הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: עברית
עידן רייכל :: ממעמקים
helicon, 2005    [אלבום]
מה אוכל לומר? רייכל יודע את העבודה שלו. הוא בא ליצור אווירה, לפתוח למאזין דלת לעולם מסוים, והוא עושה את זה באהבה. יש לו היכולת לאסוף סביבו אנשים שתואמים את החזון שהוא מנסה לגבש ובעזרתם הוא מצליח לקרום עור וגידים.
מאת: ערן כ\'\'ץ בתאריך 29/03/05

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
ניצן רימון
פחות ממה
שחלמנו
גידי גוב
40:06
שוטי הנבואה
מחפשים את
דורות
עמיר לב
פעם בחיים
מוניקה סקס
יחסים פתוחים
חנן יובל
המיטב
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 5.5 (10 מדרגים)

את צריכה קצת קיטש, בחיים האפורים וגו'
רוצים גם?
''מה? סינגל חדש של עידן רייכל? איפה? מתי? לא, לא שמעתי.''
זאת הייתה התגובה שלי כששמעתי לראשונה שעידן רייכל הוציא סינגל ראשון מאלבומו החדש, ''ממעמקים''. תגובה מופתעת, של חוסר ידיעה או עדכון במה שקורה מסביב, וזה עוד יותר טוב מהתגובה לאלבום הבכורה שלו, הפרויקט של עידן רייכל. כשהאלבום ההוא יצא, בכלל לא ידעתי מזה. שמעתי ברדיו את ''בואי'' מדי פעם וחשבתי לעצמי: ''הנה יציאה מזרחית-פרוגרסיבית מתוחכמת חדשה, כמה נחמד'', והתעלמתי. מאוחר יותר שמעתי שמועות על איזה בחור חדש, כנראה הקלידן של עברי לידר, שמוציא דיסק חדש שמשלב מוזיקה אתיופית. ''בנו של גרוניך?'' הייתה כנראה המחשבה הראשונה שלי בהקשר הזה. ואז גיליתי את הדיסק עצמו.
זקני העיר ודאי עוד יספרו על רוחות התקשורת שנשבו ברחובות עם יציאת האלבום הראשון. אנשים דיברו עליו כעל הדבר הבא, הוא זכה בתואר ''אלבום השנה'' של אקו''ם, אבני הריחיים של גלגל''צ טחנו את להיטיו עד דק – רק חסר היה שרייכל יגיע לכיכר העיר רכוב על חמור לבן והכל היה בסדר. אחר כך הגיע גל הכתבות על היחס של רייכל אל המשתתפים האחרים באלבום, האתיופים בפרט, והחגיגה המשיכה. בן לילה הפך רייכל למבשר המוזיקה הישראלית האיכותית, ניצן של עושר פנימי בשדה של קוצים מבריקים.

באופן אישי, לקח לי לא מעט זמן לגלות את האלבום, וכשסוף סוף זה קרה, נפלתי בקסמיו לתקופה ארוכה – אני חושב שאלבום זה הוא מהבודדים שכמעט כל שיר משיריו מלווה איזשהו פרק בחיי ומספיק התו הראשון ממנו כדי להעלות בי זכרון של רגש אבוד שלא תמיד אני רוצה לזכור. אבל לא על כך באתי לדבר, הרי התכנסנו כאן לשם האלבום החדש – ממעמקים.
מה אוכל לומר? רייכל יודע את העבודה שלו. הוא בא ליצור אווירה, לפתוח למאזין דלת לעולם מסוים, והוא עושה את זה באהבה. יש לו היכולת לאסוף סביבו אנשים שתואמים את החזון שהוא מנסה לגבש ובעזרתם הוא מצליח לקרום עור וגידים.

ראשית יש לומר שלא הכל מושלם. האלבום הזה, כמו קודמו, לא נטול קיטש (וזו ודאי ביקורת רווחת). מצד שני, מה אכפת לי? בלי קיטש לא היינו מגיעים לשומקום.
בעיניי, האלבום מעט שונה מקודמו. בסך הכל שניהם משלבים בין שירים שקטים יותר לקצביים יותר ומתבלים בקטעים מוזיקליים נטולי מילים (או לפחות נטולי מילים שאני יכול לשיר, דהיינו, בעברית), אך הפעם ניכרת באוזניי איזו תחושה מעט מורכבת יותר, מעט עשירה יותר בצלילים.
בסך הכל מדובר בחמישים דקות של מוזיקה נעימה מאוד, שמתאימה לבוקר עולה או בריזה של ערב. אני באופן אישי התחברתי יותר לשירים השקטים ומעדיף לדבר עליהם, בגלל שהם אלו שיישארו אותי אחרי שהדיסק יעזוב את המערכת לתקופת רגיעה


האם זאת הכרה ממסדית, או שאתה שמח לראות אותי?

.

