 רוצים גם? |
|
 |
נוסעים נכבדים, ברוכים הבאים לטיסת שפונגל אייר, שפונגל אייר שמחה מאוד לארח אתכם בטיסה זו, שתעבור מעבר לנופים רבים בעולם, החל מרחבות הסמבה בברזיל וכלה בחופי הים של גואה. משך הטיסה: שעה ושמונה דקות. ועוד פרט חשוב, הנוסעים אינם מתבקשים לחגור חגורות אלא להפך, מומלץ להימתח לאחור, להתרווח בכיסאות ולפתוח את החלון עד הסוף, כדי לא להפסיד תמונה אחת במסע הקסום הזה.
ממש לפני שאנחנו ממריאים, נשמח להציג בפניכם את כלי הטייס שלנו. שני גאוני טראנס, הראשון מביניהם סיימון פוספורד (הידוע גם בכינוי (Hallucinogen הוא אולי האבא של הטראנס, שני אלבומי הסולו שלו, Twisted ו-The Lone Deranger, הם מהאלבומים המעצבים והחשובים ביותר בסצינת הטראנס. הלייבל שלו, שקרוי בשם המקורי משהו, Twisted Records, נחשב כיום לאחד הלייבלים החשובים בעולם.
ולצדו של האבא נמצא, כמה מפתיע, הסבא. ראג'ה ראם רוטפילד, קשישא מטורף בן 63 שלא פעם ולא פעמיים העיף רחבות בישראל ומחזיק בלייבל TIP Records, שלוקח חלק לא מבוטל בייצוג הטראנס העכשווי יותר, הטראנס שבשנים האחרונות החליף את הגואה כמעט בכל המסיבות גדולות, הטראנס שקרוי בפי הסצינה, ''Full On''.
Tales of The Inexpressible הוא האלבום השני שלהם תחת שפונגל, שהוא למעשה פרוייקט אמביינט משותף שלהם. אמביינט כי הקצב יותר איטי, כי זאת יותר מוזיקה להאזנה ביתית ולסיום מסיבות מאשר לפיצוץ רחבות, אבל סיימון וראג'ה דואגים שלא ישכחו מאיפה הם באו. הטראנס מאוד משפיע על המוזיקה שלהם גם בשפונגל, זה מתבטא במקצבים מהירים יותר שפתאום פורצים וממש נותנים בראש אבל זה בעיקר מתבטא בטירוף הכולל של שפונגל, הצמד פשוט הכינו את הסלט הכי טעים של צ'ילאאוט עם טראנס ומוזיקת עולם.
ממריאים. הטיסה נפתחת מייד בצלילי גיטרה דרום אמריקאיים, שפונגל לא מחכים אפילו שניה כדי להכניס אתכם לעניינים. הטראק המדהים הזה, ''Dorset Perception'', מלווה בקולה היפהפה של מישל אדמסון, ווקאליסטית ידועה בסצינה האלקטרונית. אני מציץ מהחלון ורואה נופים טרופיים קסומים, אחח איזה כיף.
ולמה יש לך עיניים כל כך גדולות?
ממש באמצע האלבום נמצא ''My Head Feels Like a Frisbe''. אני לא חושב ששפונגל יכלו למצוא הגדרה יותר מדויקת לאיך שהראש שלי חש עכשיו. אמנם כמו פריזבי, אבל הדבר האחרון שאני אבקש עכשיו זה שקית הקאה. להפך, הטירוף הזה עושה לי טוב. מדובר באחד הטראקים המדהימים באלבום, המתפתח לקצב מאוד מהיר שממש נותן לך להרגיש כמו בריקודי הסמבה על חופי ברזיל.
מיד בסוף הטראק הזה, הנוף מהמטוס נהיה שחור לפתע. אני לא כל כך מבין מה קורה, הכול נהיה אפל. איפה כל הבחורות הברזילאיות שרקדו לצדי ממש לפני שניה? ''Shpongleyes'' הוא הקטע המורכב יותר והאפל יחסית בדיסק, מקצבים מהירים של דראם אנד בייס עם כל מיני סימפולים מעולם הרובוטים. מדהים, אבל לא קל לעיכול. הטיסה ממשיכה על מי מנוחות עם ''Once Upon The Sea of Blissful'' היפהפה והרגוע, ורגע לפני שאני שוקע לי במחשבותיי, מגיע ''Around The World in a Tea Daze'', שלוקח אותי אי שם למדינות המזרח, קולות הודיים מוכרים נשמעים לי ברקע. אני מרגיש טוב.
זהו זה, הקפנו את העולם וכעת אנחנו מוכנים לנחיתה, קולות החליל המלנכוליים של ''Flute Fruit'', הקטע הסוגר, רומזים לנו את זה בדקות. הנחיתה איטית ומושלמת. יוצאים החוצה, הפרצופים של שאר הנוסעים די דומים לשלי, ממש הפוכים אבל קורנים מאושר.
