הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
sonic youth :: experimental jet set, trash and no star
dgc, 1994    [אלבום]
וכי ידוע שסוניק יות' אינה נשפטת לפי אמות המידה המוזיקליות הנהוגות כיום, אלא על פי סטנדרטים שהיא עצמה הכתיבה. מה שמוכיח את עליונות האינדיפנדנט שלה בשוק. ממקומה בראש שולחן אלי האינדי של האולימפוס, היא אולי היחידה שוודאית, זכאית ורשאית להוציא שנה אחרי שנה אלבומי רעש לבן
מאת: אחד מאוזן בתאריך 17/04/04

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
antichrisis
perfume
amy macdonald
this is the
life
lemmus lemmus
chameleon
mood swing
the
astroglides

fondling
with...
frank zappa
weasels
ripped my
flesh
derek & the
dominos

layla and
other
assorted love
songs
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9.5    דירוג הגולשים: 4.1 (39 מדרגים)

האלבום ששכחו ממנו (ותודה לאל שכך)
רוצים גם?
אדם שפוי, לו היה נתקל במוזיקה של סוניק יות', ספק רב לו היה מסכים להגדרה הזו. ''מוזיקה''.
כאילו, לטס פייס איט. מי באמת שבע נחת מנדלולי הגיטרות האינסופיים של תורסטון ולי? כמה שואבים סיפוק מלשמוע את הקול הצרוד של קים? את הג'אמים האינסופיים והריסת כל רמז קלוש של מבנה מוניציפלי בשיריהם עד כדי החרבת כמה מהם לחלוטין, על אף פוטנציאל הקלאסיות שבהם (מי אמר ''No Queen Blues''?).

אלא שאוהדי סוניק יות' סיגלו לעצמם יכולות פרה-נורמליות. כשהם מקשיבים לאלבומי הלהקה, הם כבר לא על אותה ספירה כמו ההורים שלהם. הם מסוגלים לחלוב את המלודיה מהקקופוניה ולשרבב בנחת את מנטרת ה''מה-היו-בשיר-הזה-רק-שבע-דקות-של-גיטרות-בס-תופים-וכבר-נגמר?''. הם יודעים להיות בשיא הפוקוס במאת האחוזים בחלקים הטובים של השיר (או במעט האחוזים שהוא מתפקד ככזה). כל שאר הבררה מסביב מסוננת כאילו היו הגידים שבשניצל. ובכך מסתיימת לה פעולת הזיקוק והם נשארים עם שיר ביד, כזה שאפשר להתחיל להתווכח עליו אם הוא ראוי או לא. כל השאר (דהיינו, לא אוהדי סוניק יות') בשלב הזה כבר סובלים מעקמת הנחיריים.

וכי ידוע שסוניק יות' אינה נשפטת לפי אמות המידה המוזיקליות הנהוגות כיום (ושלפיהם מודדים אנו את הסטרוקס או את קולדפליי למשל), אלא על פי סטנדרטים שהיא עצמה הכתיבה. מה שמוכיח את עליונות האינדיפנדנט שלה בשוק. ממקומה בראש שולחן אלי האינדי של האולימפוס, היא אולי היחידה שוודאית, זכאית ורשאית להוציא שנה אחרי שנה אלבומי רעש לבן (מי אמר Silver Sessions?) בידיעה ברורה שהמייג'וריטי של אוהדיה יקנו אותם בלי למצמץ.

בכל ויכוח (או התדיינות, מילה נקייה יותר) בנושא סוניק יות' ותוצרתה המוזיקלית, קיים חור שחור, פער לא מוסבר בין Dirty לבין Washing Machine. תומכי האסכולה הישנה לא מתים על המטמורפוזה שעברה הלהקה לשירים ארוכים ובלתי נגמרים (מי אמר ''The Diamond Sea''?) על חשבון השירים המפוקסים אך-אף-על-פי-כן-ג'אמים-כמיטב-המסורת שאפיינו כל כך את הלהקה באייטיז ובתחילת הניינטיז.

מחנה א' יורה את Daydream Nation, מחנה ב' משיב ב-Washing Machine.
מחנה א' מקניט עם Evol, מחנה ב' מתריס עם A Thousand Leaves.
מחנה א' סונט עם Goo, מחנה ב' תוקף עם Murray Street.

למחנה א' יש יותר תחמושת, מחנה ב' בדר''כ לא מוותר. מסתבר שקו פרשת המים שאף אחד לא נוגע בו הוא ''Experimental Jet Set,Trash and No Star''. למה בעצם ואיך זה קרה?
הסיבה היא שכל צד רשאי לראות באלבום את האלמנטים שהוא כה אוהב. שירים לא ארוכים מדי אך עדיין ג'אמים. מלודיות קליטות אך לא מתחנפות ל MTV [כפי שהיה באלבום הקודם, שזכה ל-3(!!!) קליפים שרצו תדירות בתחנה המקוללת, יותר מכל אלבום אחר שלהם].

זאת אומרת, עדיף שכך. שכיית החמדה הניינטיזית הזו שרדה עד היום. הס מלהזכיר את שמה. האלבום כה מלודי וקליט, שמחשבת כפירה אמיתית מסתננת לראש: בטוח שהם שמעו את האלבום אחרי שהם הקליטו אותו? נדמה יותר שהתפלק להם.

החל בלהיט שבאמת התפלק ''Bull in the Heather'' ושתודות לו זוכרים יותר את השיר ופחות את האלבום, כאילו EJSTANS הוא סינגל עם שני בי-סיידים, ובהמשך ברצף שירים עילאיים כמו ''Starfield Road'' (ה-''Eric's Trip'' של הניינטיז), ''Skink'' העדין והמינורי, ''Screaming Skull'' הקראנצ'י, ''Self-Obsessed and Sexxee'' (הבן של תורסטון שאף פעם לא היה לו), ''Bone'' (הבייבז אין טויילנדי בעליל שהן השאירו על הרצפה של ספאנקינג מאשין, אלבום ענק בפני עצמו).

זהו?
ממש לא. ''Androgynous Mind'', אחד מהשירים הטובים ביותר שהסוניקים כתבו במהלך שירותם, אינטנסיבי וממכר, צמד התאומים ''Doctor's Order'' הגאוני ו-''Tokyo Eye'' המינימליסטי, שמסופקני אם הם מסוגלים עוד לייצר שירים כגון אלה גם לו יתאמצו עוד עשור או שניים. כקינוח, סיומת על שתי הרגליים עם גב זקוף אחרי פליק-פלאק וצוקהרה עם ''Sweet Shine'', מהמוצדקים שבשירי הסיום.

אפילוג. כלי הדם חוזרים אט אט לתפוח ולהתכווץ בקצב סיסטולי-דיאסטולי רגיל. הדם רגוע.
נתראה בקרסול עוד דקה וחצי. כבר אין צורך למהר.

במחשבה שניה, משהו לא מסתדר לי.
אני מציע למנות ועדת חקירה ממלכתית שתחקור מי הוציא אלבום בשם EJSTANS ב 1994 תחת הכינוי סוניק יות'. השערורייה הזו מושתקת כבר כמעט עשור.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Experimental Rock | Alternative Rock | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©