|
סוויטת יום העצמאות
יוסי בבליקי מתראיין
בפרוס שנת השישים לישראל ופתיחת חגיגות יום העצמאות המורחבות, בחרנו לפנות לפיגורה עצמאית אך ממלכתית (בדרכה) בתקווה למצוא נקודות אור בכל הבול- ג'אראס הזה. אפשר לומר שמצאנו כמה וכמה (וכן, אנחנו יודעים שזה הראיון השני של בבליקי במגזין, ברור ששלנו יותר טוב).
מאת: Why & Ofekito
ספר לנו מה אתה חושב על המושגים ''עצמאות'', ''מאבק'' ו''הישג''
עצמאות היא מילה יפיפייה בעיני. מורכבת מ-עצם ו-אות. מעין תיאור של הטווח בין ה-DNA שלך למה שאתה מסוגל לעשות איתו בזמן שלך כאן. עצמאות זה כשאתה לוקח רעיון, אינפורמציה היולית שטבועה בך, ומממש אותם. מוריד אותם לקרקע, לעצם.
עצמאות היא אחריות עצומה. טוטאלית. היא תובעת בדיקה עצמית וקשב מאוד מדוקדק. קל מאוד להפוך את הרעיון העצמאי לעצלות ולכסילות. רבים לצערי מבלבלים בין דרך עצמאית אמיצה לבין ''לעשות מה שבא לי''. וזה לגמרי לא אותו דבר.
לגבי ''מאבק'', הפעם הראשונה שאנחנו מוצאים את המושג, זה קורה בספר בראשית כשיעקב אבינו ''מתאבק'' במלאכו של עשו. הפירוש המקובל של המילה שם הוא – התקשרות, חיבוק, לפיתה של שני גורמים מנוגדים. בסופו של הקרב, בעלות הבוקר, יעקב ממשיך ללפות את הגרם השמימי שכבר חייב להיפרד ולחזור למעלה. ובזה הוא זוכה לכניעתו של המלאך ולברכתו.
מה אני לוקח מזה? בימים אלה אני ''נאבק'' ברשת ה''איי אם פי אם'' שפותחת בשבת את הסניף הסמוך לבית בו אנחנו גרים. ה''מאבק'' שלי ברעיון הנהדר של בעלי הרשת לדפוק את הזכות הבסיסית של עובדיה ליום מנוחה וחופש חוקי ומוסדר ולדפוק את בעלי המכולות בסביבה, מתבטא בהימנעות מוחלטת מכניסה למקום. אפילו לא סיגריות.
שזה, לפחות למראית עין גסה, הפוך מאיך שיעקב עשה. כך שכנראה שאני לא הולך לנצח, מה?
לגבי ''הישג'', אני חושב שאין הישג יותר גדול מלאהוב משהו או מישהו שאתה לא אוהב. אני מידי פעם מצחיק את הילדים שלי כשאני לועס מולם איזה אוכל שאני לא אוהב, ומנסה ''להשיג'' אותו, להבין מה טעים בו. שהרי לא ייתכן שיש אוכל טרי {וצמחוני!} לא טעים.
על כוסברה עדיין לא התגברתי. וגם קמפארי זה פשוט איכסס...
האם אתה חושב שהמוזיקה בארץ כיום עדיין משפיעה על הדרך שבה אנשים חושבים, מדברים, מרגישים?
לא. אני סבור שהמוסיקה הישראלית העכשווית נגררת, בטובתה או שלא בטובתה, אחרי התשוקה הפראית והעיוורת של החברה הישראלית לקבל זיון.
לפי התגובות שאתה מקבל מהקהל שלך, איזה השפעה או שינוי אתה חושב שיש למוזיקה שלך ושל פונץ'?
תראה, זה שלום גד שאמר לי לפני שלוש שנים שנהיה מצב פתאום שהלב של הקהל שלנו עובד על אותו התדר בדיוק שהלב שלנו פועל. השנה הפנומנאלית האחרונה שפונץ' עברה הוכיחה לי כמה ששלום צדק. אני חושב שפונץ' ומשפחת פונץ' מספרת שאפשר אחרת, לקהל שרוצה שיהיה לו אפשר אחרת.
המוזיקה של פונץ' היא מאוד ישראלית בדרכה וגם ייחודית,. פונץ', לדעתך, תופסת איזו נישה או שאולי היא בכלל יוצרת נישה חדשה?
אני חושב שפונץ' מבחינה אנושית הייתה ונשארה להקה מאוד ישראלית מבחינת הנטייה ליצור הרמוניה כלשהי בין כוחות מנוגדים. אבל מבחינת הקהל הרחב, אני חושש ש''דנה ראתה עבמ'' ו''פינוקיו'' הפכו אותנו ללהקת נישה. למעשה, ובאופן פאראדוכסלי , ככל שאנחנו מצליחים יותר, אנחנו הולכים והופכים ללהקת נישה...
