחוות נצחון''.

G.G Allin הוא הדה-סאד של הרוק אנ' רול. הוא הז'אן ז'נה של הווייט טראש האמריקאי, האליסטר קראולי של הנרקומנים והשיכורים, היעקב פרנק של אלו שאפילו להופעות פאנק לא נותנים להם להיכנס כי הם מסריחים מדי, שיכורים מדי ותמיד הולכים מכות, מקיאים באמצע הפוגו ומפוצצים את ההופעה.

ואלין, כמו שאר הטרוריסטים ההיסטוריים האלו הפך למושא עניין אקזוטי גם לחוקרי תרבות ממושקפים, רציניים ומלומדים וגם לחובבי קאלט ואיזוטריה קיצונית מחוצ'קנים ובתולים. ולמה? כי אף אחד לא חי כמוהו, באותנטיות מוחלטת. הוא היה ניהיליסט, דאדאיסט, אקזיסטנציאליסט, ניטשיאן, ובעיקר בהמה מטורללת ומשולחת כל רסן, הוא בעט מחייו את כל כבלי הרציונל והמוסר ולקח כל קלישאת רוק אנ' רול קיימת מיליארד צעדים קדימה, הוא היה הילד הכי מופרע בגן של ילדים היפראקטיביים בעולם שנגמר בו הריטלין.

איזה צרפתי אחר, מישהו בשם ז'ורז' בטאיי, כתב פעם על מושג הטרנסגרסיה, אלימות שאינה משועבדת לשום משמעות ונוצרת כמעין רפלקסיה למוסר ולחוק, וג'י ג'י אלין הזה, שבחיים לא קרא את בטאיי או שום דבר אחר שהגיע מצרפת, לקח את המושג הפגאני של בטאיי והפך את הקונצרטים שלו בביבי הזוהמה של ארה''ב לשדות קרב מדממים של טרנסגרסיות כאלו.

הסיבה שאני מאונן עליו ככה, היא רק כי אני מקנא בו. כולם מקנאים בו. גם הסהרוריים שאוספים בוטלגים של הופעות שלו כמו שויזנטל אסף נאצים וגם הפוריטנים המעונבים שהעדיפו לראות אותו נרקב מאחורי סורג ובריח.

מסעו של ג'י ג'י אלין למקומות השפלים אליהם העכברושים המלוכלכים ביותר חוששים להגיע החל עת הולדתו בשם Jesus Christ Allin (שאח''כ שונה לשם הפחות מחייב Kevin-Michael), לאב פסיכופט ולאם אובדנית בבקתה קטנה איפשהו ביערות הזנוחים של ניו המפשייר.

עצי האדר של ניו המפשייר החלו כבר מאדימים לקראת שלכת הסתיו, ביום בו החליטה אימא אלין לאזור אומץ ולעזוב יחד עם ילדיה את בן זוגה המעורער ואת הבקתה. אלין הצעיר, שנאנק תחת הזיכרונות מלילות האימה בהם היה מאזין להשתוללויות הזעם של אביו ולקול חבטות ראשה של אמו בקירות העץ של הבקתה, החל להשקיע את מרצו בנגינה בתופים, ויחד עם אחיו הגדול, מרל, הקים את הרכבו הראשוןLittle Sister's Date , הרכב ששמו הצהיר על הדברים שהאחים הכי אהבו להתעסק אתם בשעות הפנאי: סמי הזיה וקטינות.

באחת מהופעות ההרכב בנשף בית הספר בו למדו האחים, נטש אלין את מקומו מאחורי התופים והחל להתפרע באולם תוך שהוא כותש, מחריב ומשמיד את תפאורת האירוע לקול צהלות חבריו מהכיתה הטיפולית וזעקות השבר של שאר תלמידי בית הספר. באותו הרגע חש אלין כי מצא את ייעודו בחיים. לתחושת ההארה הצטרפה גם מהפכת הפאנק של 1977 שהלכה ונספגה במוזיקה של אלין כמו כמויות האלכוהול שהלכו ונספגו בכבד המוריק שלו. הם הסתדרו מצוין, הוא והפאנק, זו הייתה אהבה מהקאה ראשונה, ואלין החל להופיע עם הרכבים שונים במועדונים שהעזו לקחת את הסיכון, לגור במוטלים רקובים בין הופעה להופעה ולבזבז את מעט הכסף שהרוויח על אלכוהול, סמים וזונות.

