|
מוניטור! תן לי מוניטור!
טוב, אז בניתי אולפן, הקלטתי שירים, הכל מוכן. מה עכשיו?
בחלקים הקודמים דיברנו על הדמו ועל בניית אולפן ביתי. עכשיו לשלב המכריע - מה עושים עם התוצר הגמור? איך אני הופך לרוקסטאר?
מאת: דויד פרץ
צעד ראשון: מאסטרינג ועריכה דיגיטלית
הרבה אנשים מתייחסים לשלב הזה בתהליך כאל שלב הקסם, שבו פיית האודיו מניפה את השרביט על השירים והופכת אותם לנוצצים יותר מבחינת הסאונד. ובכן, גם זה יכול לקרות אבל עיקר תפקידו של השלב הזה הוא לקחת את כל השירים, עם העוצמות והצבעים השונים (עמומים יותר, בהירים יותר), לסדר אותם בסדר הנכון עם כל החיתוכים ביניהם, ולהפוך אותם לתקליט אחד, שניתן לשמוע מתחילתו ועד סופו - בלי לקפוץ בכל רגע למערכת ולהגביר ולהנמיך את הווליום ולשחק עם האקולייזר. למרות שניתן לעשות את זה לבד בבית עם תוכנה, זהו שלב די קריטי בנתינת הצליל הסופי והטאץ' המקצועי לתקליט שלכם. דווקא כאן זה רעיון לא רע בכלל להביא את החומר שלך לאולפן אחר, עם סביבה אקוסטית נכונה, רמקולים מדויקים יותר וזוג אוזניים חדשות, כדי שיעשו את העבודה הזו עבורך. חלק גדול מהאנשים שמגיעים לשלב המאסטרינג וגם חלק מטכנאי המאסטרינג חושבים שהמטרה שלהם זה ליצור תקליט שיישמע הכי חזק ונפוח שאפשר. אבל בדיוק כמו הפרסומות בערוץ 2 שקופצות עליכם מהרמקול בצעקות מחרישות, תזכרו שלפעמים הכי חזק זה לא הכי טוב בהכרח. ויתרה מזאת, התעסקות יתרה עם טיפולי ''השבחה'' של הצליל יכולה להיגמר כמו ניתוח אף שיצא מכלל שליטה והתוצאה שלו היא האף של מייקל ג'קסון. מעט שינויים זה לא רע, טיפה יותר מדי זה כבר זוועה .
המחירים של שעות אולפן העריכה יקרות מאולפני ההקלטה בצורה משמעותית, אבל מדובר בהליך שאמור לקחת שעות ספורות ולא ימים. כדאי לחלק את התקציב המוקצה לעריכה לשני מפגשים, כי תמיד אחרי שלוקחים את הדיסק הביתה יש דברים קטנים שרוצים לשנות או להחזיר אחורה. נקודה נוספת שכדאי לקחת בחשבון היא שבעקבות הביקוש היורד בטכנאי הקלטות והעובדה שמאסטרינג לכאורה דורש רק מחשב וזוג מוניטורים, צצו עשרות אנשים שטוענים שהם עושים מאסטרינג ועריכה דיגיטלית. ובכן, מכירים את פרסומת החאפרים של אגד? גם פה השוק הוא די דומה. מה שכדאי לעשות הוא לבדוק ולבקש לשמוע דוגמאות ועבודות קודמות של אותו אולפן, בשביל להתרשם שהעבודה טובה. ומצד שני, גם אנשים שיושבים באולפנים מרשימים ושמם מופיע בהרבה קרדיטים של תקליטים ישראליים יכולים לעשות עבודה איומה. חפשו קודם כל אנשים ששומעים ואוהבים מוזיקה מהתחום שבו אתם פועלים, ותנו להם תקליטים שאתם אוהבים לשמוע במערכת הביתית שלכם כנקודות יחוס. אחרי השלב הזה יש לכם מאסטר מוכן ביד.
א-הא. דרים און. |
צעד שני: המאסטר גמור, מה עושים הלאה?
