מדי פעם, כשאמן או לייבל או משרד יחצ"נות כזה או אחר מחליט לשתף פעולה עם התקשורת החופשית שלנו, אנחנו מקבלים דיסקים במתנה. אנחנו לא אוגרים אותם במחסני השרת, אלא מחלקים אותם לכם, הכותבים, כדי שתבקרו אותם. כולם מרוויחים - הכותבים יכולים להשוויץ בעוד דיסק (חינם) בדיסקיה, האמן או הלייבל זוכה לסיקור, ואנחנו זוכים לעוד ביקורת מעניינת.

העמוד הזה נוצר גם כדי לרכז את הביקורות-מבוססות-הפרומו שיש בשרת, וגם כדי להראות לאמנים ולייבלים נוספים ששווה לשלוח לנו דיסקים, כי אנחנו לא מתעלמים, ונותנים יחס הגון ואמיתי למה שנוחת אצלנו, לא רק יוצאים ידי חובה.

אם גם אתם כותבים של השרת ורוצים לקבל דיסקים חינם כדי לכתוב עליהם, פשוט בקרו בפורום שלנו באופן תדיר. ברגע שמגיע לנו פרומו אנחנו מודיעים.

[כתבתם על פרומו והוא לא מופיע כאן? שלחו לנו מייל וספרו לנו]

	breaking the cycle | marbin -2011
	הכלזמר יצא מזמן מהשטעטל והפליג אל מעבר לים, הסקסופון כמהדורה אמריקאית לקלרינט. עכשיו הוא יושב על צלעות המתכת של גשר בשיקגו ושר על המולדת. הוא כבר לא שם ולעולם לא יחזור, המבט שלו לאחור הוא נוסטלגי ותו לא

	סווינג דה ג'יטאן | מיקי גבריאלוב -2011
	הסווינג התזזיתי אך המבוית של יעקב חוטר ואורי בן צבי (גיטרות) ואורן שגיא (קונטרבס) מלווה בריצה קלה את השירה המדודה של גבריאלוב. הקול שלו שייך מבחינתי מאז ומתמיד למוזיקת הרקע של הארץ הזו, והשילוב עם הסווינג הוירטואוזי של הטריו – שככל הנראה בקעו מהאדמה יום אחד, מקצוענים עד האזניים ומגובשים לחלוטין כלהקה – הוא בלתי מצוי, חד פעמי, ומעורר מחשבה

	oh, tidal wave! | underwater firemen -2011
	האפוקליפסה כתירוץ המושלם למסיבות סוף העולם. יש אחלה נגנים בתזמורת הקטסטרופה של UWFM, הבעיה העיקרית היא שמרוב הפקה הצונאמי קצת נשכח. וזה הופך את המטפורה המתוחכמת ללא יותר מקריקטורה אופנתית

	שרה אלתרמן | שילה פרבר -2011
	כל שיר אחר באלבום הוא נחמד כשלעצמו, אם כי דומה כי פרבר נהגה בשירים של אלתרמן בעדינות רבה, מחשש לפגוע או לגרוע מהם, מתוך יראת כבוד כנראה. העדינות רבה מדי, לטעמי, שכן שירים שכבר הושרו כאן על ידי מיטב יוצרינו לא נשמעים אחרת

	the trees & the bees | the trees & the bees -2011
	רן שבתי כתב סיפור יפה, קצר אמנם, אבל עם המון אהבה ורגעים קטנים של אושר

	חור בשמיים כחולים | פונץ' -2010
	זה מוזר, להכיר הרכב לראשונה דרך אלבום הופעה. זה חסר את האיכות של הקלטת האולפן, אך בסוף ההאזנה המי-יודע-כמה לאלבום ההופעה של פונץ', החלטתי שאני חייב לשים את ידיי על הדיסקוגרפיה המלאה של ההרכב המופלא.

	גשמים שעוד ירדו | חם ומחמם בום -2010
	כנראה שקשה מאוד למצוא להקה שמגדירה טוב יותר את כל האלמנטים השונים של י-ם מאשר חם ומחמם בום

	חול | kitzu -2010
	זו תמצית החוויה שלי עם ''חול''– סיור מתוכנן בין סערות , אחת סחופת רוחות, מלאה בעליצות חסרת התחשבות, הבאה אחריה ממטירה גשם כבד שנראה שאין לו התחלה וסוף ושלישית היא סופה מדברית יבשה וכמו חסרת תכלית, צורבת.

	heartbreaks for fools | electra -2010
	הניכור והדיכאון משאירים לך ברירה אחת - להמשיך לנגן מוזיקה

	peacemaker | albert beger electroacoustic band -2010
	קצת קשה לסקור את הקריירה של בגר, בעיקר בגלל שהיא כל כך משופעת בפניות חדות ובדרכים משובשות. אם נתמקד בחמש השנים האחרונות, בגר, כאמור, הקליט שני אלבומים כטריו עם פארקר ודרייק, שני סופרסטארים עולמיים בהשוואה לבגר המקומי. לאחר מכן חתך שוב, ובאלבומו הקודם והנפלא, Big Mother, הוא חזר למעשה לתחילת הקריירה - פורמט של קוורטט קלאסי א-לה-קולטריין, אחד ממקורות ההשראה הברורים ביותר שלו.

	אדיר והילדות | אדיר והילדות -2010
	הקו המוזיקלי מגובש, חזק ואנרגטי, ומשלב רוק, פופ ומעט אלקטרוניקה. זה יכול בהחלט לעזור להם להפיק במהירות וביעילות את האלבום הבא, שייקח את הצדדים הטובים וישפר אותם

	stone temple pilots | stone temple pilots -2010
	האלבום החדש של הסטון טמפל פיילוטס קרוי על שם הלהקה, כפי שהרכבים רבים נוהגים לעשות באלבומי הבכורה שלהם. אולי כהצהרה של הלהקה, "חזרנו כדי להישאר".

