הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Pop
madonna :: erotica
maverick, 1992    [אלבום]
גם אם Erotica נח על מצע נועז ומסקרן, התוצאה הסופית מוחמצת ומאכזבת. ההתמודדות של מדונה עם ארוטיקה שטחית ולא בוגרת, נופלת כמעט מיידית אל הוולגריזם והשגרה. נדמה כי חסרה לה ההכרה הבסיסית כי אמנות העוסקת במין, מן הראוי שלא תועמד בצלו או תטושטש בגינו
מאת: אורון בתאריך 19/06/04

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
brian wilson
smile
pet shop boys
yes
ashlee
simpson

bittersweet
world
lady gaga
the fame
monster
the trees &
the bees

the trees &
the bees
the cardigans
long gone
before
daylight
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 4    דירוג הגולשים: 5.1 (7 מדרגים)

חמיצות אירוטית
רוצים גם?
הצלחתה האדירה של מדונה איננה תוצאה של יצירה, אלא בעיקר של תדמית. ההייפ סביבה נסב, ולמרבה הצער עדיין סב, סביב אלמנטים חיצוניים, לא בהכרח סביב הישגיה המוזיקליים. האחרונים לא תמיד מרשימים, ובכל מקרה מלהיבים הרבה פחות משלל הדמויות הצבעוניות, לעיתים היפרבוליות ומצועצעות, שהיא נוהגת לעטות ולפשוט על עצמה ללא לאות כבר למעלה מעשרים שנה. אלה טיפחו את האשליה שמדובר באומן שהקטלוג המוזיקלי שלו ססגוני ונועז לפחות כמגוון הדמויות שגילם, מה שלא תמיד עומד במבחן המציאות.

מדונה הייתה ונותרה אדם בעל יכולת מניפולטיבית מדהימה. גדולתה בכך שידעה להתאים את עצמה למציאות משתנה ולנצל את כוחו העצום של המדיום החזותי. במהלך הקריירה המפוארת שלה היא שברה מוסכמות, חצתה גבולות, הכתיבה אופנות, עוררה שערוריות ציבוריות והגדירה מחדש את תרבות הפופ. עם אסטרטגיות שיווקיות גאוניות, כושר העזה ויכולת מדהימה לחדש ולשנות, היא הצליחה להפוך למגה-סטארית ולאחת הנשים החזקות והמשפיעות ביותר בתרבות הבידור.

כל זה מעלה מחדש את הדיון בשאלה החבוטה ''מי היא באמת מדונה?''. כשרון הזיקית שלה מקשה אמנם על פיצוח הסוגיה מרבדים חיצוניים או אישיותיים, אבל אפילו הוא לא מצליח להקהות את בינוניות מאמציה היצירתיים. עיון בדיסקוגרפיה שלה חושף דיספרופורציה מדהימה בין תשומת הלב העולמית לה זכתה ובין הישגיה המוזיקליים, ומוכיח באופן ברור כי מעל כל הילולת הפורים הזו, ''המלכה'' היא בסך הכל עוד אומן פופ מהשורה.

מדונה. זיקית



במהלך שלושת העשורים בהם חלשה ביד רמה על עולם המוזיקה היא היטיבה ליצור אלבומים ראויים (Ray Of Light, Like a Prayer) לצד פיסות מוזיקה בזויות ומביכות (Music, I'm Breathless), באופן שמקשה לתייגה תחת הגדרה קולעת אחת. עם זאת, לזכותה ייאמר כי ברגעיה החזקים היא מצליחה בכל זאת לשלב טקסטים טובים עם מלודיות פופ קליטות בצורה אפקטיבית, ומוכיחה מעת לעת יכולות ראויות.

לאחר הצלחה כלל עולמית בשנות ה-80 ומיצוב מעמדה כאייקון תרבותי, פתחה מדונה את עשור שנות ה-90 עם I'm Breathless, פסקול הסרט Dick Tracy, בו גם גילמה את התפקיד הנשי. שנתיים אחר-כך, מלווה בהוצאה של הספר Sex, שוחרר האלבום Erotica.

