אוקטובר 1970. זמר צעיר בשם שלום חנוך מחליט שארצנו הקטנטונת קטנה עליו והוא זקוק לכיוונים חדשים. אחרי שכבש את כל הפסגות האפשריות בביצה המקומית – כתב והלחין ללהקת הנח''ל המיתולוגית, כתב והקליט
עם אריק אינשטיין את
''שבלול'' ו''פלסטלינה'' המופתיים, הצליח עם ''השלושרים'' ועם חבורת ''לול'' המופלאה, והלחין לכל המי ומי בשוק הזמר הישראלי – שלום חנוך אורז את הפקלאות, לוקח את אשתו ובתו הקטנה, מאיה, ונוסע ללונדון. כן, כבר אז כולם חלמו על חו''ל.
אבל לונדון לא מחכה לו, כצפוי. אין לו קשרים שם, הוא לא מכיר שם אף-אחד, והאנגלית שבפיו מגומגמת. עם זאת, הוא בתקופה של פרץ יצירתי מדהים, שכבר הוכיח את עצמו בדמות להיט ענק אחרי להיט ענק, ונדמה לכולם – ובעיקר לשלום - שאין שום סיבה שמליוני אירופאים לא ילכו אחרי עם ישראל וייפלו בקסמו של הבחור החביב ממשמרות.
חצי שנה לקח למשפחת חנוך להתארגן בלונדון, ולאחר חצי שנה מפרכת הצליחה ליהי, אשתו של, ליצור קשר עם דיק ג'יימס, מפיק אגדי, שזכה לתהילת עולם כשגילה את אלטון ג'ון, ושהוציא לאור, בין היתר, את האלבומים של
הביטלס. ליהי עניינה את ג'יימס בחומר של בעלה, הוא התלהב, והחליט להרים את הכפפה – הוא החל לשלם לשלום משכורת, גייס חבורה של מיטב נגני האולפן שהסתובבו באותה תקופה בלונדון (נגנים ככאלבה קוואי, דייב גלובר, איאן דאק ורוג'ר פופ, שהתפרסמו כשעבדו עם אלטון ג'ון על אלבומיו מסוף שנות השישים) תחת השם Hookfoot, הביא את המפיק הנודע קפלן קיי ואת המעבד רוברט קירבי לעבוד על האלבום, והכל כדי ליצור להיט חדש בשמי לונדון, שילוב מנצח (על הנייר, לפחות) בין קאנטרי לרוק בריטי, עם ניחוחות ישראליים קלים.
שלום, כאמור, היה בפרץ יצירתי, וכתב במהירות אחד-עשר שירים לתקליט. חלקם היו גרסאות אנגליות לשירים שכבר כתב בארץ: הנעימה מתוך ''פלסטלינה'' הפכה ל-''End of the Road'', ''אבשלום'' ל-“Here and Now”, ''אל תוותרי עליי'' ל-“Take Off My Shoes” ו''מאיה'' זכה גם הוא לגרסה אנגלית. בין השירים החדשים שכתב והלחין עבור האלבום היו: “So Long”, “Peaceful Love”, ''Never Kissed The Sun'', ''God Knows'', “You Do Need Some Sleep” ו-“Under Tropical Moonlight”, שיועד להיות הלהיט של התקליט.
Shalom – התקליט – יצא באמצע 1971. הביקורות באנגליה היו חמות למדי, אך האלבום נכשל במבחן החשוב ביותר – בחנויות. לאחר שדיק ג'יימס הבין שלא יזכה להצלחה כלכלית על גבו של שלום, התנער מהחוזה ביניהם. שלום לא ויתר והמשיך בנסיונות לעניין חברות תקליטים באנגליה ובצרפת. הוא הגיע ארצה לסיבובי הופעות קצרים, בעיקר כדי לקיים את עצמו, וחזר לנסות שוב את מזלו באנגליה. לבסוף, באמצע 1973, חזר לישראל לתמיד. בראיון ל''ידיעות אחרונות'' אמר אז: ''אחרי שלוש שנים מותר לבן אדם להגיע למסקנה שהוא לא יצליח בינלאומית. כשנמצאים בארץ לא יודעים מה נעשה שם באמת''.
