הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
הקוביות :: עד סוף היום
הוצאה עצמית, 2002    [אלבום]
הצליל המאפיין את האלבום הוא מאוד בשל, מראה על בגרות ועל תהליך שנמשך זמן רב שבסופו הניב פרי המוצג לפניכם. למרות כמות הסגנונות שרצים היום, הצליחו חברי להקת הקוביות להביא סאונד חדש המשלב אלקטרוניקה מודרנית ורוק הנגוע בסינתיסייזרים של האייטיז, יחד עם דיסטורשן, והכל מוגש באווירה מהורהרת למדי.
מאת: kotigaro בתאריך 15/11/04

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
the
lemonheads

it's a shame
about ray
art brut
it's a bit
complicated
cat power
moon pix
syd barrett
barrett
mcdonald and
giles

mcdonald and
giles
emperor
prometheus -
the
discipline of
fire and
demise
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9    דירוג הגולשים: 7.3 (3 מדרגים)

מה זה ''דפש מוד'', בעברית, ולא ''טיפש מאוד''?
רוצים גם?
לפני כמה חודשים, באחד משיטוטי באחת מחנויות המוזיקה בקניון, מצאתי את הדיסק של הקוביות בסטוקים, ב-9 שקלים בלבד. אני יכול להגיד לא לדבר כזה? אני מודה שבשלהי 2003, כששמעתי ברדיו את השיר ''החברים שלך'', כל הרעיון נשמע לי מוזר והזוי לחלוטין. אך עם הזמן, כשהתחלתי להיכנס לעולם האלקטרוניקה והסינתפופ, למדתי להבין את סוד כוחה של הלהקה. לא האמנתי שאפשר לעשות את זה בעברית ולשמחתי טעיתי.

הקוביות נראים כמו חברים טובים מאוד בז'אנר הזה, בעולם הממוחשב, במוסיקת הסינתיסייזרים האייטיזיים. כל רצועה בדיסק מתחבבת לך על האוזן מהר מאוד, אבל הבעיה של הקוביות לטעמי היא שכמו כולם, גם אני בתחילה סלדתי מלשמוע אותם בגלל התעוזה שלהם, העוצמה והניסיון לחדש.
להפתעתי, תוך כדי המאיסה שלי במוסיקה שישנה היום, כשהכל די ממחזר את עצמו ואני מחפש את השונה והמוזר, עד סוף היום התגלה כאלבום מרענן מאוד, שמחזיר אותי לצד האפל ולמחוזות הדיכאון של שנות ה-80' - והכל בגוון ישראלי.

עד סוף היום, שיצא בשנת 2003, הוא הדיסק הראשון של להקת הקוביות בהנהגתו של קובי משה ואלך, יוצא להקת בארוק לשעבר (שהיא גילגולה של להקת סיאם המיתולוגית), שמאס בחברות התקליטים הגדולות ובעיסוקם הרב במיינסטרים. למרות שהיה על סף חתימה עם להקתו בארוק על סדרה של חמישה אלבומים, היחסים הקלוקלים בין חברי הלהקה הובילו להחלטה לפרק את החבילה. הוא מסביר בראיון ל-ynet: ''זה היה למעשה תחילתו של עידן הרייטינג, כולם חיפשו הצלחות מהירות ושם בעצם התפתח הגועל שלי מהצורה בה הדברים התנהלו. הרגשנו כמו אוויר, נועדנו אך ורק כדי לשרת את המטרה''.

לכן, אחרי 4 שנים של יצירה וכמה שינויים בחברי הלהקה, הקים את להקת הקוביות (קובי משה ואלך – שירה, בס וסמפלרים , אילן שערי – שירה, גיטרות וסמפלרים , אורן פילדוס – קלידים וסמפלרים , גלעד אריאל – תופים ותכנותים), והתחיל בהפקה עצמאית של האלבום.

