|
פרופיל 21
אני לא כותבת כשעצוב
במדור החדש הזה, 21 השאלות יעמדו במקומן, ובכל חודש מוזיקאי אחר יענה עליהן בזמנו הפנוי. החודש, הדרה לוין ארדי מכניסה אותנו פנימה, להצצה. מנפלאות האי-מייל
מאת: גיאחה
[צילום: נעה בן שלום]
1. על מה את עובדת עכשיו?
וואו. ככה: האלבום The Move.
17 טראקים חדשים עם נגנים מופלאים וחדשים לי, מחכה לצאת (הוא כבר גמור, מוכן, ממוקסס וממוסטר), אז אני עובדת על ההתרגשות.
וחוץ ממנו, ביוני התחלתי להקליט את הדבר הבא, שהוא אלבום, או אלבום כפול, או אלוהים יודע מה, עם 27 שירים חדשים לחלוטין. אני ממש בעניין שלו, שוברת את הראש והלב מחדש, על איך לגשת אליו, מבחינת ההפקה המוסיקאלית שלו. בינתיים, בעודי מתלבטת, הקלטתי את הגאיידים. והתחלתי לעבוד עם כמה נגנים על חלק מהשירים.
2. מהו זיכרון הילדות הראשון שעולה לך לראש?
אבא שלי רץ בשכונת קטמון, ואני בזרועותיו, ומסביב מלחמה. ששת הימים. גשם של פגזים, יריות, כדורים. אבל אני מרגישה הכי בטוחה שיש, בעולמי הקסום והשליו שבזרועותיו של אבא שלי, שמבחינתי היה הכי יכול בעולם, הכי אוהב, הכי בטוח בעולם.
3. מה אינך יודעת לעשות, והיית רוצה לדעת?
כסף.
4. איזה אלבום [או אלבומים] הכי השפיע/ו עליך?
המון. כל מה שאבחר יחטא לאלה שלא אבחר כרגע. אבל בלי טרחנות יתרה, אז או.קיי.:
מארווין גיי - what's going on; ריאן אדאמס - גולד והארטברייקרס והבוטלגים מהופעות חיות;
G Love & The Special Sauce - באלבום על שמם, ובפילדלפוניק; ואן מוריסון - מלא אלבומים.
The New Radicals; הסינגל New Mornings של שוגר ריי.
5. מהו המקרה הכי מפחיד שקרה לך?
לא אוהבת לדבר על זה.
6. איך את הכי אוהבת ליצור?
הכי אני יצרנית כשטוב לי, במצב רוח נינוח, רגוע, לא אקסטטי, ורענן. בשעות היום. עדיף בוקר, אבל זה לא כל כך יוצא. ליד הפסנתר האהוב והשרוט שלי (ברזילאי על בסיס גרמני). בסלון. כשאני לבד בבית. כשהמילים והמנגינה באים יחד, בסוג של רגעי קסם.
אבל לעיתים רחוקות (אם כי לאחרונה זה קרה בכמה שירים רצופים), אני כותבת במקום הארועים, בזמן אמת. נגיד בבארים, תוך כדי שמשהו קורה ביני לבין הגיבורים, או ביני לביני, כשהגיבורים משחקים ברקע :), ואז, בבארים, אני כותבת רק אם אני במצב רוח רע (מן הסתם. אם היה לי שם טוב, הייתי ודאי עושה דברים אחרים). אבל אז, אם אני כותבת רחוק מהפסנתר ושלא בשמחה, הטקסט המהיר הוא גס וחלקי. אני מחכה לשעת רצון כשאתיישב ליד הפסנתר, במצד רוח חד ורענן, ואז אני משפצת מאוד את הטקסט הראשוני. שוב, בפראפראזה על טקסט של ארכדי דוכין, אני לא כותבת כשעצוב.
7. מה הצליל האהוב עלייך?
לא בטוחה שהבנתי את השאלה, ובכל זאת, הנה התשובה: לפעמים לא בא לי לשמוע כלום, כלומר מוסיקה, והכי נעים לי זה הסאונד של השקט. לפעמים זה קולות רקע של עיר, שמתערבבים בציפורים טרופיות. (זה קורה בשכונה שלי, בירושלים). הטרופיקנה הזאת מזכירה לי מין ביטחון של ילדות.
ואני עדיין נפעמת מהייחוד של הצירוף הזה, מכונת זבל, אנשים, וביזאריות של ציפורים מכוכב אחר. הכי אני אוהבת את הסאונד של ניו יורק.
8. אפשר להתפרנס ממוזיקה בארץ?
לדעתי, ממש כן. צריך קומון-סנס בריא, מחשבה יצירתית ועצמאית וח-ד-ש-ה באיך-לעשות-את-זה, והתעשתות עמוקה מהקיבועים הישנים של דרכי ההפקה, הניהול והשיווק. וזה אפשרי. עם טיפת מזל. ולפעמים גם צריך אורך רוח בסיסי בהתנהלות הכלכלית, ולא לחפש רק את מקומות הזבנג-וגמרנו.