	כיוון הרוח | צח דרורי -2010
	צח דרורי קורא לא לוותר בעולם שבו הכל בא והולך. הכל כמו חולף בן רגע, אז אל תתמהמה – קח את זה באותו הרגע, אל תחכה. אולי זה ימתין לך, אבל עד מתי?

	into my lounge | shlomi syboni -2010
	בשביל להבין באמת צריך להאזין גם למה שנאמר, ולא רק לשמוע. האזנה נוספת למוזיקה האפלה, הטעונה והמאתגרת הזאת תהפוך את הרושם הראשוני, ופתאום זה מרגיש כמו חדירה לפרטיות

	never trust the holy gracious medley band | roy rieck -2009
	כמו בכל אלבום ישראלי-בינוני שמכבד את עצמו, גם פה החליטה הלהקה להשאיר את הטוב להתחלה, ולהפסיק שם. גם אלבום זה פועל על-פי הנוסחה המוכרת היטב של שיר ראשון איכותי, שיר שני נחמד, שיר שלישי סביר ושיר רביעי סביר שאני כבר לא הולך לשמוע. אוקיי, אז אולי במקרה הזה ניסו הלהקה פחות או יותר לפזר את האיכות לאורך האלבום, אבל הרעיון הכללי ברור.

	remember | yair yona -2009
	לו הייתי צריך לתת ל-Remember כותרת משנה, בודאי הייתי בוחר ב''מסע כורסא''. בהתאם להשפעות שיאיר מביא איתו, הוא לוקח אותנו ביחד איתו אל המרחבים העצומים של ארה''ב, אל השדות השופעים ומישורי החול, לאורך גדות המיסיסיפי, דרך עיירות ספר, מועדוני בלוז קטנטנים וגטאות למהגרים, כל זאת רק באמצעות הגיטרות שעליהן הוא מנגן.

	מורה חיילת | מורה חיילת -2009
	ההאזנה לאלבום הזה גרמה אצלי תנודות של מטוטלת: ברגע אחד, השירה האנמית של דנה קסלר בליווי ההקלטה הרעועה-משהו הפעילה אצלי את כל בלוטות הזעם כלפי הויתורים שעושים לעצמם אמנים שממילא לא בונים על משהו מעבר לגבולות האינדי הישראלי, ובמשנהו, אני משתומם מכך שמילים בטון האדיש הזה מצליחות לגעת בי בדרך שהיא לא פחות ממרעננת, ומוצא בו הוכחה נוספת לכך שאפשר לרגש גם בלי לשיר מלודרמות גדולות בקול עשיר מנעד.

	בצד של הרעים | נדב אזולאי -2009
	אם במקרה היה מתבקש ממני לבחור דיסק שמסמן את המגמה שבה צריך ללכת הרוק הישראלי, הייתי בוחר בדיסק הזה...

	tv buddhas third e.p. | tv buddhas -2009
	לא הייתי מדמיין שאני אוכל ליהנות ממוזיקה שיש בה רק גיטרה ותופים, אבל הרינג מביא את הדיסטורשן שלו לדרגות מופלאות, והסאונד שהצמד הזה מייצר לא היה מבייש הרכבים גדולים יותר ומפוארים יותר

	כל המקומות האלה | אלי רוזן -2009
	''היא מגדלת שלושה חתולים, להתכרבל כשיהיה לה קר. וכל הכלבים שאין לי נובחים עכשיו בתוך הראש, לה יש שלושה חתולים ולי אין עם מי להתכרבל כשקר – וקר''. הכתיבה שלו מפתיעה, רגישה, חדשנית, שנונה, והחידוש שבה עושה חשק להגיד עליו רק דברים טובים, ולהכתיר אותו כעתיד המזהיר של המוזיקה הישראלית.

	עיר הפועלים | מריונטה סול -2009
	מריונטה משדרים באלבום שלהם הרבה מאוד אמביוולנטיות, מזיגה של חום וקור עם הדומיננטיות של האחרון, אי בהירות לגבי מיקומם ושיוכם לא רק למה שקורה בב''ש, אלא אולי גם בארץ.

	vol.1 יאללה | תכלס -2009
	הסטייל נוטף מהמיקסטייפ הזה כמו סחוג מסטייק T-Bone. למה? כי זה שילוב מושלם של שימוש בז'אנר האמריקאי המובהק של ההיפ הופ וחיבור לסאונד ישראלי מאין כמוהו. תכל'ס עושים מוזיקה שמגיעה מישראל, אבל עומדת בסטנדרטים של אמריקה.

	נוף פשוט | אלי לס -2009
	מכל פינה, מכל שורה, מכל שיר עולים תיאורי נוף. נדמה כי לס מתכתב עם עצמו, עם הסובבים אותו, דרך הסביבה, והיא חיה ונושמת בכל אקורד שהוא פורט.

	behind the sun | behind the sun -2009
	אין להרכב הזה שום יומרות להמציא את הגלגל או את הרוק מחדש. עושה רושם, שפשוט מדובר בקבוצה של נגנים מוכשרים אשר מצדיעים ללהקות אשר היו מושא הערצתם ואשר עיצבו את עולמם המוזיקלי.

	last night when I tried to sleep i felt the ocean with my fingertips | amit erez -2009
	מים הם מקור השראה בלתי נדלה (כלומר, נדלה בהחלט אם אתם תושבי ארץ ישראל, לא כל-כך נדלה כשמדובר באוקיינוס, ולהזכירכם זה מה שעמית ארז הרגיש בקצות אצבעותיו כשהוא ניסה להירדם אמש). הם לא משמשים רק כמטאפורה, לפעמים הם ה-דבר. הזרימה, הבועות, השקיעה והציפה, הרוויה.

	the fat elvis ep | asaf sarig -2009
	הקו המנחה של האלבום הוא חספוס. כבר על העטיפה ישנה הצהרת כוונות ברורה – באנו לנגן.

	דווקא היום | מרגלית צנעני -2009
	אני באופן אישי ניגשתי לאלבום עם ציפיות גבוהות מאוד. כאשר שמעתי בפעם הראשונה את ''עץ ירוק מפלסטיק'', אפשר לומר שהוא ''עשה לי שליכטה בלב'',' כמו שמרגול בטח הייתה אומרת

	מעשה באדם | בני בשן -2009
	המסע המקסים של בני בשן לאורכו ולרוחבו של האלבום הוא מסע מספיק מגוון בכדי שהאלבום (כמעט) לא ישעמם לדקה.

עוד שירים של שיכורים | אדם קומן -2009

כיום, בעוד שמרבית היוצרים שמקדישים לאלכוהול תשומת לב ראויה מתייחסים אליו כאמצעי בריחה מהמציאות וגורם שלילי בחיים, ישנם יוצרים (בדרך כלל כאלה ללא הכרה רחבה במיוחד) שמקדישים לו לא רק תשומת לב רבה יותר מבחינת מספר השירים שבהם ניתן לו היחס, אלא גם מבחינת הרעיונות שבהם מתבטא יחס זה, בין אם מדובר ברעיונות שניתן לפרט לאמירות ספציפיות או רעיון שמתחבר יותר לרגשות האנושיים כפי שהם באים לידי ביטוי בזמן השתכרות.