הולכים שוב לחברת התקליטים הגדולות
הם כבר שמעו את הדמו ודחו אותו, אבל עכשיו זה הדבר האמיתי. כבר הופעתם, גיבשתם לעצמכם זהות מוזיקלית, השקעתם באולפן ביתי משופר ויש לכם מאסטר מוכן. כל מה שנותר זה לייצר את הדיסקים, ליחצ''ן ולהפיץ לחנויות. לכאורה, זו עסקה משתלמת לכל הצדדים - כמו במקרה של עידן רייכל, למשל, שהגיע עם מאסטר גמור לחברה והשאר כבר היסטוריה... בשנים האחרונות, אל מול הגל הגואה של תקליטים שנעשים עצמאית, החברות נהיו סלקטיביות והן לא יקחו כל דבר שמגיע לפתחן. לפעמים תקבלו תשובות משונות מאוד כמו ''זה דיסק מוזיקלי מדי לטעמנו'' או ''חבל שלא באת אלינו בשלב הדמו כי השירים לא רעים אבל ההפקה ממש לא נכונה''. אבל קחו בחשבון שבסופו של דבר מדובר בעסק כלכלי, ולמרות שהסיכון של חברות התקליטים קטן, זה עדיין לא אומר שהן ירצו להוציא תקליט רק בגלל שהן צריכות להשקיע בו פחות. מצד שני, אם כבר עשיתם את המסע הארוך, יכול להיות שתקבלו חוזה יצור + יחסי ציבור + הפצה, שזה כמעט כמו להיות אמן בחברה רק עם יותר עצמאות יצירתית, ובתיאוריה גם אחוז יותר גבוה של הכנסות - שכן את מימון הדיסק שלך עשית לבד וזהו פקטור שראוי להתחשב בו, במידה ותזכרו להזכיר זאת לחברות במשא ומתן.
מעבר לכך, קחו בחשבון שאם השקעתם ועשיתם תקליט לבד, בהפקה עצמית, יכול מאוד להיות שהחברות לא ירצו אותו. אז תתכננו מראש בתקציב כסף עבור ייצור הדיסק עצמו ואפילו כמה סינגלים שיישלחו לרדיו. אין טעם להסתמך על חברות התקליטים ולזנוח את הפרוייקט בשלב כל כך מתקדם.
חברות התקליטים עדיין לא מעוניינות, לשבת ולבכות?
המוזיקה שלך כל כך משונה שאף אחד אחר לא יוציא את זה. כבר לא משנה שדחו אותך מחברות התקליטים הגדולות, אתה עדיין יכול לפנות ללייבלים קטנים, או להוציא את הדיסק בעצמך. היום להוציא תקליט לבד לחלל העולם זה די פשוט ואפילו סוג של הצהרת כוונות. השלבים שאתה צריך לעבור הם מאסטרינג ועריכה דיגיטלית, הדפסה של הדיסק, יחסי ציבור, הפצה לחנויות - וזהו. :)
לייבלים קטנים.
ככל שחברות התקליטים ממעטות להחתים, השוק מתמלא בהדרגה בלייבלים קטנים שמוציאים לאור דיסקים. עד כדי כך שבחלק גדול מהמקרים מדובר בלייבל שבו הבעלים הוא איש יחסי ציבור וכל האומנים שחתומים בו ישנים באלכסון על אותה מיטה. חלק גדול מאותם לייבלים נוסדו על רקע אידיאלוגי והם מטפלים לרוב במוזיקה פחות מיינסטרימית. היתרון הגדול של הלייבלים האלה נובע מהיכולת שלהם לתת טיפול אישי לקבוצה קטנה וממוקדת של אמנים. כמובן שהמשאבים הכלכליים של הלייבלים הקטנים הם מוגבלים ביותר ושום לימוזינות לא יחכו לך מעבר לפינה. אין להם בדרך כלל מערך הפצה יעיל, אבל חלק לא מבוטל מהלייבלים הקטנים נוסדו מתוך חנויות תקליטים, מה שמבטיח לכם נקודת מכירה שתהיה תמיד בעדכם. אם הלייבל הקטן מקפיד להיות בעל אופי משלו ולא מחתים יום אחד מוזיקת היפ-הופ ולמחרת מוציא דיסק טראנס, הרי שתוכלו להפך לחלק מגל או קבוצה של אמנים, גם מבחינת התקשורת וגם מבחינת הקרקע היצירתית. במקרה כזה, היצירה שלכם תדוסקס גם בהקשר הכללי של הלייבל ואולי אנשים ששמעו על עמיתיכם ללייבל יגיעו גם אליכם בסופו של דבר.
