הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
temple of the dog :: temple of the dog
a&m, 1990    [אלבום]
הם היו שישה אנשים צעירים שאובדן גדול טילטל את חייהם כמה חודשים קודם לכן. השירים שניגנו ביחד הם עדות לכוחה המנחם והמרפא של המוזיקה. אבל יותר מכך, היצירה המשותפת שלהם ניצבת כצומת דרכים: נקודה מסוימת בחלל ובזמן שבה הצטלבו חייהם, ומבלי שידעו זאת נשזרו אלה בתוך אלה.
מאת: נטע בתאריך 07/03/04

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
dar williams
mortal city
midlake
the trials of
van
occupanther
הקולקטיב
הקולקטיב
the
cranberries

no need to
argue
the blue nile
peace at last
the the
burning blue
soul
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 9.2 (22 מדרגים)

שיעור בגראנג' - חלק 3
רוצים גם?
Say Hello 2 Heaven: סיאטל, 1990

העשב הגבוה בדיסקברי פארק הגיע כמעט עד צווארם. אל הרצועה המרוחקת והמבודדת הזו לחופו של האוקיינוס השקט, שמימיו קרים מדי לשחיית אדם וגליו סוחפים אל החוף גזעי עצים, צדפים ועשב ים, הם הגיעו כדי להצית מדורה ולהתחמם לאורה. הם היו שישה אנשים צעירים שאובדן גדול טילטל את חייהם כמה חודשים קודם לכן. בנקודה מסוימת הם חשבו שהכאב והאבל הפרטי של כל אחד מהם יסחף אותם רחוק מדי איש מרעהו. הם באו לכאן, למרגלות המגדלור הישן, כדי לנגן ביחד ולמצוא מקלט ומפלט בנקודה בה לא היה להם מושג מה לעשות עכשיו ולאן הם ממשיכים מכאן. השירים שניגנו ביחד הם עדות לכוחה המנחם והמרפא של המוזיקה. אבל יותר מכך, היצירה המשותפת שלהם ניצבת כצומת דרכים: נקודה מסוימת בחלל ובזמן שבה הצטלבו חייהם, ומבלי שידעו זאת נשזרו אלה בתוך אלה.


Reach Down: כריס

בהתחלה זה נראה לו כמו רעיון מצוין. סאונדגרדן עמדה לצאת לסיבוב הופעות אינטנסיבי באירופה שבוע לאחר מותו של אנדי, וכך, חשב לעצמו, הוא לא יצטרך להתמודד עם הזיכרון כל הזמן. הוא לא יצטרך לעבור על פני כל אותם מקומות שנהגו לפקוד יחד, אותם מועדונים, אותן מאורות שתייה, אותה דירה שחלקו פעם במשותף. כן, הוא חשב לעצמו, להתרחק דווקא עכשיו מהעיר שהפכה למקור כאב יהיה מצוין. וחוץ מזה, הוא הרגיש אחריות כבדה כלפי הלהקה שלו. סאונדגרדן עשתה זה עתה את המעבר מלייבל עצמאי קטן ללייבל גדול, והוציאה את אלבומה Louder Than Love. העיתוי היה מכריע, ההופעות כבר נקבעו, לא הייתה דרך לסגת.

הוא הבין שעשה טעות ברגע שגלגלי המטוס נגעו בקרקע. כל מה שרצה לעשות היה להסתובב לאחור ולחזור הביתה. הדבר האחרון בעולם שהתחשק לו לעשות זה לעלות עכשיו על הבמה ערב אחרי ערב. הוא שנא לשים את עצמו על טייס אוטומטי, הוא הרגיש את הזיוף, זה קרע אותו לגזרים. הוא זכר את השיחות שלו ושל אנדי על התפקיד שלהם כסולנים. שניהם ידעו שיש להם קצת יותר כוח, קצת יותר זכויות, אבל גם הרבה יותר אחריות. הוא ראה את המבט הזה על פניהם של קים ומאט ובן, מבט שהפך כמעט לתחינה אילמת לאחר מותו של אנדי: אל תפשל, אל תהרוס, אל תדפוק הכל. הוא הרגיש שהכל מונח על כתפיו.

