 רוצים גם? |
|
 |
אלבומה הרביעי של להקת הפולק-פרוגרסיבית Jethro Tull, שיצא לאור בשנת 1971 וידוע בשם Aqualung, או ''מכל חמצן לצלילה'', הוא אלבומה המצליח ביותר מבחינה מסחרית של הלהקה הבריטית, ונחשב על-ידי רבים כמעין יצירת מופת רוקיסטית. האלבום, לכאורה, הוא אלבום נושא בו מבקרים טול את החברה הבריטית, את הממשלה, ממסד החינוך ובעיקר את הכפייה המאורגנת של הדת באותה תקופה בבריטניה. לעומת זאת, לדברי הלהקה אלבום זה נחשב אכזבה טוטלית, משום שהמסר שרצו להעביר חבריה, או בעיקר הכל-יכול גיטריסט/ חלילן/ כותב/ מלחין/ סולן, איאן אנדרסון, לא נקלט נכון על-ידי המבקרים והמאזינים. לטענת אנדרסון, אלבום זה הוא סך הכל ''מקבץ שירים סתמי''.
בכל זאת, אין ויכוח כי במילות שירי האלבום ישנם מסרים ברורים המבקרים את ערכי המוסר והחברה, כפי שניתן לראות בשיר הנושא, ''Aqualung'', וב-''Cross-Eyed Marry''. שיר הנושא, משיריהם המפורסמים יותר של טול, מספר את סיפורו של איש זקן בשם Aqualung, עני, חסר כל רכוש ומסכן בצורה מוגזמת. בשיר מנסה להמחיש אנדרסון את דרך חייהם של אנשים בחברה שלא שפר עליהם גורלם. בנוסף, מביע אנדרסון ביקורת על ממסד החינוך (בשירים כמו ''Wind Up'' ו-''Up to me'') ועל הדת (''My God''(. שירים שנויים במחלוקת שבהחלט מצאו את מקומם ברוח התקופה. אך ישנם שירים נוספים שמצדיקים את טענת אנדרסון שאלבום זה הוא בסך הכל מקבץ שירים סתמי ללא נושא מרכזי ודומיננטי אחד, כמו השיר ''Cheap Day Return'', המתאר את רגשותיו של אנדרסון בעת נסיעה ברכבת לבקר את אביו החולה. השם של השיר, אגב, הוא סוג של כרטיס נסיעה ברכבות בבריטניה.
ג'טרו. לא מפחדים לבוא (שוב) לארץ הקודש.
ניפגש ב-30 באוגוסט בקיסריה.
מבחינה מוזיקלית, אלבום זה הוא סוג של תפנית עבור הלהקה. לעומת האלבומים הקודמים שהוציאו טול, רית'ם אנד בלוז עם נגיעות ג'ז קלילות, כאן נוטים לעבר הרוק הקלאסי או הרוק ה''כבד'' של התקופה, למרות שהרבה מן השירים חצויים בן צלילים חשמליים ו''מטאליים'' של הגיטריסט מרטין באר מצד אחד, וגיטרה אקוסטית עדינה מצד שני. מוטיב הגיטרה האקוסטית ילווה את הלהקה במשך שנים רבות, ובכל אלבום שהוציאו עד 1984 יש לפחות יצירה אחת המתבססת על גיטרה אקוסטית. החליל האגדי של אנדרסון (וסמלם המסחרי של הלהקה) מקבל מן הסתם מקום מרכזי ברוב היצירות, והשילוב המנצח של כלי קלאסי לחלוטין כמו חליל צד עם כלים שהופנו לעבר סגנון הרוק, תורם לאווירה ולשמו של אנדרסון כמלחין גדול, ומכין את הקרקע ליצירות עתידיות של פרוג-רוק. אי-אפשר להתעלם מן העובדה שהאלבום אינו פרוגרסיבי, אך למרות זאת חובבי הפרוג רוק יהנו ממנו, כיוון שכאן שומעים כיצד הלהקה מכינה עצמה לאלבומים הבאים שלה (Thick as a Brick, A Passion Play), וניתן להבחין בהשפעות ברורות. חשוב לציין שבעקבות הביקורות שספגו חברי הלהקה בהקשר לנושא האלבום הם החליטו להוציא לאור את Thick as a Brick שנה לאחר מכן, אלבום נושא שנחשב על-ידי רבים כיצירה הפרוגרסיבית ביותר של טול.
נחזור ל-Aqualung. ניתן לומר בוודאות ששום להקה או אומן השיגו הצלחה מסחרית כה רבה משירים רב-ביקורתיים ושנויים במחלוקת. בנוסף, אי אפשר להתחמק מההלחנות הנהדרות ומילותיו השנונות של אנדרסון, הגיטרות של באר והבס המדהים של הבחור החדש, ג'פרי האמונד (כן, זה שעליו שרים כל הזמן!). ללא ספק בין האלבומים החשובים של שנות ה-70, הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינה אינטלקטואלית.
