הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Jazz
helen merrill :: lilac wine
sunnyside, 2004    [אלבום]
הניסיון לקחת שיר ולנסות לשיר אותו בסגנון אחר יכול לצאת נהדר ויכול לצאת נוראי. אולי כמה מכם מעקמים את אפם רק מהרעיון. אבל צריך לשמוע איך הלן עושה את זה בשביל להבין כמה טוב זה יוצא כשזה באמת טוב. אולי זה המגע הנשי שהופך את השירים האלה למשהו כל כך אחר. אולי זה פשוט הכישרון של הזמרת האדירה הזאת.
מאת: רינה ברוך בתאריך 24/07/04

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
john lee
hooker

the best of
friends
sun ra
somewhere
else
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
the brand new
heavies

the acid jazz
years
marbin
breaking the
cycle
various
artists

soupsongs
live : the
music of
robert wyatt
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9    דירוג הגולשים: 9 (2 מדרגים)

כשהבדידות הופכת להיות כמו חבר קרוב
רוצים גם?
דמיינו בית קפה בפריז. קטן וחשוך ואפוף עשן. זוגות אוהבים יושבים בפינות חשוכות. היין האדום זורם כמו האהבה ולהיפך. אתם נכנסים לבד. אתם אמורים לפגוש מישהו. חיכיתם כל היום, אולי כל השבוע, לפגישה הזאת. אתם מזמינים משקה ומחכים. רבע שעה. חצי שעה. כל הרומנטיקה הזאת מסביב מתחילה לצבוט לכם קצת בלב. משקה שני. יש גם במה קטנה בבית הקפה, עליה עומדת אישה מרשימה. היא שרה סטנדרטים של ג'אז ושירים בצרפתית. פתאום זה לא כל כך משנה שאתם לבד. הקול שלה חם ומתפנק, המילים עושות לכם נעים- מתוק- מריר, ובין לבין שזורים גם שירים של אלוויס פרסלי, ודיוויד בואי.

רגע, המשפט האחרון הורס לכם את התמונה? אז זהו, שאם האישה הזאת היא במקרה הלן מריל, אין שום בעיה עם השילוב הזה. להיפך, אצלה החיבורים האלה יוצאים הכי טבעי שאפשר, הכל עטוף בסגנון שלה ומוגש מחדש בצורה מפתיעה, אבל מאוד מאוד נעימה.

הלן מריל היא זמרת עם עבר מוזיקלי עשיר. עד היום היא הוציאה 40 אלבומים. האחרון, Lilac wine, יצא ב-2004. מריל נולדה בניו יורק ב-1930. האלבום הראשון שהוציאה היה ב–1954. היא התחילה להופיע אפילו קודם, ב–44' (!), כשעדיין היתה בתיכון. היא הופיעה, שרה והקליטה עם הגדולים בעולם הג'אז: מיילס דייויס, דיזי גילפסי, באד פאוול, צ'ארלס מינגוס, ביל אוונס, סטן גץ ועוד רבים וטובים.
בשנת 59' היא עברה לגור באיטליה לארבע שנים. באותה תקופה היא הופיעה באירופה וביפן, שם זכתה לפופולריות מרשימה, היא גם עברה לגור ביפן לאחר מכן. היא חזרה לארצות הברית באמצע שנות השבעים, ושם המשיכה להוציא אלבומים, עד היום.

מזמן



אני הכרתי את הלן מריל לפני כמה שנים. את הדיסק הראשון שלה ששמעתי, A shade of difference , שמעתי חודש כמוזיקת רקע, עד שערב אחד הוא חילחל ושקע ואז הבנתי כמה היא מצוינת. קול עמוק, שקט, ייחודי מאוד. היא מבצעת סטנדרטים של ג'אז ששמעתי כבר בהמון גרסאות, מזווית חדשה לגמרי. היא שרה שירים שמפתיע לשמוע אותם בביצועים ג'אזיים ומפתיע שהם נשמעים טוב ככאלה.

העטיפה של הדיסק כבר עושה חשק. פניה של מריל באדום וורוד מעורפלים, גוונים חלומיים, חושניים. חושניות נשית, אלגנטית, אודרי הפבורנית (לא כולל האנורקסיה).
בפעם הראשונה ששומעים את הדיסק הזה, חיוך מתענג ולגמרי לא וולנטרי מתפשט על הפנים ונשאר הרבה אחרי שהדיסק נגמר. אי אפשר שלא. הבחירה של השירים, הביצוע, הקול המלטף – כל אלה הופכים את הדיסק לחוויה חלומית, רחוקה וממכרת.

אני חושבת שגרסאות כיסוי טובות עושות שני דברים: דבר ראשון הן מעצימות את המקור, יוצרות אליו געגוע ועניין מחודש. ודבר שני והחשוב יותר, הן עושות ממנו משהו חדש לחלוטין. ובזה הלן מריל מצטיינת. הביצועים שלה ל–''Lilac wine'', ''Wild is the wind'' ו–''Love me tender'' מיוחדים ומרגשים. הגרסאות אפלוליות יותר, הקצב שונה.

פעם



הניסיון לקחת שיר ולנסות לשיר אותו בסגנון אחר יכול לצאת נהדר ויכול לצאת נוראי. אולי כמה מכם מעקמים את אפם רק מהרעיון. אבל צריך לשמוע איך הלן עושה את זה בשביל להבין כמה טוב זה יוצא כשזה באמת טוב. אולי זה המגע הנשי שהופך את השירים האלה למשהו כל כך אחר. אולי זה פשוט הכישרון של הזמרת האדירה הזאת. מה שזה לא יהיה, זה נהדר.

הפיק של הדיסק הזה בעיניי הוא “Pierre”, שיר בצרפתית שאני לא מבינה מילה ממנו. ועדיין, הוא כל כך מהפנט וקסום (אני בטוחה שהוא עצוב כמו שאר השירים, אבל מי אמר שקסום ועצוב לא הולכים ביחד).

אני חושבת שהלן היא זמרת שלוקח זמן לאהוב, אבל ברגע שאוהבים – זה לתמיד.
זה לא עניין של להתרגל, אלא עניין של לגלות לאט. אני אוהבת יוצרים ודיסקים שצריך לשמוע כמה פעמים כדי להבין למה אתה אוהב אותם (או שאתה אוהב אותם). זה מעניין יותר ככה. קצת סקסי, אם יורשה לי.

והיום



יש דיסקים שאוטומטית לוקחים אתכם למקום אחר, לזמן אחר, לאווירה אחרת. זה דיסק שמתבקש לשמוע אותו עם כוס יין ביד (אדום כמובן), עם נר או שניים בפינת החדר. אולי באיזה לילה בו אי אפשר להרדם והמחשבות מבקשות לנדוד, או כשהבדידות הופכת להיות כמו חבר קרוב, אינטימי, אחד שאפשר לשמוע איתו מוזיקה כזאת. ולחייך.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©