הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Jazz
terje rypdal :: terje rypdal/miroslav vitous/jack dejohnette
ECM, 1978    [אלבום]
ריפדל קרוב יותר להיות צייר מאשר ג'אזיסט. יש בו רוקיות שמזכירה את דייויד גילמור של הפינק פלויד,יש בו רגש שמתבטא בתווים בודדים שנזרקים לאוויר הסקנדינבי הפתוח, מהתווים הקורעים האלה שמזכירים את מיילס, ויש בו את האינטליגנציה שיש לרוברט פריפ של קרימזון
מאת: fido בתאריך 06/04/04

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
bebo & cigala
lagrimas
negras
john lee
hooker

the best of
friends
peter
brotzmann &
han bennink

schwarzwaldfa
hrt
peter
brotzmann &
han bennink

schwarzwaldfa
hrt
omer avital
arrival
the souljazz
orchestra

rising sun
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8.9    דירוג הגולשים: 0 (0 מדרגים)

לחיי היצירה (ש''פ)
רוצים גם?
השמיים נפתחים לאט. האוויר קר, זריחה סקנדינבית יפהפיה מתחילה להופיע. ברקע נשמעים רק מצילות קלות וצ'לו בוכה.

את האלבום המדהים הזה הכרתי במקרה. אני יכול להגיד שהוא הגיע אליי יותר מאשר שאני הגעתי אליו, מהאלבומים האלה שאתה יודע שיכוונו אותך הלאה ויגדירו מחדש עבורך את המילה הצבעונית הזו, מוזיקה.

ממבט ראשון, או יותר נכון קריאה ראשונה, כל חובב ג'אז בסיסי שיקרא את שמות הנגנים יסיק שזהו הולך להיות אלבום פיוז'ן מסוג כלשהו. הרי ג'ק דז'ונט הוא אחד ממתופפי הג'אז המדהימים בעולם, שניגן באלבומי מופת כמו Bitches Brew של מיילס דייויס ועזר לעצב את תנועת הג'אז משנות השבעים והלאה. מירוסלב ויטוס,שהתחיל את דרכו בהרכב האגדי Weather report והוחלף לאחר מכן על ידי ג'קו פסטוריוס, הוא בסיסט אשף שנע בין טון שמן ורבגוני, מגיע לפעמים לטונים גבוהים וצורמים, ואפילו משתמש בקשת כדי לגרום לקונטרה שלו לשכוח שהיא לא צ'לו. מוזיקאי מדהים עם נשמת יצירה טהורה. וטריה ריפדל, גיטריסט נורווגי לא ממש ידוע לעולם.

לפי ההגדרה הבסיסית ריפדל הוא אכן גיטריסט ג'אז.הוא יוצר מוזיקה מאולתרת,עובד רק עם נגני ג'אז מהליגה העולמית ומתחתיה, וחתום בלייבל הג'אז הגרמני ECM. אבל כידוע, הגדרות הם לאידיוטים.מבחינתי, ריפדל הוא לא ג'אזיסט. מבחינתי ריפדל קרוב יותר להיות צייר מאשר ג'אזיסט. יש בו רוקיות שמזכירה את דייויד גילמור של הפינק פלויד,יש בו רגש שמתבטא בתווים בודדים שנזרקים לאוויר הסקנדינבי הפתוח, מהתווים הקורעים האלה שמזכירים את מיילס, ויש בו את האינטליגנציה שיש לרוברט פריפ של קרימזון.

אז בואו נגיד, לפני שאני מתחיל לדבר על האלבום עצמו, שזהו לא תקליט ג'אז, לא רוק מתקדם, אפילו לא ניו-אייג', לא כלום. זה ריפדל,זה יהיה המפגש הקסום הראשון שלכם איתו, ואתם תחזרו לעוד הרבה.

התקליט נפתח בנגיעות קטנות של דז'ונט במצילה ובסנר, מלווה באפקטים שמיימים ומלודיה עצובה ומופשטת של צ'לו. יש בשתי הדקות הראשונות של האלבום מעין אוירה קודרת של השקט שלפני הסערה, אבל באותו זמן הרגשה של שדה פתוח עם עננים סגולים שעטים מעליך באיטיות. יופי מופשט. ואז ריפדל נכנס בספק סולו ספק נגינה מרוחה שצורחת יופי וכאב באותו זמן, כל הקטע הזה הוא קטע פתיחה מדהים, כי הוא נע כמו מסלול, לא עוצר לשנייה, אין פרקים כתובים ושלושת הכלים כאליו נמסים אחד אל תוך השני בלי תבנית ברורה. מסע אוונגרדי שכזה. אנרגיה שנשפכת כל הזמן.

הקטע השני,''Den Fortse Sne'', והשלישי, ''Will'', די דומים, אבל לכל אחד מהם יופי משלו. הם סוג של שירה אינסטרומנטלית, אוירה של ים נורדי בחמש בבוקר. ריפדל וויטוס מנגנים מלודיות קסומות אחד על השני, בעוד דז'ונט מגדיר מחדש את המושג תיפוף. מבחינתו, תיפוף הוא לא מתן קצב, ד'זונט הוא מתופף שמרים את התופים לרמת נוכחות הרבה יותר גבוהה מהרגיל ומתמחה בליצור דרמה. הוא מקשט את האווירה באופן קבוע, מדגיש את הקצב הכללי בצורה לא שגרתית ודואג לתרום למוזיקה את כל מה שהוא יכול, ולא לעצמו. צריך לשמוע כדי להבין את עבודת הצוות המדהימה שנעשתה באלבום הזה, אהבת היצירה וההיעדר המוחלט של האגו.

דבר אחד שניכר באלבום הזה יותר מכל הוא רוח החופש ואהבת הספונטניות העצומה שיש בין שלושת הנגנים. דמיינו לכם את ג'קסון פולוק, לרגליו פיסת בד ענקית, והוא משפריץ עליה צבע ממכחולו ללא תכנון וללא הגיון. הוא פועל מבפנים, מהמקום שבלב שאוהב ליצור הרבה יותר ממה שהוא אוהב את היצירה עצמה. היצירה עצמה היא ספונטנית, מופשטת, לא מוגדרת, סאבלימינלית. כזו היא המוזיקה שכאן.

הקטע האחרון, ''Seasons'' הוא ללא ספק הקטע העוצמתי ביותר באלבום, כי הוא מכיל בתוכו, חוץ מהיופי הטהור והמוזריות הכללית שיש באלבום, גם המון כעס ואנרגיה. הוא אחד הקטעים היותר פרוגרסיביים שנתקלתי בהם מבחינת חשיבה, והאיכות הדרמטית החותכת שיש בו היא נדירה.

אני מקווה שכל מי שהביקורת דיברה אליו ירוץ וישיג את האלבום הזה איכשהו, כי אותי אישית הוא פתח לעולם חדש של מוזיקה מדהימה שלא ניתן לתחום בהגדרות.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:
king crimson || john zorn || 

סגנונות נוספים:
Fusion | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©