הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Electronica
gershon kingsley :: music to moog by
audio fidelity, 1969    [אלבום]
גרשון יצר כאן עולם קסום ומרהיב ביופי הציורי שלו. בעוד קראפטוורק מנצלים את הדימוי של המכונה לקונספט רובוטי שמלווה אותם מהרגע שהם עולים לבמה, גרשון מנסה לעשות את ההפך – ולהכניס כמה שיותר רגש, בשר, צלילים. העיבודים עשירי הצלילים פשוט סוחפים ומנגנים על החושים
מאת: h2s בתאריך 09/12/04

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
aphex twin
richard d.
james album
zegunder
tumbelweeds
goldfrapp
black cherry
dj shadow
the private
press
ladytron
light & magic
the tuss
rushup edge
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 10    דירוג הגולשים: 0 (0 מדרגים)

סמטוכה ושמה מוג   מתוך פרוייקט שורשים
רוצים גם?
חלק א' – גרשון קינגסלי והסיטיסייזר מוג

מי אתה, גרשון קינגסלי? ואיך זה שאתה כל כך מוכשר, בלי שתקבל את תו התקן העולמי שיאשר זאת? אתה הרי כל כך גאון, וקשה להאמין שקיים אדם שלא זמזם מעולם ולו בדל לחן ששזרת במו ידיך. אז איך זה שמתי מעט (יחסית, כמובן) יודעים את שמך?

בשנת 1938 הוא עזב את גרמניה, הצטרף לקבוצת ציונים ועלה לפלסטינה. הוא חי בקיבוץ ובמקביל לעבודתו כאיכר למד מוזיקה. עם סיום מלחה''ע השניה הצטרף לצבא האנגלי, ובסיומה הגיע לאמריקה. במקביל לסיום הלימודים החליט גרשון שלנו שהוא הולך להתפרנס ממוזיקה והפך ל''זונה מוזיקלית'' (מילותיו שלו). הוא הספיק להלחין כמה וכמה מחזות בברודווי, וצורף לחברת תקליטים קטנה בניו יורק. לא, זה לא שיר של משינה, זה גרשון קינגסלי, שבצעד מטורף וחסר כל הגיון שרף את כל כספו על מכונה מוזרה שתכנן אדם בשם רוברט מוג.

בכל רצועת זמן שתתאר את התפתחות המוזיקה האלקטרונית תמצאו את 1964 בתור השנה שבה יצא המוג לשוק הרחב. חשוב לזכור שמדובר במכונה גדולה מאוד, מסורבלת ויקרה אשר דורשת טיפול מסור ומשכיל. המכונה היא למעשה (בהסבר על רגל אחת) ''כוורת'' עצומת מימדים, שמאפשרת יצירת אלפי סוגים שונים של צלילים, על ידי חיבור הכוורות וכיוונונן (שכל אחת מהן היא למעשה אפקט אחר) על ידי כבלים. לכל כיוון צליל יש להקדיש זמן לא מבוטל בכלל, שכן צריך לדעת איזה כבל לחבר לאן, איך לכוון כל אחד מהם, ולהתאים את המתח החשמלי שיוצר את הצליל. לכל הסמטוכה הזו מחובר סט קלידים, שיכול להשמיע כל פעם צליל בודד (מונופוני). לשים את מלוא הכסף על מפלצת מתכתית שעושה צלילים מצחיקים שלוקח כמה שעות טובות לכוון אותה, הוא לא בדיוק הדבר הראשון שעולה בראשה של האמא היהודיה הממוצעת.

אבל גרשון, כיאה לציוני אמיתי, חרט על נס דיגלו כי הוא הולך להראות לעולם שגם עם מכונה ענקית בעלת עשרות חוטים ומאות כפתורים אפשר לעשות מוזיקה רצינית. לא הספיק לו האוונגרד הקאלטי שמגיע יחד עם המכונה עצומת המימדים הזו: גרשון שלנו רצה לנגן מוזיקת פופ. מובן שהראשונים שנהנו מכך היו התאגידים הגדולים ורשתות השיווק: עד סוף שנות ה-70' יצר גרשון למעלה מ-125 פרסומות רדיו לחברות, ביניהן ענקיות כמו ''קוקה קולה'', ''שברולט'' ו''ג'נרל אלקטריק''. על הדרך הוא גם אסף שני פרסי ''קליאו'', מהיוקרתיים שבפרסי תעשיית הפרסום. הפרסומת הראשונה שעשה, כך הוא טוען, כיסתה את עלות המכונה.