אירופה חלפה על פניו בבליל חסר-פשר של מראות וצלילים. אוטוסטרדות, מסילות ברזל, עצים עירומים, קתדרלות אפורות, שמיים עכורים. אף אחד לא הכיר את אנדי, לאף אחד לא היה איכפת מהמוזיקה של סיאטל, אף אחד לא הבין מה קורה שם ולמה זה חשוב. רוב הזמן הוא לא הבין את שפתם של הדוברים אליו ומה הם רוצים ממנו. הוא רק הרגיש שכולם רוצים ממנו הכל כל הזמן. הזמן היחידי שמצא בו נחמה היה בלילות, אחרי ההופעות, אותם בילה לבד בחדר המלון. רק כשהיה סוף סוף לבד היה יכול לחשוב על כל מה שקרה. הוא הרגיש כאב, אבל גם כעס. הוא ידע שזה נשמע כמו בדיחה גרועה, אבל לפעמים התחשק לו להרוג את אנדי בשתי ידיו - על הטיפשות ועל היהירות ומעל לכל, על הכאב הגדול שגרם דווקא לאלה שאהבו אותו יותר מכל. בלילות הארוכים הללו היה יכול לנגן רק בשביל עצמו ולהתחיל לפרוק ולו במעט קצת מתסכוליו.

הוא מצא את עצמו כותב שני שירים על אנדי - Say Hello 2 Heaven ו-Reach Down - ואיכשהו הם לא נשמעו לו מתאימים לסאונדגרדן. הוא חשב שאולי סינגל יהיה מחווה מתאימה, אבל הרעיון של פרוייקט סולו בשלב הזה של הקריירה של הלהקה-האם שלו נראה לו מגוחך. הוא לא יכול היה לחכות עד שיחזור שוב הביתה, לקרקע בטוחה ומוכרת. הוא יוכל להראות את השירים לסטון, ולשאול אותו לדעתו.


Times of Trouble: סטון

הימים הראשונים לאחר מותו של אנדי עברו עליו בערפל. כל הניסיונות להתחיל לעשות סדר בתחושותיו ובמחשבותיו עלו בתוהו. הוא לא ידע אפילו מאיפה להתחיל. זה לא רק שמותו של אנדי היה אובדן של חבר קרוב; יחד עם מותו ירדו לטמיון חודשים של עבודה קשה, וכל השאיפות והחלומות שהעז אי פעם לטוות. ככל שחלפו הימים והשבועות התפזרו כולם. גרג נסע לחו''ל, ברוס לא רצה לשמוע מאף אחד, וג'ף חזר לציור ולצילום ומדי פעם ניגן בלהקות ברים מזדמנות. אבל הוא ידע שמוזיקה היא הדבר היחידי שהוא רוצה לעשות - זה כל מה שעשה בשנים האחרונות.

שיר אחד חזר אליו שוב ושוב ושוב. זו הייתה המנגינה האחרונה שחיבר והראה לאנדי והם תכננו להתחיל לעבוד עליה ביחד. הוא נתן לה בינתיים את השם Dollar Short ולא ידע שיום יבוא ומישהו ייתן לה את השם Alive ומבלי לדעת דבר וחצי דבר יכתוב על האשמה והבושה של אלה הנותרים בחיים. אם מישהו היה אומר לו שכך יתגלגלו הדברים, הוא היה פוטר אותו במחי יד. מה שהוא ידע עכשיו זה רק שהוא חייב להמשיך, גם אם זה אומר להתחיל שוב מהתחלה בפעם השלישית. הוא לא ידע מנין באה הנחישות השקטה והעיקשת שלו. הוא גייס שוב את ג'ף, ומאט מסאונדגרדן הבטיח להושיט יד עד שימצאו מתופף. הוא זכר גיטריסט צעיר שראה רק לפני כמה שבועות באחד המועדונים בעיר. קראו לו מייק מקרידי, והוא אהב את הבלוז ההנדריקסי שניגן. אשר לו עצמו, הוא היה תמיד איש של מלודיה ושל קצב יותר מאשר סולואים מסובכים. זו הסיבה שתמיד אהב לנגן עם עוד גיטריסט. הוא שמח שעכשיו הם כבר ארבעה. הם הקליטו קלטת דמו ובה חמש מנגינות. הוא ניסה לחשוב מה הלאה.