	אושר | יוחנן קרסל -2009
	לא צריך להיות גאון בכדי להבין ש''אושר'' אינו עוסק ממש באושר, אלא בהעדרו

	what will we be | devendra banhart -2009
	למרות ששמעתי אותו כבר כמה עשרות רבות של פעמים, עדיין מדובר באלבום שעושה לי טוב בפנים בכל פעם שאני שומע אותו

	supersexy | carmel apple pop -2009
	למרות שאף אחד (עדיין) לא מת מיצירתיות יתר, היא בהחלט עומדת בעוכריה אצל הסוכריות

	יום רודף בלוז | ארז הלוי -2009
	למי שמחבב את הלוי אבל לא טרח להתעדכן בכל קורותיו, האלבום הזה מספק יופי של מענה

	buffalos | buffalos -2009
	ההשפעות הקברטיות על המוזיקה שהלחין עומר הרשמן, ביחד עם הנטייה הברורה יחסית למוזיקת רוק, יוצרות שילובים מעניינים, כשהטוב מביניהם בעיניי הוא השיר 'Sandglass Rivers'. שיר קברטי, שאמנם הטקסט שלו ''מגיע עם מסך עשן ואלכוהול ולילה של שיכרות''

	לא לדבר על מין | אורי מרק -2009
	בפרספקטיבה של זמן, אלבום הבכורה הבכורה של אורי מרק מתגלה כבינוני ותו לא

	קרוואן | שי גבסו והמראות -2009
	שי גבסו של היום לא מסוגל לסבול חוסר צדק, חוסר איזון, חוסר כנות או צביעות. זה בולט שיר אחר שיר באלבום הזה, אם במישור הפוליטי (''איש אחד'' המחאתי, העוסק בהתנתקות - גירוש, אם תשאלו את גבסו - מגוש קטיף) או ביחסי אנוש (''ארגזים'' המצוין), אם בנושא הגיוס לצה''ל (''שיר ארץ'') ואם בפשע ברחובות כשיקוף להידרדרות שלנו כחברה

	oxygen | yair kass -2008
	הגדולה של יאיר קז מתבטאת בכך שאת כל המחוות הללו הוא מצליח להעביר עם שמירה על הקו הכללי האישי שלו. הסגנון האלקטרוני שהוא מתווה זורם לכל אורך האלבום

	אולי | שוגר שוסטר -2008
	הקטע מתנדנד בין רעש חזק, כזה שלא שמעתי מאז סוף שנות התשעים, בטח שלא במוסיקה הישראלית, לבין רוק מהורהר, רפטטיבי, המנוני אפילו, מהסוג שמרקיד אותך אפילו במושב של המכונית

	קורא לי עכשיו | המוסד -2008
	הם קוראים לזה EP. קיצור של Extended Play, מה שאומר שזה יותר מסינגל (שיר אחד), אבל פחות מאלבום שלם (LP). במילים אחרות, ''דיסקון''. הדיסקון של להקת המוסד מכיל 6 שירים ונקרא ''קורא לי עכשיו'' על שם השיר הראשון שמופיע בו, שהוא ללא ספק השיר הבולט ביותר, שמוביל את הקו הכללי של השירים באותו מיני-אלבום.

	panic ensemble | panic ensemble -2008
	זמזמנים קטנים עפים בנוף שליד האגם, ולידך מונח הספר הפרוזאי עב הכרס ליד המקטרת החצי מלאה. מפעם לפעם מטייל לכיוון החורשה איזה ברנש מוזר, עם פרצוף שמכיל חדק, שמנפנף בידו אלייך. אתה ממצמץ לרגע והוא נעלם, כשאתה חוזר למציאות ונזכר שהפאניקה היחידה תגיע כשתצטרך להגדיר בצורה מילולית וקוהרנטית את מה ששמעת.

	send yourself away | עומר לשם -2008
	אני מצאתי את אלבומו של לשם מאוד מעניין, בעיקר כי הוא מצליח להציג את עצמו בפני הקהל בצורה רגישה ונוגעת כבר באלבום הבכורה, שכן חשוב באלבום בכורה שהוא יצליח להשרות משהו מיוחד על שומעיו. באלבום הנ''ל מצאתי את עצמי מתחברת לחמימות של המילים והמוזיקה

	הירקון 51 | ירונה כספי -2008
	אין זה מקרי שהשיר ''הירקון 51'', אחת הרצועות היותר מכוסחות באלבום הזה, נבחר לשיר הנושא כאן. שיר הנושא, ואולי הטוב שבשירי האלבום, מאפיין את האלבום כולו – כספי נחשפת בו, זועמת, אבל גם עדינה, ובעיקר בעיקר – מתפוצצת מתשוקה ומלהט למוזיקה.

	מופע החיים של מוטי פנאן | קבוצת גוטל בוטל -2008
	דרך החתחתים של פנאן, סוג של אלטר-אגו של אורנן, במסלול הכל-כך ''ישראל של תחילת האלף השני'' –מעניינת, מסקרנת ומשעשעת. עוד יותר מזה, זה מדויק וזה עובד, הרבה בגלל הכתיבה הקולחת של נתי אורנן והקולגות לקבוצת גוטל בוטל (להלן קג''ב). הרבה מזה בגלל הלחנים שיושבים יופי על המילים, אבל במיוחד בגלל האנרגיות המדהימות שיוצאות מהמערכת כשהדיסק מתנגן בה.

	lemmus lemmus | lemmus lemmus -2008
	לא משנה איפה תנגנו את החדש של למוס למוס - בסלון, במערכת, במחשב, או אפילו באייפוד על החוף, רק תעצמו לרגע קל את העיניים והנה אתם שרועים על פוף, קטורת ונרות מסביב ועל הפטפון מסתובב תקליט. השיער שלכם ארוך ולבושכם צבעוני. השנה היא 1967, ומחוץ לווילונות האוריינטליים הכבדים יורד עוד אחה''צ סתווי על לונדון

	מתעלם מהצרכים | digital_me -2008
	על אף ש''מתעלם מהצרכים'' הוא אלבומו השלישי תחת הכינוי Digital Me, מבחינתי מדובר באלבומו הראשון. לא שאני ממעיט בערכם של האלבומים הקודמים, אלא שלפחות לטעמי, היה מדובר (בדיוק כמו שהוא ציין בעצמו) בניסיונות ובאימונים מפרכים לקראת הדבר האמיתי שכעת מגיע.

	maqama | maqama -2008
	מקאמה פעלו כטריו, כמו הרכב ג'אז קלאסי, אך הייתה התחושה שמשהו חסר בצליל ואולי גם בגישה של ההרכב, והחברים צירפו את אודי גלזר המצוין כגיטריסט. מכאן, המוזיקה קיבלה יותר נפח ומאפייניה הפכו ''פרוגרסיביים'' יותר. כמי שמקבל לידיו את התוצר השלם ולא עמד על התהליך, נראה שמקאמה בסה''כ התפתחו יפה מאוד, בעיקר מכיוון שהבסיס של שירי הלהקה לא תמיד מוצלח או מעניין במיוחד.