חובבת שערוריות ציבוריות, מדונה הצליחה שוב לקומם תנועות פמיניסטיות, דתיות וחברתיות מסוימות והעלתה מחדש את הדיון סביב אמנות כנגד פורנוגרפיה. להגנתה השתמשה בביטויים כמו: ''אלבום קונספט'', ''שלמות תמטית'' ו''ניסיון ליצור דה-קונסטרוקציה של רגשות, באם רומנטיים, או ארוטיים'', אבל הפעם קשה היה להשתכנע שלא מדובר ביותר מעלה תאנה. הגבול הדק בין אמנות ופורנוגרפיה, בו הילכה בזהירות ובחוכמה עד כה במהלך הקריירה שלה, נחצה בבירור ב-Erotica.

גם אם Erotica נח על מצע נועז ומסקרן, התוצאה הסופית מוחמצת ומאכזבת. ההתמודדות של מדונה עם ארוטיקה שטחית ולא בוגרת, נופלת כמעט מיידית אל הוולגריזם והשגרה. נדמה כי חסרה לה ההכרה הבסיסית כי אמנות העוסקת במין, מן הראוי שלא תועמד בצלו או תטושטש בגינו. כך, למשל, משכילה מיסי אליוט להשתמש במין כתחבולה יעילה לאמירה חברתית נוקבת וליצירת היתולי טקסט משעשעים, ואילו פי.ג'יי הארווי עוסקת בקשר בין מין ומיתולוגיה בצורה מהפכנית לשם יצירת תגובה רגשית סוערת. במקרה של האלבום הנוכחי של מדונה, התוצאה קרובה יותר לפורנוגרפיה מאשר לאמנות. השירים יצליחו, במקרה הטוב, להקשיח את זכרותם המתְעבָה של נערים בני עשר, אבל אין כאן חוויה אמנותית של ממש, שלא לדבר על אמירה אישית או אסתטיקה יצירתית.

מדונה. זיקית



השירים משתרכים ומשעממים (''In This Life'', ''Thief of Hearts''), מלווים לרוב בנגיעות פסנתר פסיאודו-ג'אזיות (''Waiting'', ''Secret Garden'') ובקולות הלחְישה המגעילים של מדונה. לכל אורך האלבום היא גונחת, שואפת, נושפת, לוחשת, וכאשר היא נדרשת לעלות מעט בסולם הצלילים נחשפת מוגבלותה הקולית בצורה כמעט מעוררת אימה. בחידוש ללהיט ''Fever'' של Peggy Lee, היא מתקשה לקרוא את הפשטות וההקנטה של המקור, וב-''Secret Garden'' מחמיצה טקסט טוב תחת עיבוד והפקה כושלים.

אבל נקודת השפל כאן היא הרצועה ''Where Life Begins'' העוסקת במין אוראלי. למדונה כמה השגות אינטלקטואליות מבריקות:
''I know this is not a dining room conversation…
but…
in case you don’t already know
dining out can happen down below''
וכן עצות מועילות לשמירה על הגזרה:
''Now that could be better than a home cooked meal…
you can eat all you want
and you don’t get fat''

רצועות הפופ התבניתיות כבר טובות הרבה יותר (''Deeper and Deeper'', ''Why's It So Hard'') והשירים היחידים שממש מצליחים לרגש הם הבלדות היפות ''Rain'' ו-''Bad Girl''. חבל רק שלמדונה אין את הכוח הרגשי או את היכולת הקולית להעלות אותם למעמד לו הם ראויים.

מדונה מיהרה, כמובן, להצטלם בשלל פוזות ארוטיות בספרון המצורף לאלבום - פשוקת שפתיים, מוצצת אצבעות רגליים, בבגדי סאדו-מאזו ועוד כהנה וכהנה. עובדה זו וודאי לא קשורה להישגים המוזיקליים של האלבום, אבל מאחר ואלה בלתי משמעותיים, היא רק מחזקת את תחושת החמיצות הכללית המתלווה.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:
michael jackson || alanis morissette || 

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©