אמנם היו אמנים שיצרו אלבומים על טהרת הסינתיסייזר עוד לפניו, אולם אלה השתמשו בו בעיקר לעיבודים של יצירות קונצרטיות, ובטח לא לקטעי פופ בני פחות משלוש דקות. גרשון שלנו לא קלט את הפוטנציאל, ושיחרר (לפני אלבום הסולו שלו) ביחד עם מורין פורסט, אלבום עיבודים לשירי מוצרט ללא המוג. היה זה דווקא אלבום העיבודים לבאך שיצר וולטר קרלוס שהביא לפריצת כליו של מוג לשוק (מוג היה אחראי, בין השאר, גם להולדתו של הת'רמין), וגרם לביטלס ולמיק ג'אגר (שהספיק להשתמש בו כתפאורה לסרט ומכר את המוג היקר שקנה לטנג'רין דרים) לקנות לעצמם כלי נגינה אוונגרדים תוצרת מוג.

את אלבום הסולו הראשון שלו הוציא גרשון שלנו תוך ייצור באז שלא יבייש את להקת החודש של NME. אותו אלבום ראה אור אחרי תקופה קצרה אך קדחנית בת 3 שנים (65'-67') של שיתוף פעולה עם צרפתי אחד בשם ז'אן ז'אק פרי. מצד אחד – מה למלחין היהודי הרציני ולצפרדעון הזה, שמצידו טוען שמוזיקה טובה זו מוזיקה שגורמת לך לצחוק? מצד שני – שיתוף הפעולה של השניים ילד שני אלבומים סופר מוערכים, ששמו של אחד מהם אף הושאל מאוחר יותר ע''י שלושה ראפרים יהודים לבנבנים מניו יורק. שיתוף הפעולה השפיע על מרבית המוזיקה הקיימת כיום, ממפיקי היפ הופ (טימבלנד), הרכבי אלקטרו חלליים (סטריאולאב), ענקי רחבות אנגליים (פאטבוי סלים) וכמובן אייר, שקשה להאמין שאלבום כמו מון ספארי היה רואה אור ללא שני אלה.

בין לבין הספיק גרשון שלנו להעלות מופע ראוותני בו ניצח על 4 מוגים וכלל ביצוע מרגש ל''Eleanor Rigby'' של הביטלס. חברת התקליטים של קינגסלי תרמה 25,000 דולר עבור קניית המוגים ועבור אודישנים לכ-150 נגנים. כל זאת לא עזר למופע שנקטל קשות בביקורות (מצד שני – גם היום יש אנשים שקוראים למוזיקה של אייר מוזיקה של פורנו). אולם גרשון זכה להזמנות מפתיעות מרחבי ארה''ב ואף התארח בתזמורת הפופ של בוסטון בערב שנקרא ''קונצ'רטו למוג''. הקלטה של אותה הופעה (המקורית, לא זו בשיתוף התזמורת) היא למעשה האלבום היחידי של קינגסלי לבדו (כמלחין או כמבצע) מאותה תקופה, למעט, כמובן, האלבום שלשמו התכנסנו כאן.


מוג ומגוג



חלק ב' – מוזיקה למוג מאת

ובכן, מדובר באלבום גאוני. תסלחו לי שאני כה צפוי, אבל אני פשוט שדוד לרגליו. ואולי מדובר במשחק מכור מראש. כשניגשתי לשלם קרוב למאה שקל עבור התקליט לא היססתי. למרות שידעתי שמדובר באלבום קצרצר, ושכבר יש לי אותו צרוב וערוך פלוס תוספות רלוונטיות (לאוסף, אגב, קראתי Man on the Moog). לא עניין אותי שמדובר בהוצאה מחודשת, מה שבדרך כלל נתפס אצלי כחטא. כלומר – בטח שעניין אותי, אבל זה לא השתווה להרגשה של להחזיק את פיסת המוזיקה הזו בין האצבעות.

