הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Live
הגדולים יישארו גדולים לנצח
מאת: מיוריאל בתאריך 12/08/10

שתף

עוד הופעות חיות

רובין היצ'קוק באוזןבר

אינטרפול בתל אביב, 30.8.11

סוויד בתל אביב – 1.7.2011 – גני התערוכה
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
דירוג המבקר: 9    דירוג הגולשים: 0 (0 מדרגים)

דני גידי וחברים - אמפי שוני, 30.7.10
זה היה חלום ישן לראות את האנשים מאחורי השירים שאבא שלי הכריח אותי לשמוע כשהייתי קטנה וגדלתי לתוכם, מתאהבת בכל שלב בחיי בעוד ועוד מילים שלהם והיום הגשמתי אותו. שמנו פעמינו לכיוון אמפי שוני, או זאפה אמפי שוני (כי הם יודעים מה טוב בשבילם) כדי לצפות בחמשת הענקים - דני סנדרסון, גידי גוב, אלון אולארצ'יק, אפרים שמיר והגדולה מכולם (בעיני) - מזי כהן. זה ישמע אולי מפגר, אולי בנאלי ומשתפך אבל ברגע של וידוי אמיתי, בשיניה שהם עלו על הבמה והתחילו לשיר את 'תשע בכיכר' דמעות אמיתיות של התרגשות עלו בעיני (זה בסדר, הצנעתי ושמרתי בלב). אני מעריצה מושבעת, ומעולם לא חשבתי שתהיה לי ההזדמנות לראות את כולם מבצעים יחד את השירים שאני כל כך אוהבת.



כבר מהרגע הראשון אפשר היה לראות שהם מתרגשים, ובעיקר נהנים להופיע יחד. אווירת הנוסטלגיה אפפה את הקהל, האמנים, וסביר להניח שגם כמה ציפורים מצאו את עצמן לא מסוגלות להסיט מבט. נדירות ההופעות שבהן קהל כה מגוון (מילד ועד זקן) שנהנה כל כך להיות יחד ולתת כל כך הרבה אהבה חזרה אל הבמה. השילוב בין השירים המשותפים של החמישה מתקופות כוורת וגזוז לבין השירים האינדיבידואלים של כל אחד היה מצוין. כל אחד קיבל שיר סולו שלו, וקרב האגו שציפיתי לו בהיחבא לא היה קיים (או לפחות לא היה מורגש). סנדרסון תזזיתי כמו תמיד, גידי שמחזיק במה באופן מופלא, וההבזקים של מזי כהן, שמיר ואולארצ'יק היו כולם במקום, ומתוכננים באופן מופלא.

כשעה לאחר תחילת ההופעה האווירה השתחררה לגמרי וחלק מהקהל קם לרקוד. מה שמופלא בשוני הוא גובה הבמה, כך שאפילו במצב שבו ישבתי (שורה שלישית באמצע, הו כן) עדיין ראיתי את כולם בלא מפריע. בשיר 'יו-יה' נוגנו קטעי הסולו מהטובים שראיתי - אלון אולארצ'יק בסולו בס מעניין, מפותח, ובעיקר סוחף, סולו תופים ופרקשן, סנדרסון בסולו גיטרה כמו שרק הוא יודע, וג'ימג'ומים מדהימים שאפשר לראות רק על להקות שמנגנות כל כך הרבה שנים ביחד.

כמובן שאי אפשר בלי אנקדוטות שיחה משעשעת בין סנדרסון וגוב שמגבבים שטויות ברמה של אמנות, רק שניהם יכולים לסחוף קהל של כ-1500 אנשים לשיחה על טלוויזיית HD ואיך נראית בה משרוקית בתחרויות אתלטיקה קלה. כאן זה המקום להודות לחברי הלהקה – תודה עצומה שנתתם לנו להיות חלק מהחבר'ה.

אם יש דבר אחד שהפריע לי בהופעה הוא התאורה. באמצע אחד השירים כיבו את האור על הבמה, האפקטים היו מפוזרים לחלוטין, וכל הדרמה שבתאורה מוצלחת הלכה לאבדון. אבל זו כבר קטנוניות לא?



מעולם לא עברה לי הופעה של שעתיים מהר כל כך, וסביר להניח שבהופעה הבאה אני אשב באותו מקום בדיוק (הסאונד ברחבי שוני הוא יוצא מגדר הרגיל, כך שגם בקדמת הקהל, ממש על הבמה, שומעים מצוין ולא בומים של רמקולים), מי ייתן ובפעם הבאה מזי כהן תבצע את השיר 'מילים יפות' של גזוז שחיכיתי לו ממש.

לסיכום ביקורת משתפכת, אם יש הופעה בארץ שאני ממליצה עליה בעיניים עצומות, היא ''דני, גידי, וחברים''. אם יש בכם שמץ נוסטלגיה, או חיבה לליריקה המעולה של דני סנדרסון, זו ההופעה בשבילכם (אפילו עם המחיר המעט גבוה של 170 ש''ח). שווה כל שנייה, כל חיוך, כל צרידות ביום שאחרי, ובעיקר כל טיפת זיעה בקיץ חמים שכזה.
שתף

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©