שלום חזר, אנחנו הרווחנו את אחד מהאמנים החשובים ביותר ברוק הישראלי, אבל שלושים וחמש שנים אחרי, כיף לחזור ל-Shalom ולהתענג על הצלילים והקולות. נכון, יהונתן גפן צדק, ו''שלום מדבר אנגלית כמו שבקיבוץ'' (וגם שר ככה...), ובכל זאת שמענו כבר דברים מביכים יותר (ע''ע “
Cloudy Now”). המוסיקה, לעומת זאת, נפלאה, כמיטב המסורת של שלום. את השירים המוכרים, שהפכו כבר היום לקלאסיקה, אין צורך להציג. עם זאת, מגובה בחבורת נגנים מוכשרת ובעיבודים לכלי מיתר, שירים כמו “End of the Road” או “Here and Now” נשמעים בועטים וטריים גם היום, ולטעמי נשמעים טוב יותר מהגרסה העברית.
מעניין לגלות כי חלק מהשירים ה''חדשים'' דאז הקליט שלום אחר-כך באלבומיו, ומפתיע לגלות שגם הם נשמעים טובים יותר בביצוע המקורי באנגלית: ''Peaceful Love'' הוא כמובן ''אהבה שקטה'', שהוקלט 6 שנים אחר-כך באלבום של ''תמוז'', אלא שכאן מדובר בגרסה בלוזית יותר, עם סקסופון עליז וגיטרות אקסוטיות, בניגוד לרוק המתפרץ שבגרסה של ''תמוז'', ו''You Do Need Some Sleep'' הפך 27 שנים אחר-כך (!!!) ל''מת לישון'' באלבום ''ערב ערב'', כאן בגרסה רוקית ובועטת בניגוד לבלדה השקטה בעברית. מי יודע – נותרו עוד כמה שירים מהאלבום ההוא... אולי עוד ניפגש איתם באחד מהאלבומים הבאים של שלום.
העיבודים, הלחנים והשירה זועקים כולם סבנטיז. זה נכון במיוחד בשירים ה''חדשים'' כמו ''So Long'' או ''Never Kissed The Sun''. באחרון שלום שר נפלא בלדה נפלאה וקסומה, שהיתה יכולה להשתלב מצויין באלבום של
ניק דרייק או קט סטיבנס. ''Under Tropical Moonlight'' הוא אכן שיר נפלא, אולי מהטובים שכתב שלום (הוא היחיד מהאלבום שנכלל, אגב, באוסף שערך לו יואב קוטנר עבור ''מדיה דירקט''), עם פתיחה אקוסטית ארוכה ופסיכדלית כמיטב מסורת התקופה ושירה קסומה. השיר, אגב, היה להיט גדול ב... ישראל, ב-1971, אך פרט לכך לא הגשים את הפוטנציאל שלו.
האלבום Shalom קצר מאוד, 39 דקות בסך הכל. עם זאת, הכשרון של שלום גדול מאוד, והוא נוטף מכל פינה בו. הבעיה הידועה – המבטא הקלוקל באנגלית – שתוקפת את רוב אמנינו בגולה, היתה כנראה גם כאן בעוכריו של שלום. למאזין ישראלי ייתכן שהדבר פחות יפריע, אבל לא קשה להבין מדוע השירה של שלום נתפסה אצל האנגלים השמרניים דאז כמוזרה או לא שייכת. הגם שהצליל של האלבום אינו ישראלי, ואפילו שלום – בתמונות הנפלאות שעל עטיפת האלבום – נראה כאחיו האובד של קט סטיבנס, לונדון לא היתה מוכנה לקבל את Shalom אליה, לשמחתנו הגדולה כנראה.
את האלבום המקורי Shalom קשה מאוד להשיג (שמועות על עותקים שמסתובבים בחנויות תקליטים נפוצות מדי פעם), והוא לא יצא מעולם בגרסה דיגיטלית. לטעמי, אפשר להצטער על כך. עם זאת, עותקים רבים של האלבום, באיכות מצויינת, מסתובבים, ברשת, ומאוד מומלץ להשיג אחד קרוב לאוזניכם.
אלבום הסולו הראשון, למעשה, של שלום חנוך הוא יצירה מעניינת, מלאת חיים, בועטת ומרתקת, גם במרחק של 34 שנים שחלפו מאז. זהו אלבום שיכול לשבת בגאווה על מדף התקליטים לצד חברים מאותה תקופה מעניינת של תחילת שנות השבעים, במיוחד לאור העובדה שבכל זאת מדובר באמן ישראלי ש(כמעט) עשה את זה מעבר לים.