ישנם כיום כל מיני לייבלים שמוכנים להחתים אותך בתמורה לכך שתשלמו להם על הטיפול בכל הנוגע ליחסי ציבור, הפצת דיסקים וייצורם. אם מדובר בנוכל או בצורך כלכלי הכרחי, את זה אתם תאלצו לקבוע. אבל גם בתחום הזה - כמו בכל תחום - יש שרלטנים. לכן בדקו היטב עם מי אתם הולכים להיכנס למיטה, כמה הם מאמינים במוזיקה שלכם ולמה הם רוצים את התשלום מראש. כפי שאמר בשירו אב''פ: ''עדיף בעיני לשלם לזונות מאשר להתחתן ולשלם בסוף מזונות''.
מפיקים עצמאיים
המפיקים העצמאיים הם למעשה חברות תקליטים, פרט לשם ולעובדה שאין להם מערך הפצה מסודר. היתרון שלהם הוא הטיפול האישי והממוקד במספר קטן של אמנים והעובדה שהם דואגים לארגן לך גם את ההופעות. זה מבטיח טיפול יותר כולל בקריירה שלך, אולם המחיר הוא שעוגת הרווחים שלך הצטמצמה עוד יותר בגלל המפיק האישי.
אתה מבין, מיסטר אנדרסון, המוזיקה שלך פשוט, איך לומר...
הדיסק שלך פשוט העיף אותי מהכיסא |
צעד שלישי: יצור והדפסת הדיסק
השאלה הראשונה שצריך לשאול היא: האם להדפיס או לצרוב.
יש שני סוגי הוצאה לאור של דיסקים כיום, האחת בדיסק שהודפס במפעל ממאסטר-זכוכית, והשניה בדיסק שנצרב - בין אם בבית או בין אם במפעל. מאוד קל לזהות את ההבדלים ביניהם על ידי מבט בחלק האחורי של התקליטור עצמו (איפה שלא כתוב שום דבר, כאילו דה): אם זהו דיסק בצבע כסף בהיר מדובר בעותק מודפס, ואם זה בצבעי ירקרק-כחלחל-סגלגל, מדובר בעותק צרוב.
מה עדיף ולמה?
ובכן, העניין הוא די פשוט - דיסקים שהודפסו ממאסטר זכוכית הם אמינים יותר לאורך זמן, בניגוד לצרובים, שחלק (הולך ונעלם) מהמכשירים עדיין לא יודע לקרוא אותם. ובנוסף לכך, לדיסקים מודפסים יש שיק מקצועי יותר. המלכודת היא שבהדפסה כזאת צריך להזמין כמות מינימלית של אלף עותקים (אפשר גם פחות, אבל ההפרש בין 500 לאלף הוא כמה מאות שקלים בלבד). מדובר על הוצאה כלכלית של בין אלפיים+ לשלושת אלפים שקלים בבת אחת. לפעמים לייצר אלף דיסקים זה יותר מדי. קחו בחשבון שבמציאות הנוכחית חלק גדול מהאלבומים שיוצאים מצליחים למכור רק כמה מאות ספורות ולכן ישנה אפשרות ריאלית להיתקע עם כמות גדולה של דיסקים שיצברו אבק בבית. אם בעוד כמה שנים זה פתאום ייהפך לדיסק נדיר, מה טוב. רוב הסיכויים הם שאחרי כמה העברות דירה אתם תתחילו לחלק את העותקים בקומפולסיביות לכל החברים והאורחים שלכם או להשתמש בהם כתחתיות מהודרות לספלי קפה.
