הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
bert jansch :: bert jansch
transatlantic records, 1965    [אלבום]
לידר החליט לאפסן את יאנש, שהיה חסר רכוש לחלוטין, בדירתו בקיימדן. לידר הביא טייפ סלילים, והם היו קופצים לחנויות מוזיקה ומשאילים גיטרות 'כדי לנסות בבית'. חצי אלבום היה מוכן, חצי אלבום נכתב בזמן ההקלטות, בדירה, במטבח, בחורניות יפהפייה ורומנטית כיאה לאלבום של ברט יאנש – רק הוא וגיטרה.
מאת: יאיר יונה בתאריך 29/08/04

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
john martyn
london
conversation
midnight
peacocks

it's a brutal
machine
benjamin
taylor

the legend of
kung folk
[part 1 (the
killing
bite)]
crosby,
stills & nash

crosby,
stills & nash
julie doiron
/ okkervil
river

julie doiron
/ okkervil
river
כוורת
צפוף באוזן
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9    דירוג הגולשים: 8.9 (8 מדרגים)

בריטניה היפה
רוצים גם?
כבר כשלוקחים את עטיפת האלבום ליד, רואים את יאנש מציץ בחשד לעבר המצלמה, כאילו מוגן על ידי הגיטרה שלו (שכמו כל שנות פעילותו הראשונות, הייתה מושאלת ממישהו), בחדר עם קיר ריק מאחור, חשוף לעדשת המצלמה של בריאן שול. מבטו מנוכר וזר ומשדר 'עזבו אותי בשקט'. זו הייתה הגישה של יאנש גם על הבמה. יאנש היה עולה לבמה בחוסר פוזה מובהק, מכוון את הגיטרה שלו מול הקהל, ממלמל שטויות, מתחיל שירים ומפסיק אותם ולחלוטין היה מרגיש כאילו הוא יושב בדירת הסטודיו שלו לבד ואין אף אחד שיבחין בו.

העדר הפוזה הזו, כמו תמיד, עשתה ליאנש מראה מסתורי, חופן סוד, כזה שעלול להתפרץ עליך בכל שנייה, למרות רזונו ומראהו החיוור ומבטו השקט. בחורות היו נופלות לרגליו גם כשלא היה אומר כלום, גם כשהיה שיכור. ברט יאנש הוא דוגמה לכמה השקט הוא עוצמתי, למה לא חייבים את מלהטטי הרעש והצלצולים כמו ג'ימי פייג' או חברים אחרים, כדי לרגש. לאחר שראה טכנאי ההקלטות ביל לידר את יאנש בהופעה, החליט להקליט את האלבום שלו, אחרי שהפצירה בו אן בריגס לעשות כך.


בחורות היו נופלות לרגליו (?)



לידר החליט לאפסן את יאנש, שהיה חסר רכוש לחלוטין, בדירתו בקיימדן. לידר הביא טייפ סלילים, והם היו קופצים לחנויות מוזיקה ומשאילים גיטרות 'כדי לנסות בבית'. חצי אלבום היה מוכן, חצי אלבום נכתב בזמן ההקלטות, בדירה, במטבח, בחורניות יפהפייה ורומנטית כיאה לאלבום של ברט יאנש – רק הוא וגיטרה.

אחרי כמה חודשי שכנוע של חברות תקליטים קטנות ע''י לידר, בחוסר הצלחה (זה היה הימור מאוד גדול עבורם, לא חשבו שיש לזה קהל), מכר לידר את ההקלטה לבחור בשם נאט ג'וזף, שהיה עסקן שניהל את חברת Transatlantic, כמה חודשים אחרי שהאחרון סירב לקחת את הצ'אנס. ההקלטה נמכרה ב-100 פאונד, סכום שערוריתי לכל הדעות, אך אי אפשר היה לעכב את הוצאת התקליט הזה יותר. ביום שיצא התקליט – 16.4.1965 - נפתח מועדון הפולק החשוב בלונדון, Les Cousins, בסוהו. מקום שהיה בית משכנם של יאנש עצמו, ג'ון ריינבורן, רלף מקטל, אל סטיוארט, פול סיימון (כשהיה קופץ לביקור) ועוד.

האלבום נפתח בשיר שכתב מאוחר יחסית, בסמוך למועד הקלטת האלבום, ''Strolling Down The Highway”, שיר בלוז עם נגינה (כהרגלו) מעוררת השראה ופליאה, על הנדודים שלו עצמו ברחבי אנגליה. הבלוז שמנגן יאנש הוא לא הבלוז הסטנדרטי של 12 תיבות ושלושה אקורדים, הוא יצק את מבנה הבלוז לכדי תיבה מאד ספציפית וייחודית לו, שיצאה בתור הבלוז של יאנש. באחת מההופעות שלו הוזמן בלוזיסט משיקגו לצפות בהופעה. לפני ההופעה ניגן יאנש כמה קטעים לאותו בלוזיסט, שהתריס בו ''It Ain’t Blues, Man !'' יאנש תקע בו מבט חודר, רגוע ואסרטיבי: ''?It’s my own fucking blues, ey”.

