הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: עברית
שמיים :: שמיים
cbs, 1980    [אלבום]
כשהוקמה ב-1976, בשנה התפרקו כוורת ותמוז, הייתה שמיים להקת הרוקנ'רול היחידה בסביבה. היא אמורה הייתה לקבל לידיה את לפיד הרוק הישראלי ולמלא את הוואקום שנוצר בעקבות פירוק שתי הלהקות החשובות. בפועל נדמה שהיא לא הותירה רושם רב.
מאת: גדי שבת בתאריך 27/03/05

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
אריק ברמן
I
rockfour
רשת פרפרים
אביב גדג'
תפילה ליחיד
רם אוריון
גיבור גיטרה
ברק אלנקוה
והגטו
סווינגרס

זכותו של פאזל
להיות מורכב
הקליק
עולם צפוף
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 8.6 (5 מדרגים)

שמיים גנוזים
להקת שמיים נועדה להיות בעלת נוכחות משמעותית יותר בתולדות הרוק הישראלי. כשהוקמה ב-1976, בשנה בה התפרקו כוורת ותמוז, הייתה שמיים להקת הרוקנ'רול היחידה בסביבה. היא אמורה הייתה לקבל לידיה את לפיד הרוק הישראלי ולמלא את הוואקום שנוצר בעקבות פירוק שתי הלהקות החשובות. בפועל נדמה שהיא לא הותירה רושם רב, לא בזמן אמת ולא בראייה רטרוספקטיבית. את כוורת אהבו בזמן אמת. את אחרית הימים ותמוז העריכו בזמן אמת, אך הן לא זכו להצלחה מסחרית משמעותית, אלא רק בדיעבד. מלהקת גן עדן, מלהקת אטמוספרה או מדני בן ישראל התעלמו בדרך כלל, אך ברבות השנים הם תפסו מקום בהיסטוריה של הרוק הישראלי או להערכה בדיעבד. להקת שמיים נכשלה מסחרית בשנה בה פעלה וגם היום נדמה שנוטים לשכוח אותה כאשר עוסקים ברוק הישראלי של שנות השבעים.

לכאורה זה נראה מבטיח מאוד. דני ליטני, הדמות הבולטת בלהקה וכותב רוב החומר, היה מוכר ומוערך לאחר מספר שירים מצוינים שכתב לאמנים שונים (''ציף ציף מעל הרציף'' לשלושרים, ''לפתח הר הגעש'' לחוה אלברשטיין, ''ולא היה בינינו אלא זוהר'' לצילה דגן ואחרים) ולאחר סיבוב הופעות מוצלח מאוד עם יהונתן גפן. אל דני ליטני, מהישראלים הבודדים בשנות השבעים שהבינו רוק מהו, חברו מטובי הנגנים בישראל של אותן שנים; ארבעת חברי הפלטינה - הגיטריסט חיים קריו, המתופף אהרל'ה קמינסקי, אלונה טוראל בקלידים וריקי מנור בשירה וכלי הקשה – והבסיסט אוהד אינגר. בתוספת הטקסטים של יהונתן גפן, מאיר אריאל ומאיר ויזלטיר וההפקה של לואי להב היה לשמיים, לפחות על הנייר, פוטנציאל אדיר.

בפועל, מדובר היה בכישלון מביך. למרות ההופעות המושקעות, הקהל גילה עניין מועט והלהקה התפרקה תוך זמן קצר. העובדה שהלהקה נחלה כישלון מסחרי וגם האלבום הבודד שהקליטו נגנז ויצא לאור רק ארבע שנים מאוחר יותר, לא מפתיעה. גם ההתעלמות היחסית מהאלבום והמכירות הדלות לא צריכות להפתיע אף אחד. זה קרה לרבים וטובים לפני ואחרי שמיים. מה שכן מפתיע זה שבניגוד ללהקות כמו הצ'רצ'ילים, אחרית הימים או תמוז, שגם הן נכשלו מסחרית בזמן אמת, שמיים לא נהנתה מתהילה רטרואקטיבית. גם היום נוטים להתעלם מהאלבום וחשיבותו הנתפסת בהיסטוריה של הרוק הישראלי צנועה יחסית.