מהצד השני, היתרון הגדול של צריבה הוא עליויות הייצור הנמוכות. אפשר לצרוב בבית כמות של כמה מאות בהתחלה ואחר כך להדפיס לפי הצורך. בנוסף לכך, ישנן חברות שעושות כיום צריבה של מספר קטן של דיסקים במחירים הנעים בין 7- 10 שקלים לדיסק בכמויות קטנות. ככל שהכמות תעלה המחיר ירד, ויש מפעלים שיוסיפו לך מדבקה עם הדפסה של גרפיקה או לחילופין ידפיסו את הגרפיקה על הדיסק עצמו, מה שבוודאי יגרום למוצר שלכם להיראות בדיוק כמו דיסק מודפס מקדימה.
את יודעת שלפרינס יש אלבום חדש?
-את יודעת שג'ורג' הריסון מת? |
צעד רביעי: יחסי ציבור והפצה
יחצ''נים מקצועיים
לוח בידור ובמה, מכיר? פנה אליו.
יחסי ציבור בלי יחצ''ן: האתר שלך והאי-מייל
העידן הנוכחי משול לעולם האקדמאי - פרסם או תעלם. גם אם השקעת עשית ויצרת, אך לא פרסמת את העניין - הרי שהעסק לא יתרומם. איך מפרסמים לבד? ישנן כמה דרכים והזולה שבהן היא רשת האינטרנט. שימוש מושכל ואמין ברשת יכול להביא אותך לקהל די רחב, אבל שימוש שגוי יכול להפוך אותך לבדיחה. עדיין, זהו כלי אדיר להגיע ישירות לקהל שלך. אז איך עושים את זה?
שלב א': הקימו לעצמכם אתר לשים בו את שיריכם. ניתן להשתמש בפלטפורמות קיימות כמו הבמה החדשה ולהעלות את השירים שלכם לשם כדי שאנשים יוכלו להוריד ולשמוע. יוני בלוך, שהתגלה דרך האתר הזה, הוא רק סנונית ראשונה במה שמסתמן כדרך האידיאלית ליצור. ניתן גם לבנות אתר עם שם ודומיין וליצור דף לעצמך. מה שבטוח קריטי הוא יצירת תיבת אימייל, שבה ניתן יהיה ליצור אתכם קשר במידיות. מעבר לחשיבות של העניין עבור יצירת קשר אתכם, זה ממש כיף לקבל מיילים כמו ''היי, הייתי בהופעה שלכם אתם שולתים111!!! '' אפילו אם המייל מזכיר בצורה מחשידה את הכתובת של אחותך הקטנה.
כדאי מאוד שבאתר שלכם יהיו שירים להורדה, וקחו טיפ גדול: לתת דוגמיות קטנות מתוך השיר זה לא עובד! כיום כדאי מאוד שתפתחו עם הקהל שלכם לעתיד יחסי אמון הדדיים. דווקא אמנים שנותנים שירים מלאים להורדה זוכים להערכה וליחסי אמון גדולים מאוד מצד הקהל, שמצידו דווקא קונה את הדיסק. וכבר היו מקרים בהם אנשים היו מוכנים לשלוח כסף לאמן עבור שירים שהם הורידו ללא תשלום.