ג'י ג'י אלין ראה עצמו כמשיח רוק אנ' רול, מודע לנטל הכבד שהוטל עליו עת החליט אביו על השם בו יקרא בתעודת הלידה. הוא ביקש לחטוף את הרוק אנ' רול מתחנות הרדיו וחברות התקליטים ולהחזירו למקום הולדתו: המחראות והמזבלות, ואכן עבודת כתישת המוסר שלו הייתה יסודית ואלימה. כשלנגד עיניו השונאות רוקרים פלסטיים פסאודו-מאיימים כמו הרולינג סטונס בשנות השבעים וגאנס אנד רוזס בשנות התשעים, הוא החל לנתץ כל טאבו אפשרי הן בשיריו והן בהתנהגותו הפרוורטית על הבמה.

כמו ילד שמפתח קיבעון להנאה ממשחק בחרא של עצמו הפך ג'י ג'י אלין את הטרנסגרסיה שלו להרסנית מיום ליום. הוא שר על רצח, התאבדות, מעשי סדום, פדופיליה, סמים, סטיות, אלימות קיצונית וליווה הכל במחול ברבורים אלגנטי ומעודן על הבמה, כשגופו העירום משוח בקוקטיל של חרא, שתן וקיא. הוא היה נוהג לנפץ על ראשו בקבוקים ובעודו מדמם הוא היה מחרבן על הבמה, ואת תוצר האקט האומנותי הזה הוא היה אוכל, מורח על גופו או על קורבן אקראי מהקהל המזוכיסטי שבא להופעותיו.

הוא היה מזנק לעבר הקהל, תופס קורבן אקראי והולם בו באגרופיו או מטיח בו את המיקרופון, שקודם לכן ספג ארומות וספיחים כשאלין החדירו לחלחולתו. המועדונים הרקובים באזורי הגרועים ביותר של ארה''ב הפכו לפרוגטוריום אפוקליפטי שם העתיק ישוע של הביבים, ג'יזס קרייסט אלין, את הזוהמה שמתרחשת ברחוב עמוסי החטאים שבחוץ, והקצין אותם לכדי ריטואל ניהיליסטי עם ניחוח של שירותים ציבוריים.

ריצתו המוטרפת של אלין לאורך הויה דלורוזה של הרוק אנ' רול הגיעה לשיאה ברעיון שהתגבש במוחו בעודו מרצה ארבע שנות מאסר בכלא במישיגן על תקיפת מעריצה שרקדה ערומה על הבמה באחת מהופעותיו אך סירבה לטעום מתוצר בני מעיו.

כעל-אדם ניטשיאני (לא שהוא ידע מה זה, כמובן) הוא סירב לקשור עצמו בחבלי מערכי יחסים כלשהם, עם בנות זוג, חברים או אפילו חברות תקליטים ולהירקב בכלא המחויבות. על מנת שלא להפוך לקשיש פתטי ומשומר, קורבן הסטגנציה האנושית המייאשת הוא החליט לבתק את כבלי ההתחייבות הגדולה מכולם ולהתאבד על הבמה, לעיני מעריציו, תוך שהוא מקיים את הצו שגם קעקע על גופו: Live Fast, Die Fast.

אולם אלין לא הספיק לממש את החזון האיקרוסי ובבוקר אחד ביוני 1993, נמצאה גופתו בחדר מעופש במוטל זול בלואר איסט סייד של ניו יורק לאחר שמנת יתר קלישאתית של הירואין הציפה לו את הסינאפסות בדופאמין והרעילה לו את גזע המוח.

הופעתו האחרונה של ג'י ג'י אלין בניו יורק, יום לפני שנמצאה גופתו התכלכלה, הסתיימה במהומה אלימה בהשתתפות שוטרים ניו יורקים, קהל שתוי ומשולהב וכוכב רוק אנ' רול אחד משוח בצואה ובדם. הופעה זו מתועדת בסרטו הדוקומנטרי של טוד פיליפס, ''Hated'', שפס הקול שלו יצא בצורה נפרדת גם בדיסק.

