הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
korn :: life is peachy
sony, 1996    [אלבום]
LIP מרובה בתיפוף זריז, באס קופצני ו-Fאנקי, חריקות גיטרות חדות וריפים כבדים, שבטוח גרמו לטום מורלו (גיטריסט רייג', למי שלא מזהה) לקנא בתלמידיו הצעירים. ג'ון דיוויס, הסולן הבלתי נלאה, נשמע הרבה יותר מגוון ומשוחרר אך עדיין נותן בראש
מאת: עידו שחם בתאריך 20/04/04

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
porcupine
tree

recordings
lou reed
new york
opeth
my arms, your
hearse
peccatum
strangling
from within
muse
the
resistance
עומר לשם
send yourself
away
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 3.5 (6 מדרגים)

פטיטי טירס
רוצים גם?
אחד מחבריי אמר לי פעם משהו מאוד מטריד, שהאלבום האהוב מלהקה מסוימת בדרך כלל יהיה האלבום הראשון שלהם ששומעים (ולא בהכרח אלבום הבכורה של ההרכב). אם תעשו בדק בית אצלכם, בלי לרמות, תגלו שכנראה מלבד כמה יוצאי דופן זה נכון. אצלי אחד הנתונים מהסטטיסטיקה הוא האלבום השני של חמישיית המופלאים מקליפורניה, Life Is Peachy של KoRn. אלבום שלא מעט ביקורות קטלו כבינוני או הגרוע ביותר שלהם ואפילו הלהקה אמרה באחד מהראיונות שלה שזה אלבום לא טוב, שהם מצטערים שהם הקליטו. אבל לי זה לא יעזור, לטעמי הוא אחד מהטובים שלהם. אולי בגלל שהוא הראשון שלהם ששמעתי, אבל אנסה לשכנע אותי ואתכם שיש דברים בגו.

בניגוד לאלבום הבכורה המסעיר והאלבומים שיצאו אחריו, Life Is Peachy מאופיין בקלילות ולא מעט הומור עצמי, עד כמה שאפשר להגיד דבר כזה על המוזיקה של קורן. למשל בקטע הפותח, ''Twist'', עם נהמותיו ונביחותיו של הסולן ג'ונת'ן דייוויס, ספק אוונגרד, ספק זבל אורגאני, אבל כמו אומנות טובה, השיר פרובוקטיבי ועלול להכניס לשוק את מי ששומע אותו. לראשי התיבות A.D.I.D.A.S., חברת הביגוד שהפכה לאחד מסמלי הלהקה דאז, נתנו החברה פרוש גאוני של ''All Day I Dream About Sex'' והפכו אותו להמנון ניו מטאל של בלאקרים חרמנים. למרבה הפלא, השיר אפילו צעד במצעדים האמריקאיים והתנגן ב-MTV, כמובן שבגרסה צנועה יותר מהמקור. אגב סקס, מוטיב די מחזורי באלבום, הייתם מאמינים שיש קטע אינסטרומנטאלי על טהרת ה-Fאנק, בשם Porn Creep? פס קול מושלם לקלטת פורנו חובבני. ובכל זאת, יש גם שירים יותר קשוחים-אמוציונאליים במיטב המסורת הקורנית כמו ''Good God'', ו-''Kill You'', שבסופו ג'ון בוכה. זה, אגב, שיר שהם מיעטו להופיע איתו, מסיבות ששמורות איתם.

ראוי לציין שהנגינה של קורן משתבחת והרבה יותר משופשפת ומלוכדת פה לעומת אלבום הבכורה. LIP מרובה בתיפוף זריז, באס קופצני ו-Fאנקי, חריקות גיטרות חדות וריפים כבדים, שבטוח גרמו לטום מורלו (גיטריסט רייג', למי שלא מזהה) לקנא בתלמידיו הצעירים. ג'ון דיוויס, הסולן הבלתי נלאה, נשמע הרבה יותר מגוון ומשוחרר אך עדיין נותן בראש, אפילו בקטעים היותר היפ-הופיים. נכון מאוד, מכל אלבומי הלהקה, ב-LIP ניכרת השפעת ההיפ-הופ על המוזיקה שלהם בצורה הכי חזקה, מה שאולי גרם לכל הכיפיות הזאת להיכנס פנימה. מצד שני, הקו המטאלי רק משתדרג, כך שהתוצאה היא סאונד המטאל-הופ האופייני להרכב.

לסיכום, LIP הוא עוף קצת שונה מעופות קורן ולא כל מעריצי הלהקה יאהבו את הטעם שלו. בשבילי זה בדיוק מה שהופך אותו לאלבום האהוב עלי. הוא לא מהווה ציון דרך בז'אנר, למרות שהוא רק העלה את הפופולאריות של קורן, וזה לא אלבום שיגרור אחריו דיונים אינטלקטואלים. זה אלבום אפשר לזרוק לתוך המערכת באמצע היום או אפילו לעשות איתו cruising בפול ווליום לאורך הטיילת ופשוט ליהנות. ומי שחושב שאסור ללהקות מטאל דיכאוניות לשיר על סקס, סמים, ורוק'נרול, אני מקדיש לו את שיר מספר שמונה - K@#0%!.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Funk-Metal | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©