הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
reprise, 1971    [אלבום]
תיאוריה של מיטשל בהירים ופשוטים ועם זאת רהוטים ומדויקים. במעבר מתהומות הנפש הנסערים אל המילה הכתובה היא איננה יוצרת צללים קהים או הדי קול עמומים של תחושות. היא מביעה רגשות בדיוק נדיר ומסוגלת לשרטט את נופיה הפנימיים של הנפש על כל סדקיה ונפתוליה בעוצמה ובקפידה כמעט מעוררות יראה
מאת: אורון בתאריך 04/09/04

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
experimental
aircraft

experimental
aircraft
the velvet
teen

great beast
february and
comasynthesis
the silver
jews

starlite
walker
the kills
midnight boom
c joynes
revenants,
prodigies and
the restless
dead
the clientele
suburban
light
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 10    דירוג הגולשים: 9.5 (21 מדרגים)

שירים הם כמו קעקועים
רוצים גם?
''שירים הם כמו קעקועים'' שרה ג'וני מיטשל בשיר הנושא של האלבום היפהפה הזה.

- האם שיערה אז, עת שוחרר ביוני 1971, כי הוא עתיד להוות לימים מעיין השראה נובע למיליוני מאזינים ומוזיקאים, הגומעים עד היום לרוויה ממימיו?
- האם ידעה כי יצרה אלוה קטן לאלפי אמנים-יוצרים באשר הם?
- האם השכילה להבין בכלל עד כמה מונומנטאלית יצירתה?

Blue נולד במהלך חופשה של מיטשל באירופה. בראיונות עמה ציינה כי האלבום נכתב והולחן במצב נפשי של גילוי-לב ושקיפות רגשיים (''Emotionally transparent state'', כדבריה) וכי העבודה עליו נעשתה בעיקר בזמן שקיעה אל תוך שעות הלילה המאוחרות. כותרתו מעידה, ככל הנראה, על רגש היסוד שעיבר אותה באותה תקופה, ושמגרעינו הוטוו קורי יצירתה. עם זאת, העצב של מיטשל לעולם איננו מנוכר או אטום, אלא שופע רוח חירות ומרחבי שדה. תיבולי ההומור והאירוניה יחד עם קולה הבוגר והמתיילד לסירוגין מציירים, אמנם, נפש מפרפרת מכאב ומועקה, אך עם זאת שלמה וחופשייה.

עשר הרצועות הבונות את האלבום מתארות כולן את נתיבי החיים במצעד השעות היומיומי: תחושת האובדן והגישוש באפילה ב-''Little Green'', התרפקות על העבר ב-''The Last Time I Saw Richard'', הרצון לבריחה וכמיהה לחיים טובים יותר ב-''River'' וההכרה בכוחה של תשוקה ואהבה ב-''My Old Man'', מצליחים יחד לתאר תמונות עשירות ועזות צבע של אנשים ופרטים, של מקומות והתרחשויות, של תחושות ורגשות.

תיאוריה של מיטשל בהירים ופשוטים ועם זאת רהוטים ומדויקים. במעבר מתהומות הנפש הנסערים אל המילה הכתובה היא איננה יוצרת צללים קהים או הדי קול עמומים של תחושות. היא מביעה רגשות בדיוק נדיר ומסוגלת לשרטט את נופיה הפנימיים של הנפש על כל סדקיה ונפתוליה בעוצמה ובקפידה כמעט מעוררות יראה. היא בוראת עולם שהוא לגמרי שלה, ועם זאת של כל אדם באשר הוא. הטקסטים שלה, אישיים וספוגים בדם לבה ככל שיהיו, הם בעלי שיתופיות קיומית וכוח אוניברסאלי.

מוזיקלית, האלבום מינורי לחלוטין, כמעט פרימיטיבי. רובו בנוי כסקיצות פסנתר או גיטרה, ומלווה לעיתים בנגיעות קלות של תופים וגיטרה-באס (''Carey'', ''California''). הצלילים בו רכים ובהירים, נמנעים ביודעין מקישוטים מוזיקליים מיותרים, ופשטות הלחנים וכנותם מעצימים את חווית היסוד האורגנית, האנושית שבשירים.

לא פחות חשובים מדפוסי הכתיבה והלחן של מיטשל הן יכולות ההגשה והשירה שלה. בעוד שזמרים-יוצרים רבים הפועלים בנישה המוזיקלית שלה מגלים לעיתים קרובות תפלות ועובש קוליים, מיטשל היא גם זמרת נפלאה: בקול רחב וצלול, בתווים גבוהים וצחים ובמבטא מילים מדויק ואלגנטי היא מצליחה להפיח רוח חיים בסיפורי הווידוי הקטנים שלה ולהעניק להם אווירה כמעט חזותית.


מיטשל. היופי הוא בפשטות



קשה למצוא זמרות-יוצרות מהסבנטיז ואילך שלא מציינות את מיטשל כמקור השפעה (החל מטרייסי צ'פמן, ג'ול ואני דיפרנקו, דרך לוסינדה וויליאמס ושון קולווין וכלה בסוזן ווגה, טורי איימוס ופיונה אפל). עם זאת, השפעותיה המוזיקליות והליריות חורגות מהנישה הנשית הסטריאוטיפית של זמרות-יוצרות אל לב לבו של הרוק-פופ (פרינס, סטינג, מדונה ואלאניס מוריסט). השירים שלה זוכים לגרסאות כיסוי רבות (בוב דילן, שרה מקלאכלן, מיני ריפרטון, Counting Crows), לסימפולים (ג'נט ג'קסון) ומהווים סטנדרטים בולטים באלבומי ג'אז (קסנדרה ווילסון, דיאנה קראל).

בשנת 2002, כשמאחוריה גוף עבודות מפואר הנוגע בפולק, פופ וג'אז, הודיעה מיטשל על פרישה מעולם המוזיקה. היא שיחררה באותה השנה את תקליטה האחרון Travelogue, אלבום כפול של ביצועים מחודשים לשיריה המוקדמים בליווי תזמורת סימפונית מלאה. בראיון שערכה סמוך לצאת האלבום הביעה אכזבה ושאט נפש מהמוזיקה הפופולארית בהווה ומכוכבי המוזיקה העכשוויים, בעודה יורה חצי ביקורת נוקבים בעיקר כלפי המלכה-האם, מדונה.

אך אילני שירתה של מיטשל ימשיכו לחיות בלבבותיהם של מיליוני אנשים. שורשיהם יעמיקו, פארותיהם – יסתעפו. האות ביצירתה הוא בפשטות ובענוות הביטוי, וככזו קיומה ממאן בעיקשות להיות תלוי-זמן.

''שירים הם כמו קעקועים'', שרה ג'וני מיטשל בשיר הנושא של האלבום היפהפה הזה...
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:
tori amos || fiona apple || nick drake || keren ann || aimee mann || אפרת בן צור || pj harvey || rosie thomas || suzanne vega || 

סגנונות נוספים:
Singer Songwriter | Folk Rock | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©