הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
izabo :: the fun makers
labeleh, 2003    [אלבום]
רוצים טעימה? קחו פיתה עבה וטרייה מקמח רוק-פופ סיקסטיז- סבנטיז, הכניסו לתוכה פלאפל אחד ירוק עם כוסברה המתובל היטב בנגיעות אוריינטליות אומכולתומיות פיירוזיות, הוסיפו פלאפל אחד אדום בעל ניחוחות פוסט-פאנקיות איטיזיות סטייל הקלאש והפי.אי.אל. רוצים להשתולל?
מאת: Ray בתאריך 10/03/04

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
various
artists

secret love
andrew bird's
bowl of fire

the swimming
hour
john zorn
naked city
the smiths
strangeways,
here we come
scrawl
velvet hammer
תערובת אסקוט
תערובת אסקוט
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 8.3 (34 מדרגים)

?does that make you horny
רוצים גם?
''ג'ימי הנדריקס - מת מסמים, ג'ניס ג'ופלין - מתה מאלכוהול, מאמא קס (האמהות והאבות) -מתה מאובר דוז של סנדביצ'י האם'' (אוסטין פאוורס, שנזרק משנת 67' שלושים שנה קדימה, נזכר בערגה בגיבורי ילדותו, עורך ספירת מלאי לא אופטימית במיוחד. אם רק היה יודע כי מעברו האחר של האוקיאנוס מחכה, חסר ידיעה, גם כן תאומו המוזיקלי האבוד - רן שם טוב.)

קניית דיסק הבכורה של איזבו נעשתה בהיסח הדעת, בחטף המחשבה, כשהלב מאיים להתפוצץ מהרגש, כשאדרנלין משוטט חופשי ומאושר במעלה ובמורד העורקים, כשאחרונות בועות הסבון עדיין אינן מאיימות להישבר לאלפי פיסות רסיסים. ''אה'', כך בשיאה של אופוריה גואה סיננתי כבדרך אגב, בפרץ של ביטחון לא אופייני, לעברו של המוכר, ''ותוסיף לזה שני עותקים מהחדש של איזבו. לא, אין צורך לשמוע, תודה, אני מכיר''.

ניצוצות ראשונים של רציונל, שהביאו עמן חשש שהתעצם לכדי פיק ברכיים, עמדו נגדי כחומה ומגדל כשביקשתי להכניס את הדיסק אל חלל המערכת. היד המושטת סירבה להישמע לפקודה הפשוטה, השכל ביקש להזהיר: ''אחי, צפה פגיעה, הלב שלך עומד להישבר, לא תצא מהמיטה שבועות, הביקורים אצל הפסיכולוג על חשבונך, לא חבל עליך?''
לא בכל יום אתם ניצבים בפני האפשרות לנתץ בשידור חי מיתוס. רבאק, המדינה הזו נבנתה לבנה אחר לבנה, כשבתווך טיט שכולו מיתוסים. ראיתם מישהו ממהר לרוץ ולנפץ אותם לחתיכות קטנות? לעזאזל אתך, רן שם טוב, לא יכולת להמשיך ולאיים כמידי שני וחמישי בשנה האחרונה, שהאלבום תכף יוצא בעוד שבוע, אולי שבועיים, מקסימום חודש?

לבסוף, כשהיד הואילה לשרת את המוח, החלו להתנגן צלילים ראשונים של איזבו והשמיעה, כצפוי, הייתה ביקורתית, שכלתנית, מהכתפיים ומעלה. בתענוג סאדו- מזוכיסטי החלה מלאכת פירוק המיתוס לרסיסיו. הרצל? ציונות? שתי גדות? יוק! לעזאזל, מי זה הבחור עם הקול המצחיק והמבטא המוזר? טביעת קול שכזו לא זכורה לי מאז ימי בארי גיב והבי ג'יז (אניטה פללי לא נחשבת). בצר נרשמו הטענות הנוספות: מה קורה עם סאונד התופים השטוח והמתכתי, למה סולו הגיטרה של שם טוב נשמע לעתים כמו ברווז שנשחט על ידי קאזו, איך לעזאזל עושות בועות סבון ואיפה הכורסה של שירי?

לאחר הרצועה השלישית מצאתי את עצמי מותש, חיוור, עומד מול המערכת וביד אלה. טוב, זה היה פטיש של שניצלים ואני בכלל צמחוני. ''אני אטען לאי שפיות זמנית'', איימתי עליה, ''אשכור את העורך דין הכי טוב בעיר ואצא תוך שבוע, שבועיים, מקסימום חודש בפנים''. האיום צלח, המערכת נכנעה ללא תנאי, הסיוט הסתיים, המיתוס עדיין חרחר חיים.
ההחלטה נלקחה באומץ: הדיסק יחכה בסבלנות, אני לא חיכיתי? עכשיו תורו, אחזור אליו תוך שבוע, אולי שבועיים, מקסימום חודש.

