גבר הולך לאיבוד

תנו מבט בעטיפה: שלמה ארצי ואצ'י שטרו יושבים בשורה הרביעית במועדון צוותא, תל אביב. ארצי נשען על כתפו של חברו, הבאסיסט המזוקן, שמשלב ידיים, שולח מבט מלוכסן לכיוון השני. זהו רגע של חברות גברית, סוג של אינטימיות שנצרבת בדרכים, כשמפרקים ומרכיבים במות לבד, חורשים את הארץ עם גיטרה, טייפרקורדר וגיטרה באס.

1982. זמן מלחמה. לבנון בוערת ושלמה ארצי עסוק בלהיות זמר. איש בן 32 וחצי, עובר בין בית-עם לבין קיבוץ בגליל, מחפש קהל ומחפש את עצמו ומחפש את ההכרה בו כאמן רציני. בהופעה במתנ''ס בקיראון, עם אצ'י שטרו, באוגוסט 82', היו באולם 72 איש – כולל אותי ואת אבא שלי. שורות ריקות ומייאשות נמתחו בין שלמה ואצ'י לבין ראשון הצופים. ''אתם יכולים, בבקשה, לעבור לשורות הראשונות?'' ארצי ביקש, כמעט בלחש. ''אנחנו נרגיש יותר טוב להופיע ככה''. מילאנו את הבקשה.

אז ''שלמה ארצי ואצ'י בהופעה חיה ב'צוותא''' הוקלט אז, כסיכום של סיבוב ההופעות המשותף שלהם, בארבע השנים בין 1978ל-1982. הצלחה גדולה לא היתה שם. הרבה ייאוש - דווקא כן.

ולתקליט הכפול עצמו: ''איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא'', כך ארצי פותח, אחריו רצף שירי משוררים: נעמי שמר (''טיול לילי''), נתן אלתרמן (''לילה לילה'') ושאול טשרניחובסקי (''אומרים ישנה ארץ''). סוגרים ב''שינויי מזג האוויר'', ששלמה ארצי כתב והלחין בהשראת ז'אן לוק פונטי הצרפתי.
הופכים צד.
צד ב': ''יום אחד'', ''אני נושא עמי'' של יעקב אורלנד ודוד זהבי, ''אף פעם לא תדעי'', ששלמה ארצי כתב והלחין. נגמר. אפשר לעבור לתקליט השני.
צד ג': ''גבר הולך לאיבוד'', ''בואי ונתיר'', ו''פתאום שלא באת'' וסוגרים ב''אני חייל'' (טקסט שנלקח ממכתבו של נמרוד גאון ז''ל, שמוכר לעם כ''אני שומע שוב'', מהאלבום 'דרכים').
נשאר החלק האחרון, המסכם.
צד רביעי: ''במטוס סילון''. ''צוותא''. ''הרדופים'' - עוד שיר משוררים, הפעם של נתן יונתן - שמסכם. וזהו. המסע שהחל בנתן יונתן והכמיהה לאיש ההוא מסתיים בהרדופים על שפת הנחל.
ארץ ישראל הישנה והטובה והמתגעגעת.

המסע הארץ ישראלי הזה הוקלט במועדון צוותא בספטמבר 1982 על ידי צוות של הטלוויזיה הישראלית. גיטרה, באס ושירה. זה כל מה שיש שם. אלבום נזירי, לא מופק, חד פעמי, מצומצם אבל כואב, פשוט אבל לא פשטני, צורם לפרקים, אך אותנטי.

שלמה ארצי שנא את עצמו, יום אחרי שהאלבום יצא לחנויות. האגדה מספרת שהוא עבר ואסף בחזרה מהחנויות את כל העותקים שהגיעו. הוא מנסה לשכוח ולהשכיח את קיומו של התקליט הכפול הזה שלו, שמעולם לא עלה על דיסק, וכנראה שגם לא יעלה.

זהו שלמה ארצי כפי שלא הכרתם, אם אתם בני 25 ומטה. אין פה הפקה, אין סולואים של אבי סינגולדה, אין ריקודים עם הקהל ובכלל. אין מגלומניה. יש אמן מבולבל, בצומת קריטי בחייו המקצועיים, מבוהל אפילו, עם גיטרה ומיקרופון וחבר באסיסט, מזוקן ושתקן שעוזר לו לנסות ולשבור את הקיר הזה שחוצץ בין אמן - כל אמן - לבין ההצלחה הגדולה.

* * *

רגע אחרי האלבום הנשכח והיפה-בדרכו-המוזרה, עם הסאונד העקום והרגש הנקי, האמיתי, שנשפך בו, שלמה ארצי כבר חבר ללואי להב ויחד עם עיבודי הקלידים הנקיים והמופקים לבלי די של רמי לוין, הוציא את ''תרקוד'' ששבר את הקיר. ''תרקוד, היא אמרה לי, תרקוד'', ומאותו רגע העם החל לרקוד לפי המיקרופון של ארצי. התקליט נמכר מצוין. גם ''לילה לא שקט'' שבא אחריו. מאות אלפי עותקים. ארצי הגיע לפארק הירקון, כבש את קיסריה ואת מצדה. השאר הוא היסטוריה. אבל אני, אהובה עלי דווקא ההופעה ההיא, בצוותא, על כל חולשותיה. איך שלמה ארצי היה פעם - לרגע קצר בקריירה שלו - על המשבצת של טום וויטס מקומי, כמעט. שבור ומכונס וכאוב. לא נחרץ, לא אמן מיינסטרים שיש מחלקה שלמה על שמו ב''הד ארצי''.

אלוהים, אני חושב לעצמי, אני אוהב את האיש הזה. שלמה ארצי של פעם הרשה לעצמו להיות קרוב אצל עצמו, הוא העז לעשן ולהיות הנמוך עם הטוקסידו, גיבור מובס ששר אל הירח, ולא עוד מוצר מלוקק, שמוחק בגרפיקה הממוחשבת את הסיגריה שבפה, מהצילום האלמותי של אילן בשור לעטיפת ''אהבתיהם'', ומחליף את הסיגריה ב... פרח!

שתף

אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים: