הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
the wrens :: meadowlands
absolutely kosher, 2003    [אלבום]
אני חושב שהדברים היחידים שקרובים לתיאור המצב של הרנס הוא שבתות וחגים ועמיר לב. שניהם משרטטים דיוקנאות מנופצים של חיים שהיו מלאי תקווה - אם לחזור ל-Low לרגע - והפכו להיראות כמו הפנים של מייקל ג'קסון. שניהם דוברים את שפת היום-יום, לא מנסים להתעלות לגבהים אקדמאיים, מה שנקרא, ''דבר אלי ישר'', בשפתו של הקאובוי מהצפון.
מאת: שרון אריאלי בתאריך 23/09/04

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
soft machine
volumes one
and two
the moldy
peaches

the moldy
peaches
anathema
the silent
enigma
bert jansch
bert jansch
the
incredible
string band

the hangman's
beautiful
daughter
mono addicted
acid man

mono addicted
acid man
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 9 (3 מדרגים)

שלושים לא משהו
רוצים גם?
מול המחשב, השבעה בספטמבר
מסתבר שבכדי להתחבר למוזיקה, היא לא חייבת להיות בגיל שלך. אני, למשל, לא קרוב אפילו לגיל של הסולן של The wrens. אז איך לעזאזל אני מבין כל כך טוב את מה שהוא שר עליו? האם ''This boy is exhausted'' זה בעצם אני? האם הזדקנתי כל כך מהר? האם האלבום הזה הוא בכלל בשבילי? אין לי אישה ואין לי ילדים. עוד לא הגעתי לגיל של החבר הכי צעיר בהרכב הזה. אז למה?

The wrens הם להקה אמריקאית מניו ג'רזי, שהוציאה שני אלבומים בשנות התשעים ומאז, מעשה אלג'יר והסטון רוזס, קצת התברברו להם. ובכן, הרבה קרה בין השנים הללו, שכן מסות קריטיות של עצב ויצירתיות התקבצו להן אצל צ'רלס מקסיקו, הסולן הנפלא של ההרכב הזה, מסות אדירות שהתפרצו בכדי ליצור את ''Meadowlands''.

''Meadowlands'' הוא מסוג האלבומים האלה שנראה כאילו חיכו רק לך. החל מהפתיחה של ''The house that built guilt'', ששוב, לא קרובה במיל למשהו שקרה בחיים שלי, אבל לעזאזל, זה כל כך יפה:
''It's been so long
Since you have heard from me
Got a wife and kid that
I never see
And I'm nowhere near I dreamt I'd be''

וכל זה על רקע פריטת גיטרה בודדה שמתחברת היטב ל-''Happy'', שזה מין בדיחה כזאת, כי אין שום דבר שמח בדיסק הזה.

ואז, בשרשרת, חמש עשרה יריות לבטן וללב, של רוק אמריקאי על מצע קלידים מהפרברים, עם גיטרות מצוינות ומין סאונד שטוח כזה, שהוא רק מצע לטקסטים. אלוהים, מה הוא עשה כל כך רע שגרם לו להוציא טקסטים כאלה (מראש: זה הטקסט האחרון שאני מדגים,כי מבחינתי אפשר לכנס את כל האלבום הזה לספר שירה מודרנית - או פוסט מודרנית, או כל מה שתרצו - רק שאנשים ילמדו לכתוב ככה. ורק אציין את “13Years in 6 minuets'' כאחד מהשירים היפים שיש):
''Hopeless
that this will turn out better
this isn't want I wanted
I should have listened to them
go thank yourself for nothing
its really all you're good for
every year you wasted''

(''Hopeless”)

או! סוף סוף! הנה שיר שאפשר להתחבר אליו בלי להיות בן 30 ומעלה. אם היה לי יורו/דולר/פזטה על כל פעם בחיים שלי שהרגשתי כאילו השיר הזה היה יכול להיכתב על ידי, אם היה לי כישרון ליצור ולא רק לבקר כל הזמן, אולי הייתי קונה את סוני ומחתים את הרנס על חוזה נורמלי. אבל אני לא, אני כל כך לא. אני סתם אחד שמכור לעצב-משבר-גיל-30 של מקסיקו.


שמישהו ידליק מזגן!




נחיתה בארץ, השישה בספטמבר
בא לי שירים ישראלים ואין לי כי נמנעתי מהם כל הטיול. הדבר היחיד שאני יכול לשמוע עכשיו זה את הרנס ואת ''Hopeless''. ואז, כאילו יגאל שילון והסיגר המכוער שלו יושבים בקוקפיט, נגמרות לי הבטריות, ואין, אין את מי לשתף בחום והלחות שאני עומד לחטוף לפנים.


כל יום ראשון עד לא מזמן, תשע ורבע בערב
אני חושב שהדברים היחידים שקרובים לתיאור המצב של הרנס הוא שבתות וחגים ועמיר לב. שניהם משרטטים דיוקנאות מנופצים של חיים שהיו מלאי תקווה - אם לחזור ל-Low לרגע - והפכו להיראות כמו הפנים של מייקל ג'קסון. שניהם דוברים את שפת היום-יום, לא מנסים להתעלות לגבהים אקדמאיים, מה שנקרא, ''דבר אלי ישר'', בשפתו של הקאובוי מהצפון. הרנס לא רק מדברים ישר, הישר שלהם גם עטוף בחנית, שהלהב שלה מורכב מכל הרעלים שאפשר לצבור בחיים האלו. אין כאן עצב קיומי של ג'וי דיוויז'ן. מקסיקו דווקא נשמע לי מסוג האנשים שלא מחפש כל הזמן את הרע שבחיים, פשוט רע לו. למה רע לו? כי כואב לו בכיסופים, והמבין יבין.

סיכום, השבעה בספטמבר, מול המחשב
אחד האלבומים הכי יפים שאני מכיר. קצת מתפזר מרוב ניסיון להיות עשיר כל הזמן, אבל הרגש, כמה רגש. כל השאר רק הסברים ניתוחים וניסיונות להיות מעניין.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:
the shins || 

סגנונות נוספים:
Indie Pop | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©