האלבום ממשיך עם קטעים נהדרים כמו ''I Have No Time To Spend With You'', שדן ביחסיו עם אשה מעמדת כוח, וזה אחרי ששר בשיר הקודם את ''Oh How Your Love Is Strong'' המתרפס יותר.
האלבום ממשיך וחותר בנהר ומגיע לאחד הקטעים המפורסמים שבקריירה של יאנש, ''The Needle Of Death'', שהוא למעשה השיר הראשון שנכתב על התמכרות להרואין, שיר שנכתב על מוות של חבר קרוב שלו.

בשונה מגיבורי גיטרה אחרים כמו דיווי גרהאם שהיה מושא הערצתם של כל בני דורו של יאנש, יאנש היה גם ווקאליסט מצוין. אי אפשר לומר שהיה 'זמר', כיוון שקולו לא תמיד יציב אבל הגשתו ייחודית, זועקת ומאוד נוקבת, במיוחד בשיר הזה (“The needle of death”). יאנש מצליח להעביר את האימה והעצב הנובעים מתוך מלות השיר: ''Your troubled young life will make you turn to the needle of death”. שוני נוסף מחלוצי הז'אנר הוא שיאנש באמת הצליח להגיע בפעם הראשונה לשילוב המושלם של יכולת שירה ונגינה והפקטור השלישי הקריטי – טקסט – והכל ברמה הגבוהה ביותר. גם שירי מחאה לפי הספר יש פה בצורת ''?Do You Hear Me Now” .

גם מהג'אז שאב יאנש הרבה, במיוחד מצ'ארלס מינגוס, השראה זו באה לידי ביטוי בקטע ''Alice In Wonderland”, שנכתב בהשראתו של מינגוס, או ''Casbah” (שאמור בכלל להקרא ''Veronica'' וההפך, זו טעות ברשימת השירים) נכתב בהשראת ''Better Get It In Your Soul''.

כל האלבום, כאמור, עוסק בעולמו הפנימי של יאנש, ובעולמו בלבד. בפעם הראשונה בזרם המוזיקלי הזה יוצא אלבום שאינו עוסק בשירי עם מסורתיים ואינו עוסק בפוליטיקה או מחאה, ונותן ביטוי למשתקף מול עיניו של היוצר, שמשקף את זה בצליליו אל המאזין.


מנגן לצבאים.



האלבום נחתם בגרסה לאחד מקטעי הגיטרה של דיווי גרהאם – ''Angie'' (בלי קשר לסטונז). הקטע הזה הוא הדוגמה המושלמת לסגנון הנגינה של יאנש, ולמה הוא כל כך יחודי באמירתו. הקטע המקורי נשמע פחות טוב בהרבה, חסר עניין ולא מלהיב. יאנש למד את הטכניקה של גרהאם, שיכלל אותה ועשה אותה שלו עם תוספות, מה שגורם ל-''Angie'' להיות מה ש'הכעס' יהיה בשביל רוקפור. קטע שנמאס לנגן, אבל הקהל תמיד ידרוש.
בגרסת הרימאסטרד של הדיסק נוספו שני קטעים, מלודיה אינסטרומנטלית באיכות מחורבנת וביצוע חי עם פרקשן ל''אנג'י''.

האלבום אינו אחיד ברמתו, ישנם קטעים שהם לחלוטין 'פילרים' כמו ”Finches” או קטעים חלשים יותר כמו ''Smokey River'', שעבור נגני גיטרה יהיו אוצר, אבל עבור המאזין שאינו מוזיקאי עלולים להיתפס כטרחניים ומפרכים, אבל בסה''כ האלבום צולח בצורה טובה את נישת הסינגר/סונגרייטר ומסמן את יאנש כיוצר מבטיח.

זוהי אחת מהפסגות בקריירה של יאנש, שסבלה מאלבומים בינוניים יותר (כמו האלבום שבא חיש אחריו It Don’t Bother Me), אם כי הוא מתמודד בכבוד עם אלבומים ענקים אחרים שלו כגון Birthday Blues ו-Rosemary Lane (אלבום חובה בעצמו לחובבי פולק בריטי עם נטיות מסורתיות). שנתיים אחר כך יקים יאנש את להקת 'פנטנגל' ויחרוץ היסטוריה בהחדרת הז'אנר למרכז הזרם המוזיקלי הרווח באנגליה בתום שנות השישים.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:
nick drake || paul simon || neil young || 

סגנונות נוספים:
Folk Rock | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©