שלב ב: פרסמו את האתר שלכם - בהרבה מובנים האינטרנט והפורומים השונים שמוקדשים למוזיקה הוא מקום אידיאלי לפרסום שלא עולה כסף ולא מקבלים עליו קנסות מהעיריה. הנקודה היא שפרסום לא נכון, כמו לשתול עשרות הודעות ''אנחנו גדולים יותר מהביטלס'' בכל פורום אפשרי, רק יגרום להמאסתכם במקרה הטוב, או הפיכתכם לבדיחה במקרה הרע. אז איך עושים את זה? ניתן להודיע על כל דבר שאתם עושים: פותחים אתר חדש, מעלים שיר חדש להורדה, מופיעים. אבל עשו זאת בהקפדה על כללי הפורום ונסו להגיע לפורומים שמתעסקים בנושא. כיום השתרש ברוב הפורומים נוהל פרסום הופעות והודעות בשרשורים מיוחדים לכך, אבל אם אין לך משהו אמיתי לפרסם אל תמציא משהו רק כדי להיות בכותרות. בנוסף, אל תנסו ליצור הייפ על ידי הודעות מזויפות כמו ''קרן23: מישהו יודע מתי יש הופעה של XXX, שמעתי שיר שלהם ברדיו והם גדולים מהחיים'', ושתי דקות אחר כך ''XXX: הו תודה רבה, במקרה יש לנו הערב הופעה ב...'' בסופו של דבר רוב ההייפים המזוייפים מתגלים ויזכרו אתכם בעיקר בגלל הפאדיחה ולא בזכות המוזיקה.
הקליפ
מאז שערוץ 24 עלה לאויר, נוצרה תנופה אדירה בתעשיית המוזיקה והקליפים בארץ, ונדמה שנפתח צינור חדש להגיע לקהל הרחב. אמנים כמו מאיה בוסקילה חייבים הרבה לערוץ 24 ששידר את הקליפ שלה ל''יש בליבי כינור'' והחדיר אותה לתודעה, למרות שהסינגל שלה נדחה בתחילה על ידי תחנות הרדיו. ליצור קליפ לשיר כמקדם לתקליט שלכם הוא כמעט בגדר הכרח היום. כרגע ערוץ 24 עדיין נראה בשלבי התגבשות על אופיו המוזיקלי ונדמה שלפחות עד לאחרונה ניתן היה להחדיר לשם גם חומרים שהרדיו לא קיבל. שווה להתאמץ וליצור קליפ ומאוד כדאי לחפש בבתי ספר לקולנוע תלמידים שאולי יהיו מעוניינים לעשות לכם קליפ כפרוייקט גמר. שיטה מעולה לצאת עם קליפ יצירתי בדרך כלל וזול מאוד.
רדיו
יש חומות שקשה מאוד לעבור, אבל למרות זאת עדיין שווה לנסות ולשלוח סינגלים לרדיו. למרות הטענות הרבות, אף אחד לא ממש יודע מה הופך שיר ללהיט רדיו. צאו מתוך נקודת הנחה שרוב הסיכויים הם שהוא ידחה. או גרוע מכך, פשוט לא ישמעו אותו. שדרנים ועורכים מקבלים מדי יום עשרות סינגלים והסיכוי שהם יתנו לשיר לא מוכר, שלא בא משם ידוע או מחברת תקליטים גדולה, את מלוא תשומת הלב - הוא קטן. נסו לחפש שדרנים שמשדרים מוזיקה הדומה וקרובה לתחום שלכם ולשלוח את הסינגל ישירות אליהם ולא לכל השדרנים בתחנה. בנוסף לכך, כדאי מאוד לבדוק תחנות רדיו קטנות ואידאולוגיות כמו 106 קול הקמפוס, שממש מחפשים אחרי חומרים חדשים של מוזיקאים ויוצרים מקומיים להשמעה.
הפצה עצמאית לחנויות
הבעיה העיקרית היא איך להגיע לחנויות לבד. בשביל זה נועד חוזה הפצה. זאת אומרת: אתה כאומן תדאג ליצור את הדיסק וליחצונו וחברת ההפצה תפיץ אותו לרחבי הארץ. מה שאומר שהדיסק שלכם יהיה על המדף במחסני החברה וייחשב כחלק מקטלוג החברה המפיצה. במקרה כזה, על כל מכירה של הדיסק יקחו חברות ההפצה - בהתאם ליכולת המיקוח שלך - בין 20-35 אחוזים ממחיר התקליטור לחנות. נקודות שכדאי מאוד לדעת: חברת ההפצה משלמת כל רבעון או כל חצי שנה. כשמשווים בין חברות הפצה שונות כדאי מאוד לברר כמה אחוזי הנחה הם עושים לרשתות הגדולות שקונות מהן, כי לפעמים אתה יכול להשיג חוזה הפצה מצוין מבחינת האחוזים, רק כדי לגלות שהם מוכרים לחנויות במחירים מנמוכים ממתחריהם. בנוסף לכך, כדאי לבדוק שחברת ההפצה שלכם עובדת עם כל הרשתות ולא רק עם כמה חנויות מתמחות.