ניסיון לברר מדוע ניסיונות ההקשבה הראשונה נכשלו העלו שתי מסקנות מכריעות: האחת, נוכחות קבועה בשנה האחרונה בהופעות של איזבו, תוך ציפייה אוכלת ציפורניים לאלבום הבכורה, ביססה את המחשבה המוטעית שהאלבום יישמע אחד לאחד כמו ההופעה. למרבה הפלא, שמיעה עתידית חוזרת ונשנית של האלבום לא הפיקה צלילי גיטרה שונים בין שמיעה אחת לזוגתה, בדומה לסולואים המאולתרים של שם טוב בין הופעה להופעה. השנייה, איזבו היא בוודאי לא מסוג הלהקות שעוברות בשלום רק דרך פילטר שכלי. איזבו היא להקה של כתפיים ומטה, דרך נענוע מונוטוני של התחת, שקשוק קטטוני של מפרקי הברך, חיכוך אפלטוני של קרסולי הרגליים, ולב אפרו ענק, איזוטוני.

בעקבות התובנות החדשות, הציפיות היו לצלוח שמיעה מלאה של הדיסק. לא הלך. באקט אחרון של ייאוש חיפשתי אחר רמז, סימן, איזו הארה שמימית שתציל אותי ממני. נבירה אין סופית בין דפי חוברת הדיסק גילתה לבסוף את הפירצה המיוחלת. שם טוב, בצורה גאונית, השכיל לשלב לצד הקטעים הכה מוכרים לקהל הנרקוטי, קטע אחד אלמוני, בלתי מזוהה בעליל, הנושא את שם האלבום. The fun makers, הרצועה הרביעית באלבום, הוא קטע אינטרו לא רגיל, משום שייעודו דווקא לסלול את אדמת הטרשים בפני המאזין הכפייתי, זה שמכיר כל צליל והבעת פנים, זה חסר היכולת להימלט מפני השוואה לא פיירית בין הדיסק להופעה. בין השורות אפשר למצוא קריצה שם-טובית ידועה בדמות הכרת תודה לג'אנקיז:”Were no simple members of the crowd, We’re no ordinary men”.
Yes, we know, thanks. הוא יודע מה הוא עושה, המנוול.

לאחר הכרה רשמית שכזו המחסומים נפרצים, נרשמו הקלות בסגר. מארש התופים סוחף אותך לעבר מסע במנהרת הזמן. דאג? טוני? דווקא זעקה לד-זפלינית-רוברט-פלנטית היא שעוצרת אותך לבסוף. נקודה בזמן? איפה שהוא בין 67' ל-75'. אם תשאלו את רן שם טוב, הסולן והאיש מאחורי איזבו, הוא יאמר לכם שכל הדברים הטובים קרו בשנים אלו: הדורז, הביטלז בשיאם, הנדריקס, לד-זפ וגם צלילי הכרם, צלילי העוד ובוני אם (מעט מאוחר יותר). הגיטרה של שם טוב נשמעת כהכלאה בין זו של ג'ימי פייג' לזו של יהודה קיסר, בעלת אופי משלה, משמשת כסייד קיק מהסוג שאינו דופק חשבון לשירה שלו, עושה כרצונה, מעלה ומורידה אותך ברכבת ההרים צבעונית, פסיכודלית.

קחו נשימה עמוקה, לקחתם? אוקי: איזבו הם כאמור רן שם טוב, שכתב שר והפיק את The fun makers, שירי הדר, זוגתו, בקלידים ובכורסה, יונתן לוי - בס ובועות וניר מנצור בתופים ובבננות. השניים האחרונים הצטרפו בגלגול הנוכחי של איזבו, לאחר חזרתם של שם טוב והדר מארצות הברית עם תקליט אחד גנוז. חומרים ראשונים שלהם יצאו עוד בתקופת רוקסן בתחילת שנות התשעים. לא, לא התבלבלתם בספירה, הלהקה קיימת ארבע עשרה שנים תמימות. על החומר הנוכחי עבדו בחמש השנים האחרונות. יציאת הדיסק התעכבה בעיקר לאור העובדה ששם טוב הפך לאחד המפיקים העסוקים בארץ. בין היתר הפיק את יהודית רביץ (האלבום ''געגוע''), אריאל זילבר (השיר ''בדיעבד'') והיהלום שבכתר, אלבום הבכורה המופתי של דיקלה, ''אהבה, מוזיקה''.

