הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
the dirtbombs :: ultraglide in black
in the red, 2001    [אלבום]
יש באלבום את הלכלוך והטינופת המשגעים של הגאראג', את מקצבי התופים המקפיצים (והכפולים) של ה-Fאנק, ואת כל אלה מבשל דיימונד עם עוצמת ההקלטה המודרנית המאיימת לפוצץ את בית החזה ועור התוף (ולאלבום הזה חייבים להקשיב עם מנת ווליום וגם ואליום ראויה).
מאת: אילן רצאבי בתאריך 13/05/04

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
visiting
hours

sara's april
portugal. the
man

censored
colors
green day
nimrod
magma
mekanik
destruktiw
kommandoh
foo fighters
in your honor
train
my private
nation
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 8.5 (6 מדרגים)

פצצה מלוכלכת עם הרבה פאזזזזזז
רוצים גם?
לא אשכח את היום ההוא בחנות לבגדי 'סיקסטיז' הנועזים שבלונדון. את פנינו קיבלו בריקודים סוערים זבן מסטול הלבוש כאוסטין פאוורז ושתי זבניות מסוקסות שנראה כאילו יצאו ממגאזין אופנה מלפני 30 שנה. הסיבה למסיבה שם הייתה מוסיקה מחרישת אוזניים, מעיין שעטנז מהפנט של גאראג' ו-Fאנק. החברים שהיו עמי במנהרת הזמן ההיא קפצו כמוצאי שלל רב על מיטב המחלצות הפסיכדליות והחלו עושים קולות של וודסטוק. ואני? אה, אני מנסה באותה השעה לאסוף את החתיכות של עצמי מהרצפה לכדי בנאדם שלם – המוסיקה שם, באותה חנות, פשוט גמרה אותי. כשהגיעה רצועה בשם ''Ode to a Black'' Man, נותר רק לשאוב את מעט האבק שנותר מ-185 הסנטימטרים שלי. רק לאחר שמישהו הלך לברר אצל אותו זבן את שם האלבום המתנגן, הייתי מוכן להירגע. ממש טוב הרגשתי רק לאחר שהצלחתי גם לרכוש אותו במחיר מופקע לכל נפש. מה זה טוב? מעולה! לא זוכר כזה אטרף אחרי אייטם מוסיקלי, ועוד מתוצרת עכשווית (2001).

אז זהו, הכירו – קוראים להם ''The Dirtbombs'' והם מדטרויט, ומאז אותו יום הם הולכים איתי לכל מקום ומושמעים לכל ברייה הנקראת בדרכי, בין אם היא מבקשת ובין אם היא מסרבת באלימות. אינוס מוזיקלי הפך לדבר שבשגרה עבורי. זה אחד מאותם המקרים בהם אתה מבין (שוב) כמה המוסיקה היא משהו אחר עבורך מאשר לרוב האנשים הנורמאליים בעולמנו החומרי והלוחמני.

אוקי. אז מי, למה, איך ומדוע?
כור מחצבתם של 'פצצות הלכלוך' הוא במוסכים של דטרויט. החבלן הראשי והאחראי על פיתוח אמצעי הלחימה הוא מיק קולינס. הוא מהאמנים שהמשיכו לשאת בגאון את הדגל של מוסיקת המוסכים הדטרויטית גם באייטיז השחונים, וקנה לו שם של האיש החשוב ביותר בסצנה. הוא זמר נשמה שחור (שאר החברים לבנבנים) הנאמן בגישתו, הן בשירה המצוינת והן בנגינת הגיטרה החשמלית, לגדולי היוצרים ה-Fאנק מחד, ולמיטב להקות הגאראג' מאידך.
הוא הקים את 'הדירטבאמבס' כהרכב שנועד מלכתחילה להיות פעיל רק באולפן (והיום הם להקה לכל דבר – מופיעים ונתמכים ע''י קהל מעריצים שהולך וגדל עם הזמן). הוא מצרף לחשמלית שלו שני באסיסטים (אחד מהם נותן את הפאז) ושני מתופפים משוגעים.

הקונספט אומר בגדול: קאוורים לקטעי Fאנק שחורים (לא בהכרח להיטים) שמקבלים טיפול משולב של שירה שחורה מלאת הבעה בסגנון ששרו גיבורי הלייבל האגדי 'מוטאון', ועיבודים גאראג'יים מלאי עוצמה הנשענים על חטיבת הקצב האימתנית שצוינה קודם. על זה יוזלפו קטעי האמונד, מפוחית פה וליווי של מקהלת גברים שחורים, ממש כמו פעם, ב'מוטאון'.