	שירים של שיכורים | אדם קומן -2008
	כיאה לאלבום שנכתב ממצב של שיכרות, קומן נע בין מצבים של כעס לתחושת ריקנות ועליבות, לפעמים באותו הקטע ולפעמים גם באותו המשפט, מעלה זיכרונות ופנטזיות ופונה ל... לא ברור בדיוק למי – למי שעזבו, לקהל מקרי או אל עצמו.

	achzavoth | achzavoth -2008
	ידעתי שאכזבות' כוללים בתוכם פליטים מלהקות פאנק ישראליות ושהם הופיעו בתדירות כזאת שכבר לא היה אפשרי שלא להכיר את השם שלהם. כל המידע הזה לא הכין אותי למה ששמעתי מהדיסק...

	l'ocelle mare | l'ocelle mare -2007
	למרות שהיא מתוייגת כ''פולק אקספרימנטלי'', קשה לקרוא למוסיקה של תומאס בונוולה, הוא L’Ocelle Mare, פולק. בונוולה לוקח את פולק הגיטרה האקוסטית הפסטורלי, מותח אותו, מכווץ אותו, נותן לו מכות ומעוות אותו. ההגיון נמצא שם, אבל מאחר לבוא

	music for total chickens | rafter -2007
	הפעם, נדמה ש-Rafter בחר לזנוח את הקו העצבני והבלתי קומוניקטיבי ולעבור למחוזות הפופ המענג. פופ מענג זה מעליב, ולכן אתקן ואומר שהוא ניסה לשלב בין השניים - די בהצלחה לטעמי. המוזיקה של Rafter היא שילוב של הרמוניות קוליות מפוארות למדיי, קלידים מעופפים ושירה דקיקה ונעימה לאוזן יחד עם מפלי דיסטורשן, רעשים למיניהם ותופים מטורפים

	התשובה | מיקי שביב -2007
	את הנשמה של שביב אי אפשר ללמד בבתי-ספר שמהם מייצרים מסיקות. גם הקול שלו יושב בול על המוזיקה. ויש לו כשרון גדול לרקוח לחנים קטנים ומקסימים ולהלביש אותם על הטקסטים היפים שלו. כשזה מצליח לו, יוצאים להם תחת ידיו מאסטרפיסים בזעיר אנפין

	planet rubble | lebanon -2007
	Planet Rubble, אינו אלבום קל להאזנה, המוזיקה אינה חולפת ליד האוזן אלא נכנסת חזק פנימה אל תוך הבטן ומקשה על פעילות המעיים. היו פעמים שמצאתי את עצמי מפסיק את ההאזנה באמצע, מכיוון שהמחשבות והקונוטציות שעלו בראשי נוכח המוזיקה החודרת הזאת כבר הפכו קשות מנשוא. ברגעים הללו, כשלחצתי על ה-Pause, הבנתי עד כמה ענק האלבום החדש של לבנון

	אבדון דאב | כינורו של רוטשילד -2007
	האלבום מבטא את מקומו של היחיד שהוא ראש סיכה בסחרחרה המשוגעת הזו של העולם, אדם שאיבד את הדרך מול העולם, מול אלוהים, ואפילו נחמה אין לו בבדידותו שלו. קולו לא נשמע, לא מובן, הוא שקוף. כש''ר הוא אמן שוליים בכל רמ''ח איבריו, ואמן שוליים הוא קודם כל איש שוליים, כזה שחווה את הבדידות בנפשו מדי יום

	memories of the never happened | rockfour -2007
	לא חסרים הרכבים מוזיקליים בישראל שבכל הקריירה שלהם לא זכו מעולם להגיע לארבעה אלבומים מלאים בקטלוג שלהם, בטח שלא אחרי פרישת הסולן שלהם. אבל עצם העובדה שרוקפור חובקת עכשיו אלבום רביעי במספר לקריירה הבינלאומית היא כבר ציון ''עובר'' במבחן ההישרדות שלה.

	לא בכח | המשפחה -2007
	''אנחנו מאמינים שרוק ומשפחה הולכים ביחד, שניהם פורחים כשיש עבודת צוות. אנחנו מאמינים שרוק ושירה הולכים ביחד, נשהם יונקים מאותו שורש של אי-נחת אנחנו מאמינים שככה צריך לעשות את זה: לא בכוח''

	fallacious, formless and fragmentary | seven morgues -2007
	לאחר נגיעה עם קצה הלשון, הלגימה הראשונה מחליקה במורד הוושט, הודות לאותו פסנתר מרוחק המהדהד אותה מלודיה קבועה וסביבו נרקמים טפטופי קלידים אחרים, המזכירים לעתים השתובבויות על הפסנתר באמצעות הבלחות מלודיה משתנות. עם אבק קלידים ורוחות מנשבות ברקע. הלגימה השנייה ממוקדת יותר ובה ניכר טעמו האמיתי של המלאנז'

	לא משהו מיוחד | דורון שפר -2007
	למרות נקודות הדמיון לגרוניך או שבן, העדינות והנוגות גרמו לי בעיקר לחשוב על שפר כמקבילה החדשה לאריאל הורביץ. בדיוק כמו במקרה של הורביץ, מדובר בבחור כשרוני ללא ספק, שיש לו מה לומר ויודע איך להגיד את זה, אבל

	from a window to a wall | noa babayof -2007
	האלבום מרגש להפליא והוא מורכב בדיוק מהחומרים מהם עשויה מוזיקה טובה. הקול הדומיננטי של נועה פשוט נוגע ולא עוזב לכל אורך האלבום

	violently delicate | eatliz -2007
	התחושה הכללית שעולה מהאזנה שלי לאלבום הזה היא שבשביל שההקצנה תהיה בעלת ערך גבוה באמת, צריכים להגיע, כמה פשוט, עם אסופת שירים ממש טובה, שראויה להקצנה הזו

	shalosh | midnight peacocks -2007
	אחרי ההאזנה, נדמה לכותב שאין הרבה אלבומים ישראלים מהז'אנר האלטרנטיבי שיש בהם מן האדרת אייקונים מעולם התרבות המצרי כגון: אום כולתום, פריד אל אטרש, עבד אל- חלים חאפז

	elephant parade | elephant parade -2007
	דווקא משום שהכתיבה של הצמד בבסיסה היא בכלל לא רעה, הייתי שמח לראות אותם גם משתחררים בעתיד מחדרי השינה. חלק מהשירים באלבום הזה מתחננים למשהו שהוא מעבר לקלידים וגיטרה, משהו שייתן להם בעיטה לעולם האינדי-פופ המתוזמר יותר

