הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך:
::
, 2000    
השלושה דואגים להבהיר לקהל בכל אופן שהוא, שלא רק מדובר בחתימת סיבוב ההופעות במלואו בצורה מקצועית, כאשר עתיד הלהקה לא ברור. המסר הוא שמהותית, לא השתנה דבר - הנה אנחנו, הנה השירים שכולכם מכירים, הנה הפתיח המסורתי -הכל כאן. הכל בסדר. התפננו-נא.
מאת: נועם יציב בתאריך 02/12/04

קישוריקו
עוד מאותו סיגנון
various
artists

this is solid
state, vol. 2
michael
jackson

off the wall
woven hand
woven hand
peter hammill
in camera
yuka honda
memories are
my only
witness
various
artists

the songs of
jimmie
rodgers: a
tribute
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9    דירוג הגולשים: 9 (19 מדרגים)

רוקפור ב'מעבדה', 25.11.2004
פתח דבר

רוקפור ללא אלי לולאי – קשה לקרוא לזה בכלל רוקפור ללא לולאי.
ללא אלי לולאי... מצלול מצחיק הוא לא הדבר היחיד שיש בצירוף המילים הזה. עבורי ועבור רבים אחרים שהיה להם העונג להיות נוכחים בהופעה טובה של הלהקה, הקונספט בלתי נתפס ומשונה.
המניע להחלטה של אלי לחתוך את סיבוב ההופעות בחו''ל באמצע אינו לגמרי מובן.
למרות ה'קול' המשונה שאלי והשאר שידרו בראיונות השבוע ואולי אף בגללו, העניין מריח מתוח וטעון ביותר. צעד מפתיע אף יותר,היה זה שננקט על ידי שאר חברי רוקFOUR להמשיך בלעדיו, כשלישייה, בלי להניד עפעף, אחרי 15 שנות פעילות וזאת כאמור תוך כדי סיבוב הופעות בחו''ל.
הלהקה ניגנה עוד שמונה הופעות כשלישייה בארה''ב. הם ביצעו את אותם השירים שניגנו שנים כרביעייה, כאשר הגיטריסט ברוך בן-יצחק מחליף את רוב ה lead vocals, בתמיכתו המרובה של הבסיסט מרק לזר, ובשיתוף סמלי של המתופף (והאגדה) איסר טננבאום.
מבחינה מוסיקלית בלבד, אני מאמין שלולאי הוא אכן האדם הכי פחות הכרחי בלהקה. הנגינה שלו, כשהיא קיימת, היא יחסית זניחה, כך שהשאלה הגדולה היא האם ברוך שר טוב לבדו. מבחינת השואו, אין ספק שלולאי ידע להשתגע ולשלהב את הקהל יותר משלושת חבריו. להוציא אותו מרוקפור זה לאבד חלק דינמי והכרחי בשואו של הלהקה, זה כמו להגיש מרק בצל בלי הבאגט והגבינה המותכת.
ה''מממ... גיבנה מותכת.....'' ההומר-סימפסוני שהתיאור עורר בכם הוא מה שאני מתכוון לו.
אם הייתי מספר לכם שהמרק יוגש מעתה ללא הבאגט והגבינה, תרגישו את מה שאני הרגשתי כששמעתי שאלי עזב.
עוד אין לדעת האם רוקפור כשלישייה (הם חייבים להחליף שם!) יצליחו או לא להגדיר עצמם מחדש וליילד יצור אחר, שאלי לא מכתיב את אופיו בהופעה. התעלמות מחסרונו של לולאי היא טעות גדולה שעלולה להוביל לדעיכה פאתטית ומוצדקת. אבל כמו כל דבר שצריך לבדוק - גם זה מצריך גיחה להופעה וכך עשיתי - אצתי רצתי לצפות במחזה בעיר מולדתי, ירושלים.

