 רוצים גם? |
|
|
 |
משינה, מפלצת הפופ-רוק, היא אחת הלהקות הפעילות ביותר במוזיקה הישראלית. במשך 10 שנים הוציאה הלהקה מספר אלבומים, ביניהם גם אוספים, ובנתה לעצמה שם שהלך הרבה לפניה, לטוב ולרע.
מפלצות התהילה היה כישלון מסחרי עבור להקת משינה, אך בכל זאת אחד האלבומים המוערכים והאהובים על חובבי הלהקה האדוקים. לאחר ארבעה אלבומים (לא כולל האוסף) ועשרות להיטים, החליטו החבר'ה להראות ביצים ולעשות משהו שונה. לא רק שונה בהשוואה לחומרים הקודמים שלהם, אלא שונה מרוב מה שידע הציבור הישראלי עד תחילת שנות התשעים.
ומכיוון שהאלבום הופק ובושל תחת הלייבל העצמאי שלהם, ''זברה'', היה להם את הבמה לעשות זאת. גיטרות צורמות, טקסטים הזויים, וקטעי מעבר כאלה או אחרים, יצרו את האלבום האהוב עליי של משינה, ואת אחד האהובים עליי בכלל ברוק הישראלי. ולמרות זאת, מרבית מאזיני המוזיקה הישראלים ועורכי תוכניות הרדיו בפרט, לא ידעו איך לאכול את האלבום הזה ואת הסאונד החדש של משינה, והאלבום לאט לאט נפל במכירות ובקושי הושמע בתחנות הרדיו. לאחרונה, אגב, מושמע ברדיו בתדירות מאוד גבוהה אחד השירים המוכרים של האלבום, ''אין מקום אחר'', רק בגרסא לייב ''מרגשת'' מסיבוב ההופעות החדש, גרסה שהפכה את השיר למאוס פלוס בשבילי, אבל לא נורא.
עד האלבום הזה הליריקיסט העיקרי של המשינאים היה שלומי ברכה, וזהו הפרויקט הראשון בזמנו של משינה שיובל בנאי כתב את מרבית השירים בו. והתוצאה - הזויה אך מעולה. שירים עם תכנים מוזרים ושונים שבניגוד לחומרים הקודמים של משינה, הם לא בעלי פזמון קליט וניתן לזמזום, ברובם לפחות.
האלבום נפתח באינטרו הזוי שמכין אותנו (עד כמה שאפשר להיות מוכן) למשינה החדשה. נקודות ציון עיקריות באלבום: הגרסה הרוקיסטית לשיר ''שלומית בונה סוכה'' הוא מהעיבודים הטובים ששמעתי במוזיקה הישראלית, ובה שלומי ברכה בהחלט מוכיח את עצמו כגיטריסט.
''את באה לבקר'', הוא בשבילי אחת מפסגות הרוק הישראלי, המקצב המהיר והגיטרה המגניבה, והמילים שאף פעם לא ימאס לי לשיר אותם עם חברים ביחד עם יובל בצרחות. ''איזה איש'', בעל המקצב הכמעט צבאי כמו ''נעליים'' של
פורטיס, הוא שיר מצוין שטוענים שהוא מזכיר מאודדד שיר מסוים של
הפיקסיז, אני לא ממש מוצא דמיון בכל אופן.
''אישה'', הוא שיר שלמען האמת לקח לי זמן להתרגל ולאהוב אותו, אבל עם מעט סבלנות וסובלנות מצדי, הוא כעת אחד השירים האהובים עליי של משינה. סולו הסיטאר (סיטאר?) באמצע השיר, מזכיר לי מאוד את תקופות המעבר של הביטלס לאחר שפול מת, כידוע לכולם.
''הכל התחיל בנאצר'' המבולגן, הוא דווקא מהשירים הפחות אהובים עליי באלבום, אבל אי אפשר שלא להזכירו, עם הטקסט החצי-ג'יברישי חצי סתם נונסנס, הוא מהווה את יציאת הפאנק הקיצונית ביותר של משינה.
מפלצות התהילה יצא לפני 12 שנים, ועדיין אין אלבום דומה לו ברוק הישראלי, ואל תפרשו אותי לא נכון, אני לא טוען שאין אלבום שמשתווה אליו, פשוט אין אלבום דומה לו. כשהאלבום יצא הייתי קרוב לחגוג את השנה השישית לחיי, ולמרות זאת בשבילי הוא תמיד ייחשב לקלאסי. אלבום זה מוגדר אצלי כ''חובה לאהוב'', או לפחות חובה לשמוע. בין אם אתם חובבי להקת משינה, חובבי רוק ישראלי, או חובבי פרוגרסיב פולקה.