שבעה קטעים באלבום, ארוכים בדרך כלל (כ-6 וחצי דקות בממוצע לכל אחד מהם). דני ליטני הלחין חמישה, אלונה טוראל הלחינה קטע אחד. הקטע השביעי, ''גשם כבד'', הוא קאבר לשיר של בוב דילן. האלבום נפתח בשני הקטעים החזקים באלבום, ''אני עומד לי על הגשר'' ו''טוב לי ככה'': הראשון קטע רוק מגובה בכלי נשיפה, השני גרובי-fאנקי. המשך האלבום חלש יותר: ''רוח דרומית'' - קטע פיוז'ן אינסטרומנטאלי (רווי השפעות של צ'יק קוריאה ו-Return to Forever) - שווה בעיקר בזכות הנגינה של קמינסקי וחיים קריו. ''גשם כבד'' מיותר לגמרי ו''לפנות בוקר'' חלש מדי. ביניהם מופיע ''סבא שלי'', רוקנ'רול חזק וטוב, ואת האלבום סוגר ''אכזיב 76 (שתי נוצצות)'', שיר שכתב מאיר אריאל ומשפטים מתוכו לקח מאיר לשירו ''בתור לשיקוף ריאה'' (''את לילי אני מוציא בניחוש, מה זה כבר יכול להיות המיחוש הזה...'').

דני ליטני מצוין, אם כי נשמע לפעמים לחוץ מדי, ובקולו השרוט מושך לכיוון רוק קשוח ומחוספס. מנגד, יוצאי להקת הפלטינה ובמיוחד אלונה טוראל, מושכים את האלבום לכיוון יותר ג'אזי-פאנקי. ואם הייתי צריך לציין את נקודת הזכות הבולטת באלבום, הייתי מייחס אותה לאלונה טוראל, אוהד אינגר ובעיקר לחיים קריו ואהרל'ה קמינסקי, שמפליאים בנגינה ומוכיחים גם כאן (כמו גם במקומות אחרים) שהם מהנגנים הטובים ביותר שצמחו בארץ. באמת שאי אפשר לבוא בטענות לסופר-גרופ כל כך מרשים.

ההפקה היא של לואי להב, ששנה אחרי תמוז וארבע שנים לפני החתונה הלבנה של שלום חנוך, מגיע אל תחנה נוספת בניסיונותיו לניסוח הרוק הישראלי. עם שמיים מנסה להב ליצור רוק באוריינטציה אמריקאית עם סאונד עשיר ודחוס. להב ימשיך בדרך זו במשנה תוקף עם חמסין ועם שלום חנוך. להקת שמיים היא שלב חשוב ומשמעותי בדרכו של לואי להב. הייתי אומר שהאלבום חשוב להבנת התפתחותו של לואי להב יותר מאשר של כל אחד מחברי הלהקה עצמה.

בסך הכל האלבום מהנה מאוד, מעניין בחלקו. היה כאן ניסיון מעניין ליצור פיוז'ן בעברית, פיוז'ן ישראלי, ניסיון שהצליח בדרך כלל, לדעתי. והתוצאה היא אלבום רוק ייחודי בשוק אלבומי הרוק הישראלים. ובכל זאת, משהו חסר בו. האם אלו השירים שאינם טובים מספיק? האם זו ההפקה ה''לואי-להבית'' העמוסה והדחוסה מדי, האמריקאית מדי? האם זהו הסגנון הפיוז'ני שבדרך כלל לא עמד במבחן הזמן (גם כשמדובר בהרכבים בינלאומיים מצוינים שהוערכו מאד בזמנם וכיום נוטים להמעיט בחשיבותם)? ויכול להיות שהופעת איחוד מתוקשרת ומיוחצנת היטב יכולה לעשות את מה שלא נעשה במשך 25 השנים שחלפו מאז הוצאת האלבום? כנראה שהתשובות החיוביות לכל אחת מהשאלות האלו נותנות מענה מסוים לשאלה מדוע האלבום לא הצליח ליצור את הרושם המצופה, לא בזמן אמת ולא בדיעבד.
שתף
אלבומים קשורים:
דני ליטני :: יחס חם |||

אמנים קשורים:
אחרית הימים || דני ליטני || 

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©