לא אתחיל מההתחלה, כי אותה אני רוצה לשמור לסוף. אהובים עלי במיוחד השירים ''שובי אל ביתי'' ו''יש בי עוד כוח''. הראשון מביניהם מתחיל בפתיחה ארוכה, קצת יותר מדקה, של פריטת גיטרה בליווי קצבי וספק-שירה ספק-קריאה, בשפה שאני רק יכול להניח שהיא אמהרית. את השיר שר התאורן בהופעות של רייכל, ובקולו ניחנת איזו צרידות קלילה שמוסיפה מידת-מה של ארציות לאווירה (וזאת בניגוד לצלילות הקול שפורצת מכל גמר בניצנים). זה שיר יותר ''קצבי'' בסקאלת השקטים שעוד אדבר עליהם, וזהו שיר יפה שמכיל ניחוחות של אביב או לפחות סוף הלילה כשהשמש עולה. ''יש בי עוד כוח'' נפתח בנעימה שנדגמה היישר מפתיחת האלבום הקודם ושרה אותו דין-דין אביב, ששיחקה אותה ב''אם תלך'' באלבום הקודם. פה היא מגישה שיר יפה שמציג את הנקיון המחוספס של הקול שלה, שנע על גלים רגועים בין רוך לעוצמה. העיבוד בשיר הזה יכול להסביר למה התכוונתי כאמרתי שאני מרגיש שיש פה יותר עושר מהאלבום הקודם. כשמקשיבים למוזיקה שנפרשת מעבר לקולה של אביב שומעים מספר כלים שמנגנים בו-זמנית ומשתלבים זה עם זה לא רק באופן מדויק ותואם – זה עושים (כמעט) כולם – אלא משלימים זה את זה במעין שתי וערב שאורג את כל הצלילים לשמיכה מלטפת אחת. כאשר אחד מסיים תפקיד ושוקט לרגע אז אחר ממלא את מקומו בצלילו וחוזר חלילה.

אך מכל השירים באלבום, יש שלושה שבטוחני שיילכו איתי הרבה אחרי שדיסק אחר יתפוס את מקום ה-repeat בנגן שלי. השיר ''אין לי תירוצים'' הוא שיר כמעט עירום, רק זמרת ופסנתר (יש עוד קצת קישוטים ברקע, אבל פחות דומיננטיים), והפסנתר, שמלווה רבים מהשירים, מציג פה את היופי האמיתי של רייכל כמלחין וכמעבד. הלחן נע בין נעימה ג'אזית (שמתחברת יופי עם הקול המחוספס של השירה), ואז (בעיקר בפזמון) עובר בצורה חלקה לתחושה שמזכירה לי יצירה קלאסית קטנה.

שני השירים אותם שמרתי לסוף, הם השיר הראשון והשיר האחרון של האלבום, ובעיני היפים ביותר. אלו שני השירים שבהם שרה שושנה דמארי. זוהי בהחלט בחירה מעניינת ואמיצה של רייכל. אין ספק שהיא שירתה את יחסי הציבור שלו, למרות שספק בלבי שהייתה לו בעיה בלעדיה. אבל כל הכבוד לו, ולה. השיר האחרון, שסוגר את האלבום, הוא ''האר את עיניו'', מעין תפילה ששרה דמארי למען מישהו אהוב, שיראה לאן פניו מועדות ויצלח בדרכו. היא שרה בקולה העמוק שלא שמעתי זמן רב כל כך, והקול הזה על כל הח' והע' הגרוניות המקסימות שלו שולח חום עמוק לתוך הגוף. בבית השני היא עולה לפתע בקולה לאיזו צלילות צעירה שקשה להאמין שהיא בת 82. התפילה הזו אנושית ואמהית כל כך, כשהיא שרה בפזמון ''הייתי עוטפת אותו בשתי ידה ומחכה, שיירדם, יישן, ינוח, יירגע. הייתי מחכה'', קשה שלא לרצות ללכת אליה ולהתכרבל בשתי הידיים.
אסיים בשיר שפותח את האלבום, ''עלה נישא ברוח'', שהוא בעיני השיר של האלבום. פסנתר, כלי מיתר ושושנה דמארי, לא צריך יותר. דמארי מגישה אותו כל כך יפה, כל כך פשוט, כל כך נוגה, כל כך מדויק. זהו לדעתי השיר שמציג את כל כשרונו של רייכל. דווקא שם, איפה שהעיבוד פשוט, רך, בלי הרבה כלים, בלי הרבה קישוטים, שם האנושיות פורצת ומתפרצת. זה השיר שילווה אותי הכי הרבה שהדיסק יפסיק להסתובב במערכת, בגלל המילים שלו, המילים המדויקות ששרה דמארי למישהו שלא מדבר איתה (האם זה בן? האם זה אהוב?) – ''כל כך הרבה מילים אתה לא אומר. הייתי אוספת שאוכל להזכר.'' לא מזמן אמרתי לחבר טוב שזה שיר שהייתי מת לכתוב, כי הוא כל כך מתאים לי, ואני כל כך יכול לשמוע או לפחות לקרוא ששרים אותו לי.

רייכל נשאל פעם לגבי השיבוץ של שני השירים האלו כפותחים וסוגרים את האלבום וענה שבכלל לא הוא החליט על כך. בין כה וכה שני השירים האלה עם שושנה דמארי נותנים מסגרת לכל האלבום הזה. באמצעותם רייכל פותח למאזין שער לעולם קסום שאם ייטה לו אוזן, בודאי ימצא בו משהו לאהוב.
שתף
אלבומים קשורים:
עידן רייכל :: הפרויקט של עידן רייכל |||

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Pop/Rock | Adult Contemporary | Mainstream Rock | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©