 רוצים גם? |
|
|
 |
אף על פי שהרומן שלי עם בני בשן מתחיל בימים בהם היה שדרן רדיו פרוע במיוחד בגלי צה''ל (''בחדר של בני''), הפעם הראשונה בה נתקלתי בו כזמר הותירה עלי רושם בל ימחה. בשעת אחר צהריים נינוחה נחת עלי ''מגיע לי יותר'', שיר שהעלה חיוך קל על שפתי עד שהגיעה הפואמה המבריקה:
''נשים קשות- ביצים קשות
נשים רכות- ביצים רכות
נשים רוצות- ביצים קשות
ביצים רוצות- נשים צורחות''
(''מגיע לי יותר'')
4 השורות, שכאילו לוכדות את מאבק המינים כולו (טוב נו, מנקודת מבט גברית) היו השלב שבו השיר הפסיק לשעשע אותי והתחיל להיות ממש, אבל ממש מצחיק, ובאופן מוזר גם התחלתי להקשיב ברצינות. למרות ההגשה הליצנית של בשן, היה משהו מאוד כן בשיר. כשבני בשן צורח בקולי קולות שמגיע לו יותר, לך תתווכח איתו.
ליצנים עצובים הם תופעה נפוצה במוזיקה בכלל, וגם בארץ היו לנו כמה כאלה, מדני סנדרסון ועד
מאור כהן. בני בשן מגיש את הטקסטים ההזויים שלו באופן תיאטרלי ומשעשע. בשירים רבים באלבום, אני מודה, אין לי מושג למה התכוון המשורר. אבל נדמה לי שבשן הוא לא סתם שם במה שמסתתר מאחוריו ג'וינט שיצא משליטה.
קחו לדוגמה את הרצועה השישית באלבום, ''אדינבורו''. זו הפעם הראשונה בהאזנה לאלבום שגם הבנתי את השיר וגם התרגשתי. מדובר בשיר אהבה מדכא למדי. מרבית השירים שברור מה הולך בהם הם עצובים למדי, ומספרים על מערכות יחסים מורכבות, גם אם ההתחכמויות הלשוניות בהם מעלות חיוך. כך קורה ב''תסכול'', ''עכשיו אתה לבד'', ''מה קרה לך ברחם'' ו''אמא''.
המונח ''פופ אלטרנטיבי'' הוא אולי אוקסימורון שלא מבהיר כלום, אולי עדיף להגדיר את השירים באלבום כ''פופ ניסיוני''. מצד אחד פזמונים קליטים ומשעשעים לפרקים, מצד שני משיכה חזקה לסאונד פסיכדלי והזוי. ''עכשיו אתה לבד'', למשל, הוא בלדת פרוג קלאסית. נראה לי שהאלבום מזכיר לי מהבחינה הזו את ה
בטא בנד. פופ פסיכדלי מתוחכם, לא מתחנף מצד אחד, לא מנוכר מצד שני.
מעבר לטקסטים המרירים-עצובים וההגשה המעולה של בשן, בולטת העבודה המדהימה של אלדד גואטה (
מוניקה סקס) בהפקה המוסיקלית. גואטה לא רק אחראי על ההפקה ועל כל העיבודים, הוא גם מנגן כמעט בכל הכלים. ולא מדובר באיזה אלבום אנפלאגד, להיפך, זו אחת ההפקות המוסיקליות המרשימות שנשמעו כאן לאחרונה.
''בואו'' איננו יצירת מופת. אני מקווה שהוא יריית פתיחה לקריירה מוסיקלית עם פוטנציאל אדיר. גם כך, הוא אלבום שווה ביותר. אם בני בשן יקפיד על מפיקים מוזיקליים משובחים מהסוג של גואטה, שיצבעו את הטקסטים הפסיכיים שלו בגוונים מרתקים, אם הוא ישמור על הביצים (מוטיב מאוד מרכזי בטקסטים של בשן) כפי שנחשפו באלבום הזה, הוא הבטחה מאוד משמעותית. לי נדרשו מעט מאוד האזנות להתאהב בעולמו הרוחני של האיש.