הדיסק מכיל, בנוסף לסמפלים מהסרט עצמו, גם מספר קטעים מוזיקליים הלקוחים חלקם מהופעות חיות וחלקם מאלבומים שהקליט אלין עם ההרכב The Murder Junkies, בו מנגן על הבס גם אחיו הגדול מרל ( מרבית הקטעים לקוחים מיצירת המופת שלו השקולה למובחרות שביצירות אמנות הרומנטיציזם של תחילת המאה ה-19: Freaks, Faggots, Drunks and Junkies).

הדיסק הזה מומלץ לכל החפצים רק לטעום מתמהיל הביוב המוזיקלי שרקח אלין וחוששים לשתות את כל האסלה בשלוק הראשון. זהו רוק אנ' רול גס ואכזרי עם תופים, בס וגיטרות נגועות באיידס כשקול מגרסת האשפה של אלין מוסיף ממד טקסטואלי שגורם לספריו של דה-סאד להיראות כ''קופיקו במרתף העינויים'' מאת תמר בורנשטיין לזר. מעריצים מושבעים יאמרו שלהנאה מושלמת מהדיסק יש להשאיר את דלתות חדר השירותים פתוחות לרווחה על מנת לצרף גם את חוש הריח לסינאסתזיה הקאוטית המתרחשת בעת ההאזנה.

עכשיו, זו לא חוכמה לשפוך מחמאות ותיאורים ארומטיים על היצור הזה מבלי לסייג את הדברים, ולו בפסקה אחת. ברור שמרבית האוכלוסייה האנושית תראה בג'י ג'י אלין דפקטיב אנטי-סוציאלי שמושך אחריו רק חנונים שאינם מספיק חכמים בשביל לקרוא את ה''סילמריליון'' עד הסוף או להתעשר על חשבון ענף ההיי טק, ולכן מעדיפים לגור אצל ההורים ולסחור בבוטלגים נדירים של פאנק וסרטי פורנו גרועים. זה נכון בהחלט. אנחנו כאלו.

רבים גם יתהו מהי ערכה של הנהירה אחרי הגיבור ההרסני משולל המוסר בעולם שגם ככה השכלתנות והמוסר הנאור נחשבים בו למוקצים ולמחלישים. אבל זהו בדיוק, בדיאלקטיקה טראגית סוד קסמן של פילוסופיות הגאולה השחורה. אלין, בדומה לז'נה, לקרואלי ולדה-סאד תמיד יהיה שם, אוסף סביבו עדת מעריצים סהרורית המורכבת מאנשים עם מנת משכל גבוהה בהרבה מהממוצע, או נמוכה בהרבה ממנו ומפרה את הזרעים שיהפכו בסופו של דבר לקריירות של אנשי אקדמיה, פסיכולוגים, סוציולוגים, עיתונאים ובמאים של סרטים דוקומנטריים.

ג'י ג'י אלין נקבר כשהוא לבוש במעיל עור ומגן ביצים עליו נכתב ''Eat me''. בידו האחת מיקרופון וביד השנייה בקבוק של הבורבון האהוב עליו, ג'ים בים. טקס קבורתו, כיאה לחיים של היעקב פרנק של הרוק אנ' רול, הפך לקרקס מטורף כאשר חברי ה-Murder Junkies קשקשו על גופתו, שיחקו בה, הצטלמו אתה בפוזות מטופשות והפאסיון השחור הפך לטקס ביזוי כבודו של המת בכל דרך אפשרית כשם שביזה הוא את כבודו בעודו בחיים.

למעשה, עד היום חולקים לו כבוד מעריצים המגיעים מרחבי תבל להשתין על קברו, והרכבים מוזיקליים רבים מצטרפים גם הם למסלול הגאולה דרך הביבים של עכברוש הרוק אנ' רול המטונף מכולם, כשהם מחדשים את שיריו ומצטרפים גם הן למניפסט המחאה האקזיסטנציאליסטית והאותנטית שלו. קולות כאב, תיעוב ומשטמה עולים ממאורות ג'אנקיז, חדרי נערים מתבגרים ומועדונים מתפוררים ברחבי תבל: ''You Scum, Eat my Diarrhoea''.
ג'י ג'י אלין מת. ריחו עדיין עמנו.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©