צילום: אבי נתן |
האם המוזיקה שלכם ''מייבאת'' משהו מחו''ל למרחב הישראלי?
לגמרי לא. יו טיוב עושה את זה הרבה יותר טוב.
מי, למשל, מהווה השראה למוזיקה שלך ושל פונץ'?
לא ברור. ההשראה שלי היא החור הענקי שיש לי בלב והרצון לעשות איתו משהו. אני אמבה יצירתית, משנה צורות כל הזמן, משחק איתן פוקר, ואז יוצא שיר, ואז אני שמח שחור בלב עשה שיר. ואז אני הולך לשיר אותו לעוד אנשים שיש להם חור ענקי בלב. בשביל שנדע לרגע שזה בכלל לא חור – זה היקום בפעולה, זה מעשה המרכבה.
לגבי האנשים שהשפיעו על החיים והיצירה שלי – ובכן, רבי נחמן, צימרמן, יורם קניוק, מוריסי, סאלינג'ר, פנחס שדה, הקלאש, רבי יהודה הנשיא, לאונרד כהן, סטראווינסקי, לו ריד, יוסף, משה.
יש לכם, לדעתך, מסורת מוזיקלית משלכם?
היה פעם הרכב דאנס קוסמופוליטי שנקרא – ''די לייט''. והם אמרו באחד הראיונות שהם מושפעים מהביטלס ובגלל זה הם לא נשמעים בכלל כמו הביטלס. זה, אולי, הדבר הכי קרוב ל''מסורת מוסיקלית'' מבחינתי.
אם מאבק ישנו, האם לקושי בהוצאת המוזיקה לציבור יש השפעה על היצירה עצמה?
אין שום קושי באפריל 2008 בהוצאת המוסיקה לציבור. יש אולי קושי מסוים בהבאת המידע לציבור הרחב שהמוסיקה הזאת מחכה לו בחנות כך וכך ושבמחיר כך וכך היא הולכת להביא לו מכסימום ויסקי וגראס וסקס וגאולה כך וכך.
אכן בעיה. שאולי 4,000 דולר ליחצנית כך וכך יוכלו לפתור. אולי.
אם בעולם המוזיקה הישראלית ישנה מין היררכיה (תרבותית, מוזיקלית...) איפה פונץ' נמצאת?
אם אני מבין נכון, נשברו כבר כמעט לגמרי כל ההיררכיות התרבותיות והמוסיקליות בחוויה הישראלית.
בתוך הלהקה יש היררכיה?
פונץ' היא אנרכיית קריאייטיב מתוזמרת למופת. אני מקבל קארד בלאנש על המילים עם הערות לסדר מדנה בקר, שמצידה מולכת על כל מה שנכון או לא נכון בארומה {שזה אומר טייקים שירה, עטיפות, קליפים, למי אומרים כן ולמי אומרים לא} שהלהקה משדרת. אלי שאולי לוקח פיקוד על הדופק {ההפקה המוסיקלית, המיקסים, החזרות, שניפגש מידי פעם לדרינק, שלא ניעלב יותר מידי אחד מהשני... בועז כהן על הדמיון החופשי{רעיון גאוני חדש כל שעה} ועל קשרי החוץ של החבורה הכי אוטיסטית ביקום {''שמעתי בדרך הביתה את 'האיש שלא ידע להיפרד' בגימל!!! ארבעה סטודנטים מבאר טוביה שלחו לי מיילים הלילה שהם שומעים בלופ את 'אסא בא אל ראש העיר' ב'מחסן'!!! מדהים!!! המדינה בידינו''}. שימי בן לולו דואג להוריד את כל הממבו ג'מבו הזה לקרקע הוואן טו ת'רי פור של מדינת היהודים {''צריך למצוא כבר מישהו שייחצן את הפונץ' הזה. לא יכול להיות ש-20 שנה נדמה שישוב ועוד לא נהיינו שלמה ארצי''}. ואיתי מאור... הוא התרופה... הוא הכי גדול... הוא האיש שמפמפם לנו כל הזמן שכמה זה יפה שאנחנו {עדיין} יחד.
ציינת כבר בראיון שהאינטרנט הוא מקום שבו כולם נמצאים במצב ראשוני שוויוני, להבדיל, למשל, מהרדיו והטלוויזיה. אתה מרגיש שהמדיום היחסית חדש הזה משחרר אותך, משפיע באיזושהי צורה על אופן הביטוי שלך ועל המוטיבציה שלך ליצור?
אה, בודאי. זאת בעיקר קהילת הגולשים שהחזירה את פונץ' ואותי לעניינים. אגב, בזכות אחד מהם, בחור מקסים בשם זוהר בר יהודה שהקליט באופן ''מחתרתי'' הופעה שלי בתיאטרון תמונע ושלח לי את ההקלטה, הרמתי את ''המחסן''. שפתח לי בשנה וחצי האחרונות ערוץ, בלתי נתפס פעם, להעלות את גוף העבודה שלי ושל חברי בזמן אמת. זה דבר אדיר בשבילי, חשוב מעין כמוהו, שמחה גדולה.