הוא זכר שבאחת ההופעות המוקדמות של Mother Love Bone בחוף המערבי היא חלקה את הבמה עם להקה בשם רד הוט צ'ילי פפרז. הוא וג'ף שמרו פה ושם על קשר עם ג'ק איירונס. הוא ידע שג'ק עבר טראומה דומה עם מותו של הלל סלובק, ומאז עזב את הלהקה והוריד פרופיל. בכל זאת, העלה בפניו את האפשרות להצטרף אליהם כמתופף. ג'ק סירב - היה לו מספיק מהשילוב הפרברטי הזה של גן שעשועים ובית קברות הקרוי רוק'נרול. אבל לפני שהם נפרדו הוא שאל אותו אם הוא מכיר אולי מישהו שעשוי להיות מעוניין להצטרף אליהם כסולן. ג'ק אמר שדווקא כן, יש לו ידיד בסן דייגו, ששר בכמה להקות. אולי זה יעניין אותו. הוא ישמח להעביר לו את הדמו.


Four Walled World: אדי

בסביבות השעה שמונה בבוקר הים עדיין קר והחוף נטוש ואלה השעות הטובות ביותר לגלישה. הוא היה מסיים משמרת לילה בתחנת הדלק שבה עבד קרוב לשישים שעות בשבוע, והולך לגלוש. הוא אהב את השעות האלה, שבהן הים עדיין מכוסה ערפילים והגלים סוערים. הוא הרגיש את עייפות הלילה בגופו ובמוחו, אבל אהב את התחושה. מחשבותיו נעשו צלולות יותר ויותר עד שהרגיש את ראשו הולך ומתרוקן. רק אז, כשלא יכול היה יותר, היה חוזר לדירה לישון, ומתעורר לפנות ערב למשמרת נוספת. משמרות הלילה לא היו כל כך גרועות: לרוב לא הייתה תנועה רבה ובשעות המתות לפנות בוקר היה יכול להתרכז בקריאה ובכתיבה. אבל היו אלה המוזיקה והגלישה שסיפקו לו נקודת אחיזה ומשענת עוד משנות נעוריו המוקדמות והתבגרותו הסוערת.

זה היה חודש ספטמבר. הבקרים נעשו קרים יותר, והחוף בלה הויה נראה פראי ומבודד עוד יותר. הוא הרגיש שוב חוסר מנוחה. משהו צריך סוף סוף לקרות, הוא לא ידע מה. הקלטת שהגיעה לידיו טרדה שוב ושוב את מנוחתו. מנגינה אחת מסוימת צפה ועלתה בראשו שוב ושוב ושוב. איכשהו היא העלתה אל פני השטח הרבה מאוד תחושות ורגשות שניסה לדחוק לקרן זווית זה זמן רב. הוא יצא מהמים, רועד מקור ומעייפות, ושרבט במהירות מילים על דף. כשהגיע לדירה הקליט שלושה שירים על טייפ ארבעת הערוצים שלו. הוא קרא להם Alive, Once ו-Footsteps. הוא הכניס את הקלטת למעטפה ושלח אותה בדואר לכתובת בסיאטל שג'ק מסר לו. הוא ניסה לא לחשוב על זה יותר מדי בעת שחיכה לתשובה. אחרי הכל, הוא לא הכיר את האנשים האלה. הוא לא ידע שכשהקלטת הגיעה ליעדה, ג'ף הכניס אותה לטייפ ושמע אותה שלוש פעמים ברציפות לפני שהצליח לנשום שוב ולטלפן לסטון.

''סטון'', אמר לו, ''אתה חייב להגיע הנה מיד''.


All Night Thing: טמפל אוף דה דוג

הם ביקשו מאדי להגיע לסיאטל ברגע שרק יוכל. הם הרגישו תחושת דחיפות גדולה ולא רצו לבזבז יותר זמן. אד הגיע לסיאטל בתחילת אוקטובר, ותוך שבוע הם ידעו שיש להם להקה. לא היה לה עדיין שם, הם בקושי הכירו אחד את השני, אבל היה שם משהו שכולם הרגישו בו ולא יכלו להסביר במילים. הם הרגישו כאילו הם חזרו הביתה. היה, עם זאת, משהו שנותר להם לעשות לפני שיוכלו להמשיך הלאה. היה פרק שצריך לסגור ולהניח מאחור, מסע שצריך להשלים ולהביא לידי סיום, הייתה פרידה אחרונה מאנדי.