9. מי החבר/ה הכי טוב/ה שלך?
יש לי כמה כאלה, בתחומי לב וחיים שונים, שעושים לי את החיים ליפים מאוד. אבל אני לא אפרטם כאן. אני רק אפרט את הנאמבר-וואן ביותר שלי: אדם ג'יימס לוין-ארדי, הבן שלי.
10. מהו הדבר האחרון שממש הרגיז אותך?
לא אפרט את האירוע, אבל עצם העניין המרגיז בו היה כרוך בחוסר יושר משווע, שגבל ברוע, שיצר אדוות של כאב להרבה אנשים, והוליד שרשרת ארוכה וכואבת של פגיעות, שספיחיה עוד לא לחלוטין החלימו.
11. איזה כשרון או תחביב נסתרים יש לך?
המממ. אני שונאת את המילה ''תחביב''. נגעתי בכמה תחומים בחיים שלי, שהן אהבות גדולות, כמו כתיבה, בימוי, ריקוד וציור. אני ממשיכה לכתוב כל הזמן, ואני מקווה להמשיך להוציא את הדברים לאור, כשירגיש לי נכון.
12. השלימי: האהבה של חיי היא...
מלבד בני היקר, מוסיקה. וכל דבר שקשור בה. כל ההתנהלות, כל המסביב, כל הרכילות והאגדות, הסרטים וכאבי הלב שקשורים במוסיקה.
13. מה חלמת בלילה?
אני כמעט לא זוכרת את החלומות שלי. האחרון שזכור לי, במקרה, לפני כשבועיים, הוא שהגעתי למין מקום מאוד מאוד גבוה ובודד, איפשהו בשבילים הפתלתלים של הרי האלפים, והייתי גם במרחבים האינסופיים שם, מין יערות מבוכיים. והייתי בחרדה נוראה שלא אוכל לרדת משם, טכנית, שאין לי כלי לרדת משם.
14. על מה את הכי מצטערת?
לא מצטערת על שומדבר. באמת. ואם בכלל, בקטנה, פה ושם, זה רק במקומות שלא העזתי להקשיב עד תום לקריאת הלב שלי. אבל גם על זה אני לא ממש מצטערת, כי אני לומדת שוב ושוב, להקשיב עד תום לרחשי הלב, גם אם הם לכאורה לא נראים הכי במקום לפעמים.
15. לו היו לך שלוש משאלות, מה היית מבקשת?
לא מגלה.
16. במי היית מאוהבת בתיכון?
במי לא? סתאם. אבל היו כמה. מה, להביא שמות?
17. מה היית רוצה שיגידו על קברך?
את האמת הדגולה.
18. מה גורם לך לבכות?
לאחרונה (זה כבר שנים) אני ממש לא בוכה בקלות, לפחות לא תוך כדי החיים. אלא בסרטים או במוסיקה מדהימה במיוחד. אבל גם זה כבר לא קורה הרבה, לאחרונה. למרות שאתמול, במקרה, בכיתי בסרט ''באמריקה'' של ג'ים שרידן. אני רק שומעת מבטא אירי, אני בוכה.
19. מהם הקווים האדומים שלך?
לא תרצח. לא תגנוב. לא תחמוד. לא תנאף. כבד את אביך ואת אימך. לא תישא את שם השם לשווא. לא תעשה לך אלוהים זרים. אלוהים אחד. וכל זה. וגם כל אלה נתונים לפרשנויות שונות ומשתנות, לפי צו החיים והלב. אני מרשה לעצמי לחדש הלכות בדורי.
20. מה גורם לך אושר?
חוזה תקליטים חובק עולם בסוני או שווה ערך. אלבום פלטינה. ועד כל מיני דברים קטנים וחשובים. יין טוב. מילה טובה. חיוך מהאדם הנכון במקום הנכון בזמן הנכון. זה כנראה עניין כימי, בעיקר. איזשהו איזון כימי בגוף שטרם עמדתי על מרכיביו ומניעיו.
21. איך היה לענות על השאלון הזה?
כיף גדול. באמת. אפרופו תחביבים (או סטיות) נסתרים, זה באמת משהו שאני אשכרה אוהבת לעשות, לענות ברצינות על שאלות.
יש בזה משהו מאוד תראפוטי (ככה כותבים ת'ראפוטיק?).
:: :: :: ::
לאחרונה יצאו בהדפסה מחודשת ומורחבת שני אלבומיה של הדרה לוין ארדי, King O [במקור, 2002], ו-This is a true story / the rough cut [במקור, 2001], בלייבל ''קלאודיה'', תת-לייבל של ''עננה''.
ב-2001 הוציאה גם אלבום הופעה חיה בתיאטרון תמונע.
בקרו בעמוד של הדרה במומה.
|
|
|
|