חנויות מתמחות
למי שגם הסיפור של חברת הפצה גדול עליו, עדיין ישנה האופציה לכתת רגליים ולמכור דיסקים ישירות לחנויות. הדבר כמובן חוסך את פערי התיווך של חברת ההפצה, אבל הוא מכריח התעסקות בלתי פוסקת עם הדיסק ויצירת קשרים אישיים עם בעלי חנויות. מצד שני זו באמת עדיפות גבוהה. דווקא חנויות מתמחות כמו האוזן ובלאנס בירושלים וג'אנק בחיפה, שיש להן אג'נדה משלהן, כדאי מאוד לעבוד איתן ישירות.
שמעתי שהתקליט החדש של שימי תבורי הוא שילוב
מנצח של IDM וסינגר-סונגרייטר מהסבנטיז. |
צעד הצידה: זכויות יוצרים
רישום היצירה שלך באקו''ם היא מקבילה לרישום פטנט. הוכחה ודאית ומוחלטת ששיר מסוים הוא שלך.
תמלוגים על השמעות במדיה האלקטרונית
אקו''ם הוא גוף שנועד לגבות כסף בשם היוצרים עבור שימוש ביצירה שלהם. ככל שמכירות התקליטים קטנות וההכנסות יורדות בהתאם, עולה חשיבותו של שוק התמלוגים וזכויות היוצרים כמקור הכנסה. באופן עקרוני, על כל השמעה של שיר בכלי התקשורת האלקטרונים (קרי: רדיו, טלויזיה) מתקבלים תמלוגים. ברדיו, למשל, מדובר בסכום של קצת יותר מעשרה שקלים לדקה (כל עוד בין הגוף המשדר ואקו''ם קיים הסדר, נכון להיום זה בעיקר קול ישראל והטלויזיה, בין אקו''ם וגלי צה''ל יש סכסוך מתוקשר שנמצא כרגע בדיוני בית המשפט). זאת אומרת, על השמעה של שיר ממוצע בן שלוש דקות, יקבלו היוצרים שלושים ואחת ש''ח! בהחלט לא סכום מבוטל. התמלוגים מתחלקים בצורה שווה בין כותב המילים - התמלילן, המלחין והמעבד. כן, הבנתם נכון, הזמר לא מקבל שום דבר מאקו''ם. בעבור גביית זכויות מבצעים ישנה אגודה צעירה יותר ופחות מוכרת שנקראת אשכולות. אשכולות גובה תמלוגים עבור מבצעי השיר. כאן התחשיב פר דקת השמעה משתנה משנה לשנה ולמרות שהסכומים הם קטנים יותר מהתמלוגים של אקו''ם, אשכולות עושה מאמצים גדולים להעביר חוק בכנסת שיבטיח הכנסה למבצעים. חשוב גם לציין שהחברות באקו''ם ובאשכולות אינה עולה כסף, ולמעשה הן גובות את חלקן מהתמלוגים המשולמים לכם כאשר משולמים לכם.
בשביל להצטרף לאקו''ם צריך להיכנס לאתר של אקו''ם ולהוריד את טופס הצטרפות לאקו''ם.
בשביל להצטרף לאשכולות כל מה שנדרש הוא לסור אל משרדי החברה ולמלא הצהרה המעבירה.
אוזי אוסבורן: קרא את המדריך עד הסוף, ותראו לאן הוא הגיע |
לחלק הראשון של המדריך | לחלק השני של המדריך
|
נו, אז מה אתם אומרים? נרשם בשביל להוסיף תגובה? [ רישום ;לוגין ]
|
|
|
