הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
the strokes :: room on fire
rca, 2003    [אלבום]
על פניו, מדובר באלבום משובח: סאונד מלוכלך כנדרש בהפקה מהוקצעת להפליא. החבר'ה מניו-יורק מגניבים ומעודכנים ונשמעים כמו שום דבר אחר: מן מישמש כזה של הרבה וולווט אנדרגראונד, קצת איגי פופ עם קריצונת לאייטיז
מאת: drumpy בתאריך 28/02/04

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
tamar
eisenman

tamar
eisenman EP
lamps
lamps
easy star
all-stars

dub side of
the moon
john
frusciante

to record
only water
for ten days
jay-walk
snail

save long
lane
various
artists

inside
looking out
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 7.5    דירוג הגולשים: 6.8 (27 מדרגים)

קושיה
רוצים גם?
מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות?
אה, לא הרבה. יש מסיבה. מה זאת אומרת איפה? כאילו בדאון טאון, אחי, מה אתה גנוב? יהיה קוק ויהיו בחורות רזות ויפות ומשועממות שאפשר לזיין בשירותים, ובטח שוב המפיק הזה ששכחתי איך קוראים לו, נו, הזה שמתלהב מאתנו כל הזמן וכזה. איזה שעמום, אה?
מבולבלים? גם אני, קצת.

וכעת להסבר המלא: כבר שבוע, Room on Fire, החדש של ג'ולס, פאב ושות', רץ אצלי במערכת נון-סטופ. המבקרים הרציניים בעיתונים הרציניים נמרחו עליו לגמרי, החל מגל אוחובסקי וכלה בדנה קסלר, לא קוטלת קנים בדרך כלל, שהכריזה ש''משבר התקליט השני הוא תירוץ של מכוערים. הם עדיין הכי מרטיבים בעולם…'' ובכן, מיהרתי להניח עליו את ידי, מאז הוא לא יוצא לי מהאוזניים, והשמחה רבה: חורף ירושלמי קר וגשום ולימודים אין-קץ לא יצליחו להכניע אותי. אני, יש לי את הבחורים-הכי-מרטיבים-בעולם בסטריאו, מה עוד יכולה בחורה לבקש?

על פניו, מדובר באלבום משובח: סאונד מלוכלך כנדרש בהפקה מהוקצעת להפליא. החבר'ה מניו-יורק מגניבים ומעודכנים ונשמעים כמו שום דבר אחר: מן מישמש כזה של הרבה וולווט אנדרגראונד, קצת איגי פופ עם קריצונת לאייטיז, אחד-עשר שירים קצרים על יחסים קצרים, על החיים בעיר הגדולה, על מסיבות, על להיות מגניבים, קצת על הצלחה וכאלה, צרות של יפים, אתם יודעים.

רגע.
זה לא נשמע לכם מוכר?

זה הזמן להודות באמת: Room on Fire נשמע בדיוק, או כמעט בדיוק, כמו Is This It, שיצא בסוף 2001. לא שזה רע: Is This It היה אלבום מצוין, ולכן (לוגיקה פשוטה) גם Room on Fire הוא אלבום מצוין. הסטרוקס כנראה הגיעו למסקנה שסוס מנצח לא מחליפים, ולכן יש כאן אותה נוסחה בדיוק: מדובר באלבום קליט, כיפי, מגניב, מתוחכם במידה, אבל לא מתחכם. ממש כמו קודמו, Room on Fire מלא בשירים משובחים, ואין בו נפילות. עד כאן הכל סבבה.

אבל.
האבל הזה תקוע לי כמו יותר מדי אוכל בבטן. כאילו כבר שמעתי את הדיסק הזה פעם אחת, או יותר מדי פעמים.

לקח לי איזה זמן לעלות על זה: כשהסטרוקס עושים את עצמם, הם נשמעים כמו הדיסק הקודם; כשהם מנסים לחדש, הם נשמעים כמו קאברים (מוצלחים) לשירים של אחרים: ב-“Between Love and Hate” יש איזו מחווה לא ברורה לפאנק-דיסקו, סולו הגיטרה ב-“Under Control'' נשמע כאילו הוא לקוח מ-Sound and Vision של בואי, ול-“The End has no End” יש מין מקצב אייטיזי מוזר. וממש כמו ב-Is This It, כל העסק הזה נשמע תפור מדי, טוב מכדי להיות אמיתי. הסאונד מלוכלך, השירה צרודה, ושמעתי לפחות פעמיים את המילה Fuck בדיסק, אבל אין הרגשה שהילדים הכאילו-רעים האלה באמת מלכלכים את הידיים.

העובדה שהסטרוקס העיפו את נייג'ל גודריץ' מההפקה וחזרו לעבוד עם גורדון רפאל, הקודם שלהם, השאירה אותם בטריטוריה מוכרת, אבל בסופו של דבר משעממת. אין ספק שגודריץ', מפיק-העל שהמציא לרדיוהד את הסאונד המופלא של OK Computer, הוא טיפוס דומיננטי במקרה הטוב, שלא לומר שתלטן למדי. לפעמים זה מצליח: גודריץ' הפיק לבק את אלבום המלנכוליה המושלם, Sea Change (בק! מלנכוליה! לא מדובר בחמי רודנר, אתם יודעים…), וזה היה נפלא (וגם מכר הרבה עותקים בדרך). אבל מי שיקשיב ל-Regeneration של ה-Divine Comedy, למשל, יתקשה לזהות שיירים כלשהם לסגנון הקבוע של הלהקה השמחה-בדרך-כלל הזו: תחת ניצוחו של גודריץ', האלבום ההוא נשמע כמו אסופת חומרים גנוזים של רדיוהד. מה שמוכיח שגם גאונים טועים, ובעיקר כשצריך לדעת לבחור מפיק.

קשה לדעת מה קרה שם באולפן. יכול להיות באמת שהלכו מכות ובלגאנים, אבל הרשו לי להעלות ניחוש אינטליגנטי ראשון: כנראה שהסטרוקס תפסו רגליים קרות והעדיפו להמשיך לשחק את בליגה שבה הם טובים - ילדים מגניבים בע''מ מניו יורק. יש משהו נורא לא בוגר באלבום הזה, אפילו בוסרי, ואם זה היה חינני בתקליט הקודם, פשוט כי היה לו תירוץ של אלבום בכורה, הרי שכרגע – אחרי מספר אינטנסיבי אך לא ממושך של השמעות - זה קצת מעייף. אם גודריץ' היה מפיק את Room on Fire, הוא היה יכול להיות גאוני בטירוף, או פלופ איום ונורא. אבל זה הימור שגם אם הוא לא היה מצליח, לפחות הוא היה מחדש משהו.

אז מה השתנה מאז 2001? לא הרבה, מסתבר. אם היינו ב-2001, הייתי אומרת ש-Room on Fire הוא הדבר הכי רענן שמסתובב לי כרגע במערכת. אבל אנחנו כבר ב-2004. חבר'ה, תתבגרו. תבשילו קצת. תפתיעו אותי. ניחוש אינטליגנטי מס' 2: יש למה לחכות.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©