הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
rilo kiley :: the execution of all things
saddle creek, 2003    [אלבום]
היא אינה מסתתרת מאחורי מניירות של שירה ואקסטרווגנזה קולית, ואין לה צורך בכך. לעתים השירה שלה נשמעת כמעט כמו דיבור, שיחת טלפון, ויכוח, מילים מתוקות מאדם אהוב. הגוונים שבשירה כל כך עדינים עד כי צריך לאלבומים של ריילו קילי פעמים רבות בכדי לזהות את כולם
מאת: שני בתאריך 30/12/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
yes
magnification
belle &
sebastian

if you're
feeling
sinister
guided by
voices

universal
truths and
cycles
the stone
roses

the remixes
wired to the
moon

pure
valensia
gaia
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9    דירוג הגולשים: 8.3 (9 מדרגים)

רוצים גם?
ההתפתחות המוסיקלית של ריילו קילי היא כמעט כמו גרף עולה משורטט היטב בשיעור מתמטיקה. כיצד הפכה הראשוניות והטריות המוסיקלית של The Initial Friend EP לאקוסטיות המתוקה/מבולבלת עם של Take Offs and Landings, ומשם לסגנוּן המובהק של The Execution of All Things. מגרש המשחקים שהם בחרו לשחק בו הפעם - האמריקנה, על כל גווניה. במוטלים זולים באמצע המדבר, בהוליווד תחת השמש הקליפורנית החמה, בווייט טראש העצל ובילדי הגירושים והבייביבומרז, הכל נמצא שם - ההוצאה לפועל (או-להורג) של כל הדברים.

בשמיעה ראשונה ושטחית ריילו קילי נשמעת כמו להקת רוק פופית שבטעות הפכה ללהקת אינדי, אחת שבקלות בלתי נסבלת היתה יכולה להיות איזו להקת One Hit Wonder שכוחת אל, שאותו להיט שפירסם אותה גם מכסה בחול היטב את כל הישגיה. זוהי אולי הסיבה שלקח לי כל כך הרבה זמן לקלוט אותם. הם נעימים לאוזן - בזה אין ספק, אבל אנחנו מחפשים קצת יותר מזה בתקליטים שנכנסים לנו עמוק למדף הדיסקים ומשם עמוק עמוק ללב (לא?).

''השמיים כחולים-אפורים'' שרה ג'ני לואיס ב-''My Slumbering Heart'' ומעניקה לי דרך נפלאה לתאר את המוסיקה של ריילו קילי. החיים האמריקאיים הקטנים שמסתתרים מתחת למעטה הפסאודו אופטימי מקבלים כאן התייחסות כמעט טוטאלית לאורך כל רצועה באלבום באופן מדויק עד כאב, מן הסתם, אותו דור שמקימי הלהקה, ג'ני לואיס ובלייק סנט, באו ממנו, הדור שדאגלס קובלנד כתב עליו ב''דור האיקס'', הדור שמאס בחלום היאפי של הוריו והלך לחפש את עצמו במדבר בשביל למצוא כי מה שהוא באמת רוצה זה את אותו החלום בדיוק.

ואכן, הנופים המסתגננים מבין השירים, מגרשי בייסבול ירוקים, הדרך המסולעת שבין לוס אנג'לס לסן פרנסיסקו, רחובות מישיגן לצד המדבר שטוף השמש - כולם משמשים רקע לריקנות שהופכת כמעט מתוקה בצבעים שרילו קילי צובעים אותה. לואיס משרטטת באוזנינו סיטואציות מדויקות כמעט כמו סצנות בסרט - כיאה לילדת-פלא הוליוודית שהקימה להקת אינדי עם ילד-פלא הוליוודי נוסף.

האלבום נפתח בשיר שכותרתו ''The Good That Won't Come Out'', המהווה אקספוזיציה מושלמת לאלבום שמדבר על הפיספוסים הקטנים שלנו, על ההחמצות ו''השקרים המטופשים שאנחנו מסתתרים מאחוריהם''. בהמשך, רבדים אחר רבדים, בכנות כמעט מכאיבה ובקול ברור ונהיר לואיס שרה משפטים כמו - ''And if you're well off, well then I'm happy some for you / But I'd rather not celebrate my defeat and humiliation here with you'' , כשמוסיקה קליפורנית שמשית נכנסת בעוצמה מאחורי המילים שלה.

היא אינה מסתתרת מאחורי מניירות של שירה ואקסטרווגנזה קולית, ואין לה צורך בכך. לעתים השירה שלה נשמעת כמעט כמו דיבור, שיחת טלפון, ויכוח, מילים מתוקות מאדם אהוב. הגוונים שבשירה כל כך עדינים עד כי צריך לאלבומים של ריילו קילי פעמים רבות בכדי לזהות את כולם, מה שעומד בניגוד מוחלט למוסיקה ששופעת השפעות שונות ומסוגננות היטב: מוסיקת קרקס עדינה, המון קאנטרי מתובל במעט סקא וסגנון מארץ' צבאי, וגם השפעות מנוגדות כמו הביץ' בויז מחד, ומאידך אמן ה-SadCore אולי המובהק ביותר וגם חבר טוב של הלהקה, אליוט סמית' ז''ל.

הדמיון לסמית' אינו רק בלחנים עצמם - עיקר הגאונות שלו היתה בלשלב בין מילים חושפניות, קשות ואישיות, לבין מוסיקה פופית מלודית ויפהפיה - ריילו קילי עושים את אותו הדבר בצורה מעט שונה; הנרטיב הופך לגוף ראשון, אישי וקודר בשיר שנקרא ''And That's How I Choose to Remember It'' שמחולק ל-3 בתים, כאשר כל בית משובץ במקום אחר באלבום. בשיר הקטן והמקסים הזה לואיס שרה על הגירושים של הוריה, זכרונות קורעי לב וכל כך מוכרים ומעוררי הזדהות, כתובים בשפה ילדותית שהופכת לשפה מבוגרת-שכלתנית במשפט האחרון בשיר שהוא גם כותרתו.

ריילו קילי הם גיבורים לא מושרים ששרים על הגיבורים לא מושרים - ושום ביקורת שקראתי עליהם ועל האלבום הזה בפרט לא עשתה צדק עם הלהקה הנפלאה והמיוחדת הזו, והתהילה מאחרת לבוא.

ואולי על דברים מסוג זה ג'ני לואיס היתה שרה:
It's sixteen miles to the promised land,
And I promise you - I'm doing the best I can..
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©