	חלומות חורפיים | עודד גדיר -2007
	הייתי רוצה להאמין שעודד גדיר לא פוזל למיינסטרים. אחרי הכל, מדובר בבחור שלמד באקדמיה למוסיקה, עבד כמפיק מוסיקלי, מלחין פסנתרן וטכנאי אולפן, ניהל מוזיקלית, ניגן בהצגות בתיאטרונים שונים ויש לו אפילו אולפן ולייבל משלו. למרות זאת, קשה שלא לתהות לאן כן פוזל, או שואף, עודד גדיר ביצירתו

	amit erez | amit erez -2007
	ב-''Amit Erez'' ניכר שעמית הגיע לאותו סטטוס-קוו בין לחנים מסובכים מדי לבין שירים טובים. והתוצאה, גם במקרה של השירים המוכרים ממקומות אחרים, נשמעת נהדר.

	אשליית החומר | אמנון קבולי -2006
	קבולי הוא מלחין מוכשר, והשירים שלו מורכבים ומעניינים בדרך-כלל. בצורה זו, גם שיר אביב-גפני כמו ''מצב נפשי'' מרשים מאוד, בעיקר בגלל הלחן המצוין שלו, ואילו ''כמה אפשר'' שמכיל שינויי קצב תכופים תופס את המאזין ומושך אותו

	באמצע | אלון ברגבאום -2006
	הדבר שהכי אהבתי בשמיעה הראשונה של הדיסק היה הישירות שלו. הוא מודע מדי להכל, לכך שהאנשים מלאים בפחדים, לכך שאין הגיון באהבה/התאהבות שלו, לכך שהוא מפסיד. מהשירים בדיסק מצטייר בנאדם חד, שרואה את המציאות באופן מאוד עמוק ועצוב, ונע בין רצון לבעוט לבין השלמה

	it's a brutal machine | midnight peacocks -2006
	שאני כבר מסמן את אחד הגיבורים שלי השנה, ומאוד מקווה שהם לא יגיעו לפרויקט הגיבור הלא מושר, קרי - שיהיו מושרים. מילא השנה הזאת, It's a Brutal Machine מתברג כאחד מאלבומי הרוק העכשווי החזקים שנעשו בארץ הקודש מעולם. מילא בארץ הקודש, האלבום מתברג לא רע בכלל כאחד מאלבומי הרוק העכשווי החזקים בעולם

	days of hunger | גבע אלון -2006
	מה שמייחד את גבע אלון מהאסכולה של הסינגר-סונגרייטרים הישראלים האחרים, הוא הרקע המוזיקלי שלו. במקום לגדול על הפולק הבריטי, הראש שלו נטוע רחוק באמריקה. האלבום זורם על הציר המטושטש והלא מובן שבין טקסס לנגב, ההפקה שלו עשירה, הכלים יודעים להישאר ברקע ולא להפריע לקאובוי המודרני הזה לשיר את השירים שלו

	שנת אפס הפסקול המקורי | אמנים שונים -2006
	מעטים פסי הקול שיש להם קיום עצמאי בלי קשר לסרט שאותו הם מלווים. מעטים הם פסי הקול שגורמים לך לרצות לראות את הסרט שאותו הם מלווים. פס הקול הזה מצליח בשניהם

	mosaic | woven hand -2006
	הסאונד העוצמתי ביותר שאדוארדס ניפק עד כה, מלא קלידים מהדהדים, תופים נפוחים, כלי מיתר (המון כינור), כמו גם גיטרות אקוסטיות בכיוונים מוזרים וגיטרות מדוסטרשנות שמספקות את הלכלוך ברקע, הלכלוך התמיד-נוכח ביצירתו הטהורה של אדוארדס. מעל לכל ישנו קולו המופלא של אדוארדס, העוצמתי והמרגש ביותר ששמעתי בחיי

	so gone | evangelicals -2006
	כדי לשמור על תמצית פופ שמעורבב עם פסיכדליה כמו שצריך, כמו בהרגל חיזור בריא אחרי בחורה, צריך לשמור על איזון בין שני הפקטורים. הראשון, לאתגר קצת עם משחקים בסאונד ועם כל העיוותים והמקצבים המשתנים, כשבניגודו גם צריך לפנק עם קצת תבניתיות בריאה, ככה בשביל ההרגשה המוכרת והנוחה

	אדם - שירים של מירון ח. איזקסון | אלי מגן -2006
	אם ציפיתם לאלבום שילטף את בלוטות הנוסטלגיה שלכם, טעיתם בכתובת. לא טיפוס כאלי מגן יספק את הסחורה; בכל זאת עברו 30 שנה מאז ''עד סוף הקיץ'' ואם שם נתקע הזכרון הקולקטיבי זו בעיה שלנו. מה כן יש? הרבה מהמטען שצבר מגן הזמר, המלחין ונגן הקונטרבס. תוסיפו לזה את העובדה שמדובר באלבום לשיריו של משורר, ותקבלו אלבום מיוחד שכנראה יערב במיוחד למאזיני 88FM

	מים שקטים | מים שקטים -2006
	נדמה שבשנים האחרונות, בשקט, בשקט, צומח לו טרנד של הלחנת שירי משוררים לכדי פרויקטים. היתכן כי קם עם ישראל והחליט שהוא מעוניין בטקסטים צבעוניים יותר? יכול להיות שהמוזיקה לבדה, גם אם היא מעולה ומופקת לעילא ולעילא, כבר לא מספיקה ולא עומדת בפני עצמה? הרי רק לפני כמה שבועות גונבה לאוזני שמועה שהרוקנ'רול חוזר לאופנה, והנה יוצא לו הפרוייקט המקסים הזה מבית היוצר של הבסיסט המוכשר אריאל שרבקובסקי

	morning lights | trespass -2006
	יש לנו נגנים מעולים, עיבודים מעניינים, הכרה עולמית, זמר טוב, ובהזדמנות זאת כדאי לציין גם את העטיפה המקסימה של האלבום. אז מה לא עובד? ייתכן שרבים כלל לא יראו בכך בעיה אבל Trespass נשמעים כמו כל כך הרבה להקות רוק מתקדם עד שסגנונית המוסיקה שלהם מאבדת כל ייחוד, שלא לדבר על אמירה