השיר הראשון, ''Hey Hey'', מזדמזם לי בראש מהיום שבו התחלתי להאזין למצעדים העבריים השנתיים של רשת ג' (ונתעלם מהחידוש חסר הייחוד שעשה לו RJD2 שנים מאוחר יותר בדמות “The Horror'').
השיר השלישי ''For Alisse Beethoven'' הוא אחת הנעימות המפורסמות בעולם, שעם השנים זכתה להצלחה מסחררת דווקא בתור הצליל המבשר על העברת שיחה. ''Twinkle, Twinkle'' מתחילת הצד השני, זכה לעיבוד סוחף יבשות (שמקורו אינו ידוע) דווקא כשיר ללימוד אנגלית (“Head and shoulders, ears and nose / this is people how it goes''). יש סיכוי הגיוני ביותר שהסאונד המיוחד של האלבום יזכיר לרבים מוזיקת רקע של הטלוויזיה החינוכית, למרות שאין בידיי שום הוכחה לדבר.

גרשון יצר כאן עולם קסום ומרהיב ביופי הציורי שלו. מצחיק להשוות בינו לבין קראפטוורק – שני קטבים שונים לחלוטין של נסיונות ראשונים בכלים אלקטרוניים. בעוד קראפטוורק מנצלים את הדימוי של המכונה לקונספט רובוטי שמלווה אותם מהרגע שהם עולים לבמה, גרשון מנסה לעשות את ההפך – ולהכניס כמה שיותר רגש, בשר, צלילים. העיבודים עשירי הצלילים פשוט סוחפים ומנגנים על החושים. מזל שבזמנו לא היו מבקרי מוזיקה שממציאים סגנונות מוזיקליים על ימין ועל שמאל, אחרת האלבום ודאי היה זוכה לכינוי פאנק-פופ (בעצם, בטוח יש כזה סגנון). 11 שירים בסה''כ, אף אחד לא עובר 180 שניות, וכולם מפוצצים במלודיות, בסאונדים מלטפים. כל שיר קליל ועוצמתי גם יחד...

גרשון מגלה גם כאן את אהבתו לביטלס, והפעם בשני קאברים מוצלחים: ''Nowhere Man'' ו-“Paperback Rider''. זאת בנוסף לקאבר מושלם ל-''Scarborugh Fair'' של סיימון וגרפונקל.
ומי לא היה רוצה לקבל אהבה כזו מגרשון? אנחנו, שהתרגלנו לסינתים הסינתטיים של אמני קיובייס כאלו ואחרים, צריכים לגלות יותר מסתם הערכה לאדם שחיבר פיזית את סלט הכבלים המטורף הזה לכדי סאונד עשיר, חם ומפנק. וכשזה יוצא מתקליט – פי כמה! השירים, בגרסא אינסטרומנטלית (מלטפת אמרתי?), פשוט נשמעים במקומם הטבעי, כאילו ככה הם היו אמורים להישמע מלכתחילה. כשאני חושב איזה ציון לתת לאלבום, אין ספק שמדובר ב100, כי פשוט לא חסר בו כלום.

אז אנשים, אם אתם הולכים בשוק, בחנות התקליטים או סתם ברחוב, ולפתע מביט אליכם גרשון שלנו כשמאחוריו עציץ הבנוי מסינתיסייזר קדום ובו פורחים פרחי פטמות מלבלבים, אל תהססו, ורכשו במלוא כספכם. עשו זאת לא רק בגלל שמדובר באלבום מעולה. עשו זאת כי בו הופיעה לראשונה אחת מהלחנותיו הפופולאריות ביותר של קינגסלי, למרות שכשהשיר הצליח, והוא ממש הצליח, זה היה בביצוע של מישהו אחר. נכון, יש לשיר הזה ביצועים הרבה יותר טובים, ובאלבום הזה השיר לא בולט על פני אחרים, ובכל זאת – תנו כבוד לבן אדם שהמציא את הפופקורן.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
New Age | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©