אחרי שני השירים שחיבר באירופה, כתב כריס מילים לעוד שמונה שירים. מתוך עשרת השירים הוא הלחין שבעה, ושלושה נוספים הלחין יחד עם סטון. על אף שזה היה בבירור הפרוייקט שלו, הוא הבין עכשיו ביתר שאת שהשירים הללו אינם מתאימים לסאונדגרדן. הם היו משוחררים יותר והזכירו ג'אמים בלוזיים, על אף הנטייה המטאלית שלהם. כשמאט סיפר לו שהוא עוזר לסטון ולג'ף להקליט שוב יחד, הוא הרגיש שכל חלקי הפאזל מסתדרים במקום.

הם הקליטו במשך ארבעה סופי שבוע בחודשים נובמבר ודצמבר. מעט מאוד דיבורים לא הכרחיים הוחלפו ביניהם באולפן. הם רצו רק לנגן ולשמור על האווירה המשוחררת, החמה והספונטנית של השירים. אחרי חודשים ארוכים של ערפל, מבוכה, בלבול וחוסר בהירות, הם זיקקו את כל הכוח והעוצמה הרגשית של תהליך האבל שלהם ליצירה מלאת צער, יופי ונחמה.

לפי כל העדויות, היה אד מעריץ גדול של כריס. הוא הכיר את סאונדגרדן ואת Ultramega OK והיה אסיר תודה על ההזדמנות ללמוד מסולן כמו כריס. הוא חשב ששירים כמו Call Me a Dog, Times of Trouble, Four Walled World ו-All Night Thing הם מהשירים היפים והרגשיים ביותר שכריס כתב מעודו. כשכריס ביקש את עזרתו עם Hunger Strike, משום שלא הצליח להקליט אותו כפי שרצה, אד חש יראת כבוד. וכשהם שרו אותו ביחד, נרקמה ביניהם חברות בין שווים שליוותה אותם שנים אחר כך.

כריס עדיין לא ידע זאת, אבל לטריטוריה הרגשית והאינטימית הזו הוא יחזור שוב רק תשע שנים מאוחר יותר, עם אלבום הסולו שלו Euphoria Morning (שכמשתמע מכאן, אין בינו ובין אופוריה ולא כלום). לא כל השירים ב-Temple of the Dog מתייחסים ישירות לאנדי, אבל רובם ככולם עוסקים בתלות רגשית. כל מי שבילה ולו גם זמן קצר לצדו של מכור – לאלכוהול, לסמים, למין, לעבודה – יודע שהתמכרות היא בראש ובראשונה תלות רגשית, ורק אחר כך פיזית. וכל מי שבילה פעם במערכת יחסים גרועה וניסה לרמות את עצמו כשהוא מבלבל בין תלות רגשית ואהבה, ומצא יום אחד שאינו יכול להישאר אבל גם אינו מסוגל להיפרד – יודע במה מדובר.

כשהם יצאו מן האולפן בסוף השבוע האחרון של דצמבר, כבר ניצבו בפתח חג המולד וערב השנה החדשה. תחושה של התרגשות שקטה עמדה באוויר הלילה הקר. איש מהם לא יכול היה לשער מה צופנת עבורם השנה החדשה. אף אחד לא יכול היה לדמיין שהשנה הזו תגשים את כל החלומות והמאוויים הגדולים ביותר שלהם, את כל מה שהם עבדו קשה כל כך בשבילו במשך שנים. בינתיים, הם חשו סיפוק ונחמה בעצם גילויה מחדש של אהבתם הגדולה. הם לא יכלו לבקש יותר. כל השאר היה בבחינת נעלם. Say Hello 2 Heaven, אכן.
שתף
אלבומים קשורים:
mother love bone :: apple ||| green river :: rehab doll/dry as a bone ||| pearl jam :: ten ||| nirvana :: nevermind |||

אמנים קשורים:
green river || mother love bone || nirvana || pearl jam || 

סגנונות נוספים:
Grunge | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©