שנים של בישול במים רותחים שיוו לאיזבו צליל וסטייל ייחודיים להם, שילוב של טעמים וריחות ממטבחים שונים, מעין פיוז'ן מוזיקלי. רוצים טעימה? קחו פיתה עבה וטרייה מקמח רוק-פופ סיקסטיז- סבנטיז, הכניסו לתוכה פלאפל אחד ירוק עם כוסברה המתובל היטב בנגיעות אוריינטליות אומכולתומיות פיירוזיות, הוסיפו פלאפל אחד אדום בעל ניחוחות פוסט-פאנקיות איטיזיות סטייל הקלאש והפי.אי.אל. רוצים להשתולל? בכיף, הוסיפו כדור פלאפל נוסף כתום עם בטטה בצבעי דאדי קול ורה-רה רספוטין. כדי שהחוויה תהיה מושלמת, מרחו שכבה דקה ממרח זיתים, קישואים, עלי רוקט וטחינה והרי לכם מנה א-לה מלכות הפלאפל אורנה ואלה. טעים? מאוד. קשה לעיכול? אולי חסרה מעט עמבה? בכל אופן מומלץ להוריד הכל עם כוס ברד אשכוליות וערק שתגרום גם לכם לסגל בשירה מאניירות ים תיכוניות ''ברבריות'' שם טוביות.

סוג כזה של פיוז'ן הוא אולי שיאו של האלבום, Tide and sea, שמדגים את כמות הכשרון המטפטפת מאיזבו כטחינה נוזלית ביום קיצי שרבי. צ'לרי קלאסי (שזה מונח לתזמורת הערבית הקלאסית או אירוע מוזיקלי בעירקית) נותן את התחושה שהנה ועולה על הבמה פיירוז במיטב מחלצותיה, מקבל טוויסט סאן רמואי כולל השירה הגבוהה, להלן: צווחות. זה מפנה מקומו לסטייל הווקאלי הייחודי השם טובי כשלבסוף, בספין חד שלא היה מבייש את אייל ארד, מסיים את השיר מקצב פאנק-דיסקו סוחף ''כאילו'' באופן הכי טבעי, כל זה תוך פחות מארבע דקות.
שם טוב ואיזבו, בעזרת עריכה חכמה, יוצרים אלבום שכולו פסגות, החל מ-morning hero הלהיטי, דרך Kisses ו-Sky, שמציבים חטיבת קצב בס-תופים פאנקית, מונוטונית, סטלנית ממסטלת, ע''ע יונתן לוי, ממשיך ב-Play with me שיגרום גם לאפיקורסי חתונות לקבוע שהיה ואם, ואולי, או במקרה ו, זה השיר שיוביל אותם בדרך לרבי, וכלה בחטיבה האוריינטלית סטייל Onion tears, שתעשה שמח וכפיים וענטוזי בטן בין הפרגית הממולאת, השניצל המסומסם והמתוקים בהמשך החתונה, אין באלבום הזה נפילות, לכל היותר מעידות מסוכלות.

צפייה אקראית נעדרת ווליום ב''אוסטין פאוורס: מרגל עם סגנון'' לצד האזנה מקבילה ל-funmakers של איזבו גרמה לי לחשוב שמא יוצרי הסרט פספסו פסקול אפילו עוד יותר מושלם מזה הנוכחי, המושלם. ניסיונותיו חסרי הקול של אוסטין לשדל את ונסה קנזינגטון להיכנס עמו למיטה המסתובבת, לצד ניסיונותיו של שם טוב לשדל את נערתו במילים מפתות, שמסתיימים גם כן בפה סגור: “I will tell no lie , I’m your shadow I'm your spy, and you’re my baby cat, you make my summer so wet - my mouth is shut, no matter what'' (I’m on you), שכנעו אותי להאמין כי היה זה רן שם טוב ולא דוקטור איוול (כפי שהתגלה בפרק השלישי, לא לראות אגב), שהופרד בלידתו מתאומו, אוסטין פאוורס. זה לא רק הסטייל הדומה של השניים, המכנסיים הצמודים עד להתפקע, החולצה המקושקשת, סגנון הדיבור או החיוך השינני, זו ההוויה הסיקסטיזית במלואה. כשנשאל אם יתרגל לחיים בשנות התשעים לאחר שהופשר מהסיקסטיז, השיב אוסטין: ''כל עוד אנשים עדיין עושים סקס חופשי עם בני זוג רבים ואלמונים ללא אמצעי הגנה, תוך שימוש בסמי הזיה ללא דאגה לתוצאות, אני אהיה בסדר גמור''.
שם טוב, סליזי במגבלות המונוגמיה, משחרר את האני מאמין שלו: “Woman, nature’s best, beauty winner in all test, in the valley between your breasts, only there I can truly rest” (“Onion tears'')

ועל זה היה משיב לו בוודאי אוסטין: Oh baby, behave.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
אחר | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©