: : : :
25 בנובמבר 2004 - המעבדה, ירושלים

כשהם עולים לבמה ברוגע וטבעיות הצהרתית ביותר, ללא כל הסבר וללא ברכת השלום שזוהתה עם אלי, הם עושים רושם שהם בטוחים בעצמם לחלוטין. הם עוקפים את הנושא שיושב לכולם בגרון, ובוחרים לא לומר דבר. אני לעומת זאת, סקרן כפי שמעולם לא הייתי לפני תחילת הופעה, ממש מרגיש לחוץ מהמצב, לא סותם את פי ומברבר עוד ועוד באזני חברתי להופעה.
זו הופעתה השניה של רוקת'רי בישראל לאחר אחת בת''א בלילה הקודם ובתור להקה שאיבדה את מי שמוגדר באתר הרשמי שלה כ-''the drive behind the band with everlasting faith and profound energy'', היא מופיעה כמי שרוצה להבהיר נקודה. לאחר כמה שירים איסר מכריז במפורש: ''טוב, אז באנו לכאן כדי להפריך כמה שמועות...''.
כמובן שהמצב ההזוי שקוף לכל, ותחת המסיכה של הרוגע והבטחון שהם לובשים מסתתרים שלושה רבעים של רוקפור, מין חתול בלי רגל, אפילו אם יש להם רצון וכוונה להמשיך ולשרוד את עזיבתו של ה-''drive behind the band''.
השלושה דואגים להבהיר לקהל בכל אופן שהוא, שלא רק מדובר בחתימת סיבוב ההופעות במלואו בצורה מקצועית, כאשר עתיד הלהקה לא ברור. המסר הוא שמהותית, לא השתנה דבר - הנה אנחנו, הנה השירים שכולכם מכירים, הנה הפתיח המסורתי - הכל כאן. הכל בסדר. התפננו-נא.
ובכן, עסקים כרגיל. פותחים ב-''Astronauts'' ארוך ופסיכודלי. הקהל, מצידו, מצפה בדריכות לשמוע כבר את השירה. ואז ברוך ומרק שרים יחד את הפתיחה. אם הייתי עוצם עיניים, הייתי יכול להישבע שאלי איתם על הבמה. השלושה מצליחים ליצור בשיר סאונד מלא וגדוש ביותר.
הסט-ליסט אופייני להופעות מקומיות מהשנה האחרונה – כמה מ-Nationwide, חופן נאה של הלהיטים העבריים והשאר חומר באנגלית מתקופת Supermarket/One Fantastic Day. כרגיל, השירים המבוצעים מתוך 'Nationwide', החלש ביותר שלהם עד עתה (לא מחשיב אפילו את ''רשת פרפרים''), הם לא מהשירים היותר טובים באלבום (ויש כאלה). במקום לנגן את ''You Said'' המיותר, גרסה של ''Mad Routine'' יכולה היתה להיות תענוג. כאשר נצעקו לעבר השלושה בקשות לשירים, הם השיבו בנימה מחויכת שהם התאמנו רק על 18 שירים בפורמט החדש. הייתה במליצות שבה הם התייחסו למגבלותיהם משהו משוחרר ויפה מצד אחד ומעציב מהצד השני.
ע''פ הסט-ליסט, שהכיל את כל 18 השירים המוכנים, הלהקה ניגנה את כל מה שהיתה יכולה, פרט ל-''Astronomy Domine'' של פינק פלויד.
אין דרך לעקוף את זה שאין ברוקת'רי פרפורמנס-סטאר בקנה מידה של אלי. אז נכון שאיסר קופץ ומלהיב מעמדתו מאחורי התופים ולברוך יש את רגעי השיגעון שלו, אבל אלי היה הקיק-המטורף שהפך את ההופעה לשואו וקשה לחלוק על זה. להיכנס לנעליים שלו זו משימה לא פשוטה עבור ברוך הביישן או מרק הצנון, והם לא יכולים להתחמק ממנה וליצור לעצמם נישה חדשה בלהקה כאשר הם מופיעים עם שירים שבוצעו בימי אלי.


ריקנבקר עם להקה ישראלית



עם כל זאת, ההתמודדות שלהם עם המצב יפה בסך הכל. לדעתי, בקיום ההופעות האלה יש אלמנט פזיז ולא מחושב, אך נראה שיש לזה ערך סמלי חשוב עבור הלהקה. בתור שלישייה שרוצה להבהיר שיש לה עוד Much More To Offer (כשם השיר שסוגר את Nationwide, באופן אירוני למדי), היא מצליחה, ובגדול.
יש הרבה רגעים גדולים בהופעה, העובדים כפרפורמנס מעולה. על-מנת למלא את הריק שאלי הותיר, ברוך נוטה להתבלט יותר, להשתחרר יותר, ולגלוש לסולואים ארוכים, נוסח הופעות של ניל יאנג וקרייזי-הורס. הביצוע ל-''Route 66'', לדוגמא, לא היה קצר מרבע שעה להערכתי, והוא שכן ממש בלב ליבו של הסט. הוא עבר ממבנה בית-פזמון בודד בכל פעם לתוך ים של אלתור חללי רועש ומשכר. אחד הביצועים הטובים ששמעתי לשיר, ובעיקר, שונה מקודמיו ולא פחות טוב.
עוד ביצועים ראויים לציון הם ''האיש שראה הכל'', שהיה גם הוא בין הטובים. ההפתעה הגדולה היא שאיסר שר כאן את הפזמון. זה נשמע מוזר, וזה אפילו עוד יותר כשרואים את זה, אבל באופן מעניין, זה לא רק שטיק מגניב, אלא פשוט נשמע אדיר. הפתעה נוספת, קטנה יותר, אך משמחת לא פחות היה הביצוע ל''לפעמים'', שיר לא נפוץ בהופעות. הקול של ברוך פשוט עבר יותר טוב מזה של אלי. תחת כובע ה-Grandaddy וכל הביישנות הכללית שלו, הבחור שר lead יפה וברגש. הוא אמנם פחות אקסצנטרי מלולאי (שזה לעניות דעתי דווקא יתרון לרוב), אך הוא משלים את החסר בתוספת תנועות רוק-נ-רול משלהבות עם הגיטרה. לא ציפיתי שישיר כך במשך הופעה שלמה, למרות שאת הבית הידוע של ''מכונת הזמן'' הוא שר מאז ומעולם.