את האלבום עליו אני מדבר כאן, ''Ultraglide in Black'', הפיק באסיסט הלהקה ג'ים דיימונד (מפיק מאד מבוקש באמריקה היום) שהתפרסם בעבודתו הנהדרת עם ה-''White Stripes'' וגם לא מזמן עם רוקפור שלנו, באלבומם האחרון. האיש תותח על, אין ספק קל שבקלים. אם חושבים אתם שיש כאן העתקה זולה מגדולי ה-Fאנק והגאראג' – טעות מרה בידכם. כשהוא מהלך על גבי כלונסאות (רבים ניסו וגם כשלו במשימה הזו בעבר), השכיל דיימונד לנצל את גודל השעה ויצר תמהיל מאלף של הסאונד הקלאסי עם זה העכשווי. יש באלבום את הלכלוך והטינופת המשגעים של הגאראג', את מקצבי התופים המקפיצים (והכפולים) של ה-Fאנק, ואת כל אלה מבשל דיימונד עם עוצמת ההקלטה המודרנית המאיימת לפוצץ את בית החזה ועור התוף (ולאלבום הזה חייבים להקשיב עם מנת ווליום וגם ואליום ראויה). אין פה פספוס קטן אחד והכל מתקתק ושובה אוזן מהשנייה הראשונה ועד האחרונה. מלאכת מחשבת.

לא פחות גאוני וממגנט באלבום היא בחירת השירים. המפליא הוא שרשימת המבצעים המקוריים מוכרת הרבה יותר מרוב שמות הקטעים עצמם. היתרון – אין פה את מה שסובלים ממנו לא מעט אלבומי קאוורים. כלומר, אין כאן חימום אטריות שהבאיש ריחן באלבומים רבים בעבר. תמצאו בפלייליסט כיסויים לפיגורות כמו סליי והפמילי סטון, סטיבי וונדר, סמוקי רובינסון, קרטיס מייפילד, מארווין גאי, בארי וואייט, וההפתעה הגדולה – פיל לינוט מ-Thin Lizzy (להקת רוק כבד) עם הרצועה ההורסת מכולן לטעמי – ''Ode to a Black Man'' .
קולינס צולח בקלילות את דרגות הקושי הגבוהות שמעמידות אותן פיגורות דגולות בביצועים המקוריים, ומתאים את הטונים של שירתו כך שיזכירו קצת את מוצאו של השיר. כשהוא שר את ''I'm Qualified to Satisfy You'' של בארי וואייט המיתולוגי, הוא פותח עם אותו דקלום ומכניס להילוך שמשאיר עשן לבן לאותו וואייט. מדהים גם הטיפול שלו (ושל הלהקה כולה) לקטע הגרובי הנפלא של סטיבי וונדר - ''Livin' for the City'' שאותו הוא חותם בספרדית(!). אין כאן אף רצועה מיותרת, או כזאת שאתה יכול להגיד: ''נו, נחמד, אבל אני מעדיף את המקור''. 'פצצות הלכלוך' אולי לא עושות את זה טוב יותר, אך בטח ובטח מעדכנות את אותם קטעים בצורה הכי משכנעת בעולם, עם מטה הקסמים של ג'ים דיימונד, כך שגם הדור שלא ידע את יוסף יוכל לקנות כותונת פסים ולרקוד צ'רקסייה במסיבות (מעולם אי אפשר היה לרקוד Fאנק, או יותר מזה, גאראג', טוב יותר מאשר עם היציאה המהממת הזו). 'הדירטבאמבס' עושים שירות ענק למוסיקה השחורה כמו שאלף מאמרים מלומדים או תוכניות רדיו ייעודיות לא מסוגלים לו.

ועוד מילה ורבע על הביצועים. לי נשמע (וזה אחרי עשרות האזנות מענגות) שהאלבום הוקלט חי באולפן – אין כאן הקפדה יתרה על דיוק בנגינה (כנראה כדי להימנע מסטריליות שלא הייתה אופיינית לגדולי הדור), והשתלחות הנגנים בכלים שלהם היא משהו שלא שמעתי מזה זמן רב. ישנו פאז טורדני קבוע ומעורר יצרים בפינה אחת, גיטרה גאראג'ית חד-גונית ומתכתית בצד שני, הלמות תופים בלתי מרוסנים, מכות באס עארסיות עם משקל כבד במיוחד, ויש כאן זמר נשמה שמוציא את נשמתו (אוי, הוא ענק!). איך מהכאוס הזה יוצאים שירים מסודרים, ואיך ג'ים דיימונד מהלך כאן בין השיטין, זה משהו שאולי לומדים רק במכללות הגבוהות ביותר להפקה מוסיקלית.

חוויה ממכרת. ראו, הוזהרתם!
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Garage-Punk | Garage Rock Revival | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©