	remember that i love you | kimya dawson -2006
	המוסיקה של דוסון נוצרת ואמורה להיצרך כחוויה חברתית, כל משפט פונה אלייך כאילו היית חברה הקרוב ביותר, ובו בעת היא לא מזכירה או מצטטת אף אחד. לא סינגרים-סונגרייטרים ענוגים, לא בוצ'יות זועמות. אולי הדבר הקרוב ביותר לשירים של דוסון הם פתיחונים של סרטים מצויירים, עם טוויסט

	bloodlines | shany kedar -2006
	הוא לא ''מאכזב'' ופעם אחר פעם גורם לך לרצות שמשהו בו יהיה רק טיפה שונה, שרק לרגע אחד יתעורר טיפה. אבל זה ברור כשמש שמסתתרת מאחורי ענן הגשם: כל האזנה מחדש גורמת לי להרגיש מאד מדוכא ועייף. ואחרי שהשירים האלה עוברים ברצף אחד אחרי השני אופק הסיום מגיע במהירות ולעולם לא מממש את התקווה שהקו הכללי של האלבום ישתנה במעט

	selling out with... | the astroglides -2006
	האזנה להם פירושה פתיחת תיבת פנדורה בין האוזניים שלכם, תיבת פנדורה שאוצרותיה כוללים נויז, מטאל, דו-וופ, מוזיקת מערבונים צ'יזית והרבה הרבה סרף וגאראז'. אולי אתם לא מכירים אותם עדיין, אבל אני כבר מכיר אותם אז נה-נה-בננה, אני מבקר מוזיקה גזעי שחבל''ז וקיבלתי את הדיסק בחינם

	the careless flame | kill the vultures -2005
	לאחר שעוברים את השלב של תיוג האלבום באופן בנאלי, מגיעים להבנה שמדובר באלבום ייחודי, אנרגטי ובעל אמירה על האדם, כבודו ושמירת האוטונומיה שלו

	smoke & mirrors | tsuky -2005
	בשנים האחרונות הוכיח צוקי שיותר מהפרסום, הקהל, השם והמעריצות, חשובה לו המוסיקה שלו. ואולי אותו זוג אופניים מוזר שעליו רוכב צוקי, גם אם לא מגיע לכביש הראשי, הוא באמת אחלה זוג אופני-שטח.

	frogs | grundik + slava -2005
	למה צפרדעים? למה לא, בעצם. אולי באמת הגיע הזמן לתקן איתם את העוול ההיסטורי שעשינו להם. מאז ומתמיד היו הצפרדעים סמל, במעשיות ובתרבות שלנו, להתגלמות הכיעור. ולמה כל זה הגיע להם? האם הצפרדעים הן חיות רעות? רחוק מכך. גרונדיק וסלאבה מניחים את אבן היסוד לתהליך של התנצלות ארוכה שאנחנו חייבים לחיות הללו

	existence | dark suns -2005
	Dark Suns בהחלט מוכיחים את הקיום שלהם. Existence נמצא מצד אחד כמה רמות מעל לרוב להקות עושי הרעש, ומצד שני לא נופל במלכודות של שכלתנות גבוהה או אוננות מוזיקלית. זה אלבום שנובע מהשראות חזקות אך ממשיך מעבר להן ויכול לסחוף בסערת הרגשות שלו, במיוחד בימים סתוויים. הישג מרשים למדי עבור הרכב אנונימי-יחסית מגרמניה

	בעירום | מיקי שביב -2005
	מעולם לא היתה הקלישאה ''אלבום קטן-גדול'' כל-כך מתאימה. רציתי לכתוב שכנראה זה מה שלומדים ביותר מ-25 שנים של קריירה ענפה, אבל נראה לי שרק יחידי סגולה מגיעים לזה. כי צריך להיות כזה, מבטן ומלב, רגיש, עמוק, עדין. וצריך להיות אמיץ

	open surgery | man alive -2005
	בכל מדינה מערבית בריאה יש הרכבים שפונים חו''לה כמעט אקסקלוסיבית מסיבות מובנות, ובשלב זה כש-Man Alive ממש לא הראשונים לעשות זאת, אפשר לפרגן ולהחזיק להם אצבעות

	live in australia | שבע -2005
	בעולם שבו הכול ''בא טוב'', הביקורות שאפשר להטיח כנגד שבע מתמוססות. גם אם הם משתמשים בכל הרוחניות הזאת כסוג של גימיק, עושה רושם שהם כנים בכוונותיהם ומאמינים באמונה שלמה בדרך שבחרו

	5feet4 | tamar eisenman -2005
	אחד האלבומים המעניינים והמיוחדים שיצאו כאן בתקופה האחרונה, שלא לדבר על גרוביים, כאמור. אמנם הוא אינו יצירת מופת, אבל במקרה הזה חלקיו הקטנים משובחים הרבה יותר מאשר הסך השלם

	תובל פטר וחברים מנגנים נינו רוטה | תובל פטר -2005
	המוזיקה באלבום באמת טובה, מהנה ונעימה, אבל האלבום יכול היה להיות הרבה יותר טוב עם מעבדת בעלת קצת יותר השראה ורוח מקורית. מהנה ונעים זה נחמד, אבל כמו שקלמנטיין אמרה ב''שמש נצחית בראש צלול'': נחמד זה לא כזה דבר חיובי

	חי בבית המוזיקה | דויד פרץ -2005
	את הבמה תופס פה מר פרץ היקר, והוא פשוט עסוק בלהשפריץ חום לקהל. אם כמעט כל השירים שלו שקטים ועצובים, בהופעה מתגלה פן אחר, מלא הומור, של האמן. ההומור הזה בא בניגוד גמור למוזיקה, שכמו באלבום של בלובנד (שחלקים גדולים ממנו גם מנוגנים), נוגה לחלוטין

	backcaTALog | טל וייס -2005
	לאורך האלבום יש תנועה בלתי פוסקת בין מקום אחד לשני, וכמעט אף פעם לא חוזרים לאותו מקום. זה מתחיל בבסיס, בין שירים שהם יותר שקטים או שירים שמכילים יותר קצב ופופיות. אבל זה לא רק זה. בכל שיר וייס רוקחת עולם חדש של קצב, צלילים ואווירה

	come see (raw versions) - live | ruth dolores waiss -2005
	ההופעה, שהוקלטה בבית המוזיקה בירושלים, גם אם היא טובה, היא בוודאי שלא מהמצטיינות שלה. ראיתי אותה ארבע פעמים. פעמיים הצליחו לחלץ ממני הצהרות משתפכות שמדובר באקט הטוב ביותר בעולם כרגע, ואיזה מזל יש לי להיות שם. איכשהו לא קיבלתי את הווייב הזה מהאלבום

