הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: עברית
קוואמי :: כולם יודעים את התשובות
bne, 2005    [אלבום]
כולם יודעים את התשובות, תחזיקו חזק, הוא אחת היצירות הבוטות, ההולמות, הכועסות, ובו-זמנית המרגשות של זמננו. קוואמי מתגלה כאן כאחד האנשים הבודדים במוסיקה הישראלית שיש להם באמת, אבל באמת, המון מה לומר - והוא לא מתבייש
מאת: עיר מקלט בתאריך 14/05/05

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
נקמת הטרקטור
לאן הולכים
פתאום כולם
פונץ'
חור בשמיים
כחולים
העברית
רגשות מודרנים
ברי סחרוף
סימנים של
חולשה
חווה
אלברשטיין
ודני גרנות

שירי רחל
נעם רותם
עזרה בדרך
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 8.8 (5 מדרגים)

על הקצה
רוצים גם?
למען הגילוי הנאות אפתח בזאת: לפני 4 שנים וקצת, העברתי את ימיי בעיקר בשמירה על משטח טנקים סמוך לרמאללה. מפקד הפלוגה, בהכירו בסבלנו, התיר לנו להציב במשטח את מערכת הסטריאו של הפלוגה. אני לא זוכר אם השמירה בין 22:00 לחצות הייתה הקבועה שלי, אני זוכר שהמערכת הייתה מכוונת על גלגל''צ ובעשר בלילה היה מגיע קוואמי עם סיכומי השנה (2000) ב''הקצה''. מיותר לציין שמאז אני מכור, ולא רק למוסיקה המרתקת והמאתגרת שהוא ממשיך לנגן ממעמקי התחנה המשוקצת, אלא גם לדמותו הרדיופונית החשופה והמרתקת, כפי שהיא מתגלית בין השירים. שנאמר, לא רק עורך מוסיקלי מחונן, גם שדרן רדיו מרגש.

היסטוריה מוסיקלית: ג'ינגל לספיישל ביסטי בויז בגל''צ, שגרם להתלהבות בקרב היהודים הטובים מברוקלין, ונכנס לאלבום של הביסטיז. לירון תאני יודע לספר שהג'ינגל מופיע בקאזה תחת ''Crazy Hebrew shit''. מאוחר יותר חברות בהרכב בויאקה. אודה ולא אבוש, לא סבלתי את בויאקה. כששמעתי שקוואמי הוא חלק מהסיפור, הגעתי למסקנות מכלילות על שדרנים נערצים שהופכים לזמרים (טוב נו, חוץ משירו הלירי של קוטנר ''מ-ה-פ-כ-ה''). מצד שני, מה אני מבין בהיפ-הופ?

אז איך ניגשים לאלבום הזה של קוואמי? אם אני גם לא מבין בהיפ-הופ, וגם ידעתי כבר אכזבה אחת מהקריירה המוסיקלית של האיש, מה עושים? כדאי, אולי, לפתוח במגרעות של האלבום. אומר כבר: הן מעטות. מכיוון שאינני חסיד גדול של היפ-הופ, לא התחברתי לכל השירים באלבום. באופן אישי, הייתי מוותר על חלקם. מניירות מסוימות של עולם ההיפ-הופ הישראלי (כמו לצעוק ''יא מאן'' בתחילת שירים) עושות לי חום. ההערה השנייה, והיא באמת מינורית, נוגעת לקול של קוואמי. אין לו נוכחות מדהימה. הוא לא סולן אדיר כמו מוקי, אין לו נוכחות סטלנית כמו של שאנן סטריט, ותודה לאל, הוא לא סיוון ולא שירלי צפרי. הנוכחות הקולית שלו מחווירה לעיתים לעומת הזמרים האורחים: קוטג', מומי לוי, תאמר נאפר, MC שירי ופורטיס (הו פורטיס! עוד נחזור אליו). אבל אלו זוטות.

כולם יודעים את התשובות, תחזיקו חזק, הוא אחת היצירות הבוטות, ההולמות, הכועסות, ובו-זמנית המרגשות של זמננו. קוואמי מתגלה כאן כאחד האנשים הבודדים במוסיקה הישראלית שיש להם באמת, אבל באמת, המון מה לומר - והוא לא מתבייש. שחיתויות פוליטיות, בריחה מהמציאות הקשה, תרבות הרייטינג, את הבעיטה בכל אלו תרגישו כבר ברצועה הפותחת ''איך קוראים לי'' - מעין הצהרת כוונות לאלבום כולו. ''העם חולם - אני חולם על יקיצה'', כך נגמר השיר ושולח את המאזין למסע של מיליטנטיות פוליטית: ''ימים שחורים'' על חוסר היכולת להתמודד עם המציאות והבריחה לערוץ 2; ''כשאלוהים אמר בפעם הראשונה'' - ההברקה של האלבום לטעמי: ''ואלוהים מאושר עכשיו... הוא לא רואה כי אנחנו לא עושים כלום''; ''אחד בפה, אחד בלב'', כשמו כן הוא; וכמובן ''הכול פה זה קומבינה'' עם פורטיס העצבני בתפקיד עצמו - הברקה מוסיקלית מהמעלה הראשונה והופעת האורח המרנינה של האלבום (רק חבל שלא קיבלנו עוד מזה - למה חלקו בשיר כל כך קטן?).

לא כל האלבום מיליטנטי. יש בו רגעים מרגשים ועוד איך. ''לך תדע'' (המוכר מהרדיו) עם הופעות מצוינות של קוטג' ומומי לוי, והפקת Soul מהנקיות והיפות שנשמעו כאן (של מומי לוי, שעושה עבודה מבריקה בהפקה המוסיקלית); ''משקר לעצמי'' הוא פסגה אדירה גם מבחינה מוסיקלית; ''בת-ים-ניו-יורק'' - שיר שכל מי שנסע לחו''ל אחרי הצבא יכול למצוא בו משהו מרגש; וגולת הכותרת של האלבום, ''ימים ריקים'', אותו מקדיש קוואמי לסבא שלו, הוא בלדה קורעת ומופקת לעילא שמצליחה לרגש אותי בכל פעם מחדש. פשוט יפה.

כולם יודעים את התשובות הוא אלבום שמישהו פה היה צריך להוציא, בטח מתוך הביצה ההולכת ומסתבכת שנקראת ''ההיפ-הופ הישראלי'', אשר תחת צילה חוסים הרכב מלא ברק כמו הדג נחש ביחד עם פאקצים כמו חיילי הנקמה. פחדתי להאזין לו, אבל התמסרתי די בקלות. אם אתם שונאי היפ-הופ - אין לכם ממה לחשוש. האלבום הזה הוא הרבה מעבר. אם אתם מחובבי הז'אנר, קחו בחשבון שבמונחים ישראלים האלבום הזה הוא עליית מדרגה מכל הבחינות. מי חשב שקוואמי ינפץ את הדעה הקדומה שהייתה לי על שדרנים מזמרים...
שתף

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©