הצליל המאפיין את האלבום הוא מאוד בשל, מראה על בגרות ועל תהליך שנמשך זמן רב שבסופו הניב פרי המוצג לפניכם. למרות כמות הסגנונות שרצים היום, הצליחו חברי להקת הקוביות להביא סאונד חדש המשלב אלקטרוניקה מודרנית ורוק הנגוע בסינתיסייזרים של האייטיז, יחד עם דיסטורשן, והכל מוגש באווירה מהורהרת למדי. ואלך מצליח בשירתו האיטית והכובשת להעביר לנו את הרגשת הבלבול, כשכל העולם מסתובב סביבנו עם קורטוב של עצבות ואנחנו מצידנו שוחים אחריו במרחבי עולם הסאונד שיצר לנו.

רוב השירים קליטים ותופסים את האוזן של המאזין כבר בהאזנות הראשונות, אך היחיד שנופל כבר בהתחלה הוא ''לשרוף את הכסף'', ולא בגלל האווירה המשונה או הלחן המיוחד שבנו להקת הקוביות, אלא בגלל החלטתם המוזרה להקליטו בלייב. לדעתי זו איזושהי קטיעה ברצף וצעד אחד אחורה באיכות של האלבום.
ואלך, שגם אחראי על ההפקה המוזיקלית, אכן נותן תחושה של אחידות בהפקה ויוצר משהו ''שלו'', למרות שניכרת באלבום השפעות שונות של אמנים כמו Radiohead, פורטיסחרוף, לד זפלין ונגיעות של ג'אז ואייטיז שעוטפות את כל האלבום.
אם אתם רוצים לקבל מסע חינם לתוך עולם ההשפעות שלהם, תקשיבו לרצועה האינסטרומנטלית ''אמביינט תל אביב'' מבטיח שלא תתאכזבו.


הוצאה עצמית ומוסר קנטאני.



בדידות, עצבות ולעיתים גם פחד הם המאפיינים של הטקסטים באלבום וקל מאוד להתחבר אליהם. כל הטקסטים נכתבו על ידי ואלך, שמגיש לנו טקסטים מאוד פשוטים לבליעה, אבל בו בזמן גורר אותנו להמשיך לנסות ולהבין יותר לעומק. בכל השירים באלבום הטקסטים חולמניים עם רצון לברוח, אך מצד שני מאוד ריאליים, עם רגליים על הקרקע.
''חברים שלך'', הסינגל הראשון שהוציאו, גם פותח את האלבום ומיד מכניס אותך לאווירה קודרת עם טקסט על נטיות התאבדותיות ועל אמונה:

''אל תוך הלילה אתה נפרד, לא מספר לאף אחד, שלך יש חבר עם שם מוזר, שמו אלוהים...''

עוד שיר שנוגע בנושא האמונה הוא השיר האופטימי ''תשובה לא דתית'', שמסמפל את קולו של מחזיר בתשובה ומציג עבודת גיטרות עם גוון ים תיכוני, בו לשבריר שנייה אפשר להרגיש בנוכחותם של פורטיסחרוף מהימים של Foreign Affair.
השיר השני באלבום, ''בטוח שתראי'', הוא בלדה חולמנית ויפיפייה למישהו שאהב ואחרי כל השנים האלו הוא מקווה שסוף סוף תבחין בו: ''אולי עכשיו זה אפשרי לראות אותך רואה אותי''.
עוד באלבום השיר המהפנט והאהוב עלי ''עד סוף היום'' עם הקול המונוטוני שבוקע דרך האוזניות ומהדהד לך בראש, והריפים המעופפים להם במרחב.

בזכות הדרך שבחרו חברי להקת הקוביות- ההפקה העצמאית, הנעשית בלי מפיקים על הראש והשליטה האמנותית המלאה - אפשר לראות את חתימתם המלודית בבירור. אני יכול אף לומר שאני שמח שהאלבום הזה זנוח ולא מוכר, מתוך התקווה שכמו אוצרות ניסיוניים אחרים כמוהו, גם הוא יזכה להכרה מאוחרת בשנים הבאות.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©