	את האשה שלי | מתי כספי -2005
	כספי עצמו הכריז שזוהי היצירה הטובה ביותר שלו. אפשר להבין מדוע הוא מרגיש כל כך מסופק, בהתחשב בכך שיצר את האלבום מתוך אמבטיה של אושר ואהבה. אמנם זה מעורר קנאה, אבל מי שבסוף קובעת היא קטגוריית ה-''האם יש לי דחף לשמוע את הדיסק שוב ושוב ולהגביר את הווליום'', ובה ''את האשה שלי'' מקבל חצי השמעה בווליום מפוהק

	הבקרים הרועשים EP | הבקרים הרועשים -2005
	ה-EP הוא אלבום חורף קלאסי, ואולי גם אלבום שיבוא מצוין דווקא בבוקר חורפי, אם להיכנס לסופרלטיבים על שמם של הבקרים ומשמעותו האמיתית. אבל כן, אני מוצא את הסופרלטיב כמתאים מאוד. אין שם יותר טוב לתיאור הנשמע מאשר ''הבקרים הרועשים'' (אולי ''הבקרים הרועשים והגשומים'', אבל זה כבר סתם מופרך)

	between | one of us -2005
	Between סובל מעודף בשירים בינוניים וחוסר ברעיונות מוזיקליים. חלק הארי של השירים מבוסס על מעבר בין שני אקורדים. זה לא חייב להיות משעמם, תראו מה פינק פלויד עשו עם זה בצד האפל של הירח, שלא לדבר על עשרות להקות אחרות שכתבו שירי שני אקורדים מפילים. אבל One Of Us חוזרים על כך יותר מדי ולא מצליחים לספק את הריגוש והעניין הנחוץ מעבר למסגרת ההרמונית, כך שהתוצאה היא שיעמום

	in time | ran jurgenson -2005
	In Time הוא, לעניות דעתי, אלבום הסינגר/סונגרייטר הישראלי המוצלח ביותר עד עכשיו. שמעתי הרבה, וזה לא שהשאר רעים, חס וחלילה. פשוט יורגן הוציא אלבום שקשה לנצח. הוא לא פופ, אבל המוזיקה נתקעת בראש ומזדמזמת כל היום. הוא לא כסאח, אבל בא לך לשבור את כל העולם איתו. הוא לא מתחנף, אבל שומעים בקולו העמוק של הזמר שהוא בסך הכל מחפש שיקשיבו לו

	Fאן-כי-נוןסנס | קוביאשי פורצלן -2005
	הטריק שלהם לא רחב יריעה במיוחד: Fאנקי ישן וטוב, נקי ולבנבן, עם נגיעות ג'אזיות והרמוניות קוליות והתעלמות די גורפת מכל מה שקרה במוזיקה השחורה משנות השמונים ואילך. תחום צר למדי, אבל הם עומדים בו בכבוד

	behold! the unseen | the pit that became a tower -2005
	באותו משחק של ניגודים בין הפנים לחוץ, בין הזר למוכר, המוזיקה של TPTBAT מתקשרת ונגישה להפליא. לחנים פשוטים וקליטים, מגובים בהרמוניות כליות וקוליות עשירות, כשעל הכל נסוכה הפקה מצויינת. הבעיה הגדולה של האלבום - עניין

	oh, you're so silent jens | jens lekman -2005
	האלבום מגוון ועם זאת קוהרנטי, יש פה בלדות פסנתר ומזמורי אינדי פופ שונים ומשונים, מקהלות, סימפולים, ועוד כל מיני כאלה. הניסוח הלקוני הוא בכוונה, היות והתחושה המתקבלת היא שלקמן מנסה להגניב את עצמו

	black sheep boy | okkervil river -2005
	ולמרות שיש דברים טובים להגיד על מרכיביו השונים של בלאק שיפ בוי, כשאני בוחנת את האלבום בתכל'ס, נראה שמדובר ביצירה שלא אחידה ברמתה. זה אלבום שיש בו בהחלט רגעים כובשים, אך זה לא אלבום כובש

	endangered species | nickodemus -2005
	הגיוון באמנים ובסגנונות שומר על האלבום מעניין לכל אורכו: יש בו ג'אז מושקע עם חטיבת כלי נשיפה מוצלחת, יש בו מוזיקת עולם מושכלת, יש המון המון Fאנק שעושה טוב לאגן, היפ הופ, אלמנטים של האוס, ומה לא בעצם... קרנבל שלם של אמן שבלי להכיר אותו, מתקבלת לי תמונה בראש של בחור פשוט מקסים וחייכן. אחד שכסף ותהילה לא בראש מעייניו, לעומת זאת, לעשות לקהל שלו כיף נתפס אצלו כערך

	dub club – picked from the floor | various artists -2005
	כאלבום להאזנה בבית הוא עלול להפוך למשעמם עם המונוטוניות והמינימליזם של הדאנסהול שתופס את רובו. כפסקול למסיבה, אני מאמין שהוא יכול להתאים. בסופו של דבר זה הרעיון: מוזיקה רקידה. ובמשך שנים אלו הצלילים שבקעו ממערכת ההגברה עתירת הבאס של המקום, שהשמועות אומרות שהיא הטובה באירופה

	my rocky mountain | erik sumo -2005
	בגדול, זה אלבום בסדר. הוא בהחלט עושה חשק, אבל לרוב נשאר בגדר משחק מקדים. בכל שיר יש חלק שהוא חגיגה, אלא שלפעמים צריך לצלוח יותר מדי שעמום מייגע עד שמגיעים אליו. לחילופין ישנם קטעים שמתחילים נהדר ומתקלקלים תוך כדי. אבל בסך הכל, באמת שבא לי לפרגן לסומו, ויש על מה

	not responding | subsoniq -2004
	סאבסוניק הוא מעין אתגר קרת של המוזיקה האלקטרונית: הוא יוצר טוב לקטעים קצרים, מהנה, מצחיק כשצריך, וכיף מהיצירה שלו. הבעיה היא שלפעמים הקטעים הם באורך חצי ממה שציפינו שיהיו ואנחנו נתקעים פתאום עם חסך כלשהו, ומאוכזבים שהפסיקו לנו את הכיף באמצע, כי רצינו עוד

	אדומות | רועי חן -2004
	12 שירים יש באלבום הזה. כולם בעברית, ובכולם – רק שירה וגיטרה (אקוסטית, ככל שיכולתי לזהות). תודו על האמת, צריך אומץ והמון אמונה בחומר שלך כדי לשחרר אלבום כזה. כדי שאלבום כזה ''יעבור'' יש צורך ב-12 שירים ברמה גבוהה שיכולים לעמוד בזכות עצמם, ובלבוש מאד מינימלי

	החיים עושים אנשים קשים, רוצה להרגיש? | טאבו פלוס -2004
	טאבו לא שר על הפיגועים בארצנו, לא על מסיבת הסמים שהוא היה בה אתמול, וגם לא על זה שראפרים אחרים נראים לו כמו אוכל. הוא שר בעיקר על החיים, על דברים שהוא רואה ואיך הוא מקבל אותם, על הפחד מהתבגרות, על הפחד מאהבה ועל הרצון לפגוש אותה כבר.

