 רוצים גם? |
|
 |
[לילה]
הופ סנדובל בשמלה סגולה ושיער פזור, משוטטת ברחובות חשוכים וממלמלת מילים קסומות. אתה שוכב על הגב, בוהה בתקרה ומנסה להירדם. אתה שומע מה שהיא לוחשת לעצמה, כאילו שזה הדבר היחיד שנאמר אי פעם בעולם. אתה מקשיב לנשימות המתוקות שלה, לקול הנעים ביותר ששמעת, לטון הרך, ונדמה לך שאתה מרגיש בנוכחותה בחדר. אבל היא לא שם.
אתה מאוהב.
קולה של הופ ממלא את החדר, את הקצב נותן תוף מרים, בשניות שאתה לא עטוף בקול שלה אתה תוהה איך דיסטורשן יכול להישמע כל כך עדין. ''Leave my heart down by the water'', היא שרה, ומסתובבת בתוך הנשמה שלך.
[את ''Mary of Silence'' היא שרה כמו מתוך שינה, או כמו על ערש דווי, בשארית כוחותיה. דייויד רובק נותן קצב פסיכדלי עם תופים, גיטרות ואורגן בעדינות שרק מלווה את הופ, והאווירה הכללית מזכירה קצת את ''The End'' של
הדורז, רק מלטף ואוהב, במקום אובדני וסהרורי].
~''My Five String Serenade, הוא שיר מקסים של ארתור לי. סנדובל וגיטרה אקוסטית.~
[עדיין לילה אבל השמיים מתחילים לקבל צבע כחלחל]
כבר ויתרת על הרעיון של לישון. אתה פותח חלון ונותן לאוויר הקר להיכנס. נופלת עליך שלווה שכזאת, אתה האדם הראשון שנושם את הנשימות האלה. אתה מסתכל קצת על הרחוב, מדי פעם עוברים בו נערים שחזרו ממסיבה או אישה מבוגרת עם כלב. הם לא כל כך רחוקים ממך, אבל אתה בעולם אחר.
~''She's My Baby'' היה השיר שהכי אהבתי בהתחלה, אבל הוא איבד את הקסם שלו.~
תקווה
המחשבות נודדות והופ נותנת לך כמה דקות להירגעות. הדומיננטיות שלה לוקחת צעד קטן אחורה. זה פשוט כי היא עצרה בגן שעשועים והיא מתנדנדת לה על נדנדה אדומה ומשעשעת את עצמה בשירים. אם זה לא היה נראה לה משעמם, היא הייתה קמה ורוקדת בארגז החול. במקום זה היא מסובבת את הנדנדה סביב עצמה כמו ילדה קטנה וממשיכה לנשום.
''I felt like I'd been wasted all day long…''
פה כבר נכנס משהו בלוזי, אבל בלוזי מטורף. נראה לי שחזרת למיטה, אבל זה כבר תלוי עד כמה קר בחוץ. אתה מצמיד את הכרית לפנים שלך ומנסה לנשום. אתה לא משתגע.
אתה לא משתגע.
אתה מטפס עם הרגליים על הקיר, מסתכל על החדר מנקודת מבט הפוכה, אתה מחליף תנוחות כל רגע. אבל זה לא יעזור. אתה מזכיר לעצמך קטעים ממחזות, מספרים, מסרטים, אבל אתה לא יכול להתעמק בשום דבר כרגע, והמוזיקה כבר הפכה לחלק מהלילה בשבילך, והופ כבר הפכה לחלק ממך.
הופ ראתה מרחוק צללית של בחור ולרגע חשבה שהיא מכירה אותו. היא נשענת על חלון של דיינר לכמה דקות בשביל להירגע. ולך דברים כאלה קורים כל הזמן.
It was you, breathless and tall''
I could feel my eyes turning into dust
And two strangers, turning into dust''
[והשמש כבר עולה] היא מקריאה לך שירה בחיתוך משונה, אתם נפרדים בהרגשה טובה אבל אתה רוצה עוד. אתה לא יכול לדמיין לאן היא הולכת עכשיו. אם היא הולכת לישון, אולי היא לא ישנה לעולם, אולי היא הולכת להחליף מיתרים.
(את האלבום הכיר לי ילדון שלא ישן בלילות, והביקורת מוקדשת לו ולילד אחר שלא ישן בלילות, ונראה לי ששניהם כבר ידעו מי הם אם יצא להם לקרוא) 