צילום: אבי נתן |
ניסינו להבין: מהו בדיוק ''טרקטור הפקות'', הלייבל שאתה ובועז כהן עומדים מאחוריו? מה הוא מתיימר לייצג? למה צריך ''עוד לייבל'' בשוק המצומצם שלנו?
''טרקטור הפקות'' הוא בעצם רעיון של האלג'יראים לאגד את כל הפעולות של משפחת אלג'יר-פונץ' תחת דגל אחד. באיזשהו שלב, כשבועז כהן ואני קלטנו שלא זז שם כלום ושכל החברים שלנו אומרים – ''אני לא מוציא את האלבום החדש שלי כי אין לי חברת תקליטים'', אמרנו – ''אז הנה – יש חברה – טרקטור הפקות קוראים לה – אתה מוציא כבר את הדיסק או לא?''.
מהלך פסיכולוגי שעבד חלקית.
מה זה אומר להיות בעלים של לייבל?
כלום.
האם ''טרקטור'' מאפשר לך להעביר רעיונות מסוימים, לא רק דרכך, אלא גם דרך אחרים?
הרעיון של ''טרקטור'', כאמור, היה לשבור מחסום פסיכולוגי. לקחת עצמאות על הערוגה שפעם חיכינו שהאנשים עם הסיגר בחלונות הגבוהים ישקו ויטפחו. בינתיים אני חושש שהמחסום הפסיכולוגי של ''דיסק חדש'' עדיין מהווה קצר רציני בין כמות היצירה של חברי השופעים לבין מתי וכמה ממנה יוצא החוצה למאזינים הפוטנציאלים שלה, ואני בראש הגרועים. לחשוב על זה שיותר ממחצית חיי השקעתי בלכתוב עשרים אלבומים בערך ורק שבעה מהם יצאו... לא יודע... זה פאול רציני. שהייתה לו פעם, בעולם הישן הצדקה ועכשיו כבר לא.
אתם מטפחים אמנים לא מוכרים כרגע? את מי היית רוצה לטפח?
אני מפיק השנה את אלבום הבכורה של יובל סער. דנה בקר נכנסת למיקסים של אלבום הבכורה הנהדר שלה. אלבום שני של דצמבר{פרויקט הפסקולים של בועז כהן ושלי} ייצא בקרוב. כמו גם הסולו השלישי שלי {''צעצועים קוראים שירה''} שמתמקד במוסיקה שכתבתי לעבודות המחול של ענבל בן זקן. רזי בן עזר כבר בחצי הדרך לסיים את עבודת המאסטרינג של אלבום ההופעה הכפול של פונץ', ובלילות אני חולם על הסולו הבא שאני הולך לעשות {ולא יודע על מה ללכת ראשון – על ''טרקטור'', ''האגרוף'' או ''האיש שאהב''}. תוסיף לזה עבודה מאוד אינטנסיבית בתכנית הסאטירה החדשה ''גם להם מגיע'' של עוזי וייל וערן פיין ותוכנית רדיו חדשה ותבין למה אני נאלץ לדחות לא מעט אמנים חדשים ומוצלחים שפונים אלי בענייני הפקה, שירים, לייבל וכולי. נגמר הזמן. טוטאלית.
אנחנו מניחים ששמעת על פרויקט ''עבודה עברית 2'' שמגיע על רקע חגיגות השישים למדינה. מה דעתך עלו? היית מעוניין לחדש מישהו, או שמישהו אחר יחדש אותך?
ממש לא. אני נורא משתעמם מכל תרבות הקאברים הזאת. רעב לשירים חדשים, למשוררים חדשים.
שאלה שמטרידה אותנו- למה פונץ' מופיעים כל כך מעט, באופן יחסי? בטח הקהל שלכם היה מעוניין ביותר הופעות
תראו, הרמנו בשנה האחרונה פסטיפונץ' בתל אביב, שלושה לילות רצופים. עוד אחד מקביל בירושלים, לילה של שלוש הופעות בבאר שבע, סיבוב חורף, פסטיבל פסנתר עם הופעה חדשה, מיוחדת, של רם אוריון ושלי, ''אמת ושקר'' עם רוני שויקה. רצנו כל השנה בהופעות שונות ומגוונות. ועדיין כל הזמן שואלים ''למה אתם לא מופיעים?'' לא ברור לי העניין הזה. אני מופיע כשיש לי מה להגיד, ולא תמיד יש לי.
בשנה שעברה פונץ' הופיעו בחצר של עשן הזמן, בשכונה ו' בבאר שבע ביום העצמאות. איפה תהיה/תהיו השנה?
כנראה באותו המקום. ובאותו הזמן. היה כיף אדיר בשנה שעברה, לילה שעלה על כל תיאור.
מה עושה אותך אופטימי?
בכל פעם משהו חדש.
האזינו לסוויטת יום העצמאות גם כאן
|
|
|
|