סט ליסט נטולולאי



נקודת התורפה הבולטת של רוקת'רי היא בביצועים מחופפים, שלדעתי,היא תוצר של ההופעות הנוכחיות שמתקיימות כאשר לא היה מספיק זמן להתבשל לקראתן. עם כל ההערכה שיש לי ללהקה, הביצועים ל-''כל כיוון'', ''מכונת הזמן'', ו''הכעס'', היוו בעיה, כי מעבר לכך שהם נשמעו עלובים ושחטו את השירים, הם גם הציגו מסר הפוך מזה שהלהקה כיוונה אליו. מדובר בגרסאות מינימליסטיות (שתי גיטרות חשמליות נקיות וקצת הקשה) שבוצעו כדי לצאת ידי חובה.
כקונספט, גרסאות שונות לשירים בהופעה זה דבר מבורך, קל וחומר אם מדובר בלהיטים, אך כאן מדובר באילוץ בתחפושת של חידוש. זה לא שהם לקחו את השירים למקום אחר – הם פשוט ניגנו גרסאות קומזיץ. להיות בהופעה ולהרגיש כאילו הלהקה מנגנת קאברים חסרי השראה לעצמה היא דבר שאני לא מאחל לאף אחד, בייחוד לא ללהקה עצמה.
''כל כיוון'' סורס - הוא כמו שהוא (לחן, מבנה, קצב), רק ללא התופים הנהדרים, ההרמוניות הקוליות, ללא מה שעשה אותו מה שהיה בעבר. בנוסף, הם נאלצו להשתמש בדפים עם המילים מודפסות בכל השירים העבריים. הדבר היה נסבל כשברוך הציב את הדף על הרצפה, אבל כשזה הגיע לסיטואציה בה מרק עומד מול המיקרופון עם דף ביד ושר לנייר במקום לקהל, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.
מלבד שלושת השירים האלה, וביצוע חלש ביותר ולוקה בחסר ל-''Wild Animals'' בסוף הסט, הלהקה נשמעה מלאה וניגנה טובה וברגש. למרות הכאב הכללי ושברון הלב הקל, ברגעים החזקים נהניתי לפחות כמו בהופעה עם אלי ולשמחתי, גם מאלמנטים חדשים בהופעה ולא רק שחזורים של העבר. יש הרבה מה לפרגן, ועומד בפני הלהקה עתיד עם המון פוטנציאל.
אני מניח שההופעות האלה, במתכונת המוגבלת של אותם 18 שירים, יסתכמו בראשונות בת''א וירושלים. עם כל הבנתי לנסיבות ולאילוצים, הדבר המוצלח ביותר שאוכל לאחל לרוקפור ולכם הוא שאם וכאשר בקרוב תבקשו את ''Seatbelts'' או ''קטיפה שחורה'' בהופעה, הם יהיו לפחות מסוגלים לנגן אותם.

אני מקווה שהלהקה תמשיך להתגבש בהרכב הנוכחי וליצור עיבודים יותר ראויים לקלאסיקות ובעיקר - חומר חדש. יותר מכל אני מקווה שהם יבחרו נכונה, ויגדירו עצמם ללא אלי, במקום לנסות ולהמשיך לחיות בעברם.
כדאי להמשיך איתם, לעקוב אחריהם ומומלץ בחום להגיע להופעה שלהם, שהיא עדיין אחת הטובות, הראויות והמהנות שיש.
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

נו, אז מה אתם אומרים? נרשם בשביל להוסיף תגובה?  [ רישום ;לוגין ]
מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©