	אולי זה אני | יוני בלוך -2004
	בעזרת פלדמן חושף בלוך את מכמני נפשו בהומור ובמעין אקסהביציוניזם רגשי שנון. כל הטקסטים רוויי שמות מחייו של בלוך, והשם ''יוני'' מופיע הכי הרבה. בלוך עצמו כתב גם הוא את מילות כמה מהשירים, ואף הם לא רחוקים מהראש של פלדמן, להעיד על הקשר המנטלי הטוב של השניים

	made as you wish | acute -2004
	דומה שהשם Acute מעיד במשהו על התחושה שהמוזיקה הזו יוצרת, לפחות אצלי: איזשהו לחץ, איזושהי דחיפות. תחושה שמשהו אינו מאוזן. נדמה לי שאחראים לכך הצלילים הדיגיטליים בעיקר. יש כאן באלבום הזה ניגודיות מסוימת בין הגישות מהעולם הקלאסי, המאד מאורגן ושיטתי מחד גיסא, ובין העולם של מוזיקת Brain-Dance/IDM

	mono addicted acid man | mono addicted acid man -2004
	ואולם יותר מכל, מזכיר הדיסק של האדיקטים מרוץ נגד השעון של רוכב האופניים האגדי לאנס ארמסטרונג בטור דה פראנס: דיווש אכזרי על האופניים, חסר רחמים, אחיד במהירותו המסחררת, שמשאיר את יתר המתחרים הרחק מאחוריו, אי שם על אחד מרכסי האלפים.

	the easiest way to fall | amir perry -2004
	למרות החיבה המוגבלת שלי לכיוון החדש שבחר פרי, זה טוב לראות שהוא ממשיך להתקדם ולחקור את הכיוונים אליהם המוזיקה שלו הולכת. בסופו של דבר, מדובר באלבום מהודק ומהנה למדי, מלא ברגעים מלודיים יפים וסגנונות מוזיקליים משתנים.

	good science/friendly god | donderevo -2004
	אחרי הכל יש פה מתכון מוסיקלי שיכול להעשיר הרבה אנשים שונים. לא מחייב, שמייח ברובו וזורם בשלמות מענגת. אם חסרות לכם מילים, אז פספסתם את הנקודה הישירה פה. עידן הסולסיק יכול לכעוס עד מחר, אבל להוריד/לקנות שיר אחד מהאלבום הזה, זה לפספס את התמונה השלמה

	who is this america? | antibalas -2004
	קשה לי לספור את מספר הפעמים שניסו לשדך לי מוזיקה ברזילאית/אפריקאית ופשוט לא ידעתי מה לעשות עם זה. אפשר לומר שאהובתי שתחיה - המתהדרת, בין השאר בשורשים ברזילאים - תופסת ממני מבין במוזיקה. רק לחשוב על כך שהיא תקרא את גיבוב השטויות שאני מתכוון לשטוח כאן מעלה בי אסוציאציות של פיק-אפ בר.

	free kamal | radioinactive and antimc -2004
	השירים של רדיואינאקטיב נשמעים כמו שליח מטורף שיוצא להגן על אנשיו. האסוציאציות באות מהמוזיקה, שפעם נשמעת כמו אפרוביט, פעם רגאיי, פעם ערבית. אסוציאציית השליח המטורף באה, כמובן, מכמות המילים המטורפת שנשפכת מהפה שלו, שברובה המוחלט עוסקת בגלובליזם ובחולי חברתי.

	chameleon mood swing | lemmus lemmus -2004
	לכל אורך האלבום הקצר-יחסית הזה אפשר להרגיש, בלי להתאמץ, בהשפעות של ג'נסיס, של פינק פלויד, של יס ובעצם כל הפסיכדליה היפה של שנות ה-60' וה-70'. שומעים את זה בעיקר כשרפפורט מנגן על אורגן ההאמונד העתיק שלו או על המלוטרון- אותו אחד מקורי שהיה שייך פעם לפינק פלויד אותו הביא מחבר מאנגליה.

	natural born chillers | various artists -2004
	Natural Born Chillers הוא הקומפייל הראשון שיוצא תחת אלף זירו, ובתור אחד כזה הוא בהחלט מהווה הצהרת כוונות ברורה להמשך. 10 קטעים ארוכים, אין פה שום התחסדות או נסיונות נואשים להגיע לאוזניים מיינסטרימיות, כל טראק הוא מסע בפני עצמו, היוצר הוא מדריך הטיולים והוא מנווט את האוזניים שלנו כאוות נפשו

	the denied years | various artists -2004
	האוסף לא קל להאזנה. מדובר במעברים חדים בין פרגמנטים קצרצרים של לופ חביב אל תוך מפלי תופים מהירים, ביטים שבורים ואווירת לו-פיי כללית שגורמת לכל העניין להישמע מחוספס יותר ורקיד פחות. למרות זאת, קשה להתעלם מהאווירה החיובית של הקולקטיב הזה. כבר המון זמן לא נראו כאן חבר'ה שלוקחים את העניין בהומור עצמי ובאווירת סבבה גדולה כזאת.

	קלאס | נערי פוסטר -2004
	וכך יצאתי מופתעת מאלבום שלם שאכן עושה מחוות לאייטיז, אבל אייטיז מהצד היותר מיינסטרימי שלו. והמיינסטרים באייטיז ,לעניות דעתי, היה זוועתי. הרי גם רמי וריטה עשו מוזיקה באייטיז, ואני נשבעת שיש פה שירים שמזכירים לי את האלבומים הראשונים של ריטה.

	hidden paths | morphlexis -2004
	מורפלקסיס אינו חוצץ בין עולמו הפנימי למציאות שסביבו. כאשר הוא כואב העולם כולו כואב איתו. שיר האהבה האמיתי היחיד באלבום הוא שיר על אהבתה של ילדה קטנה לעץ אלון גדול ועתיק. מעבר לקונוטציה הפאגאנית ובהקשר של האלבום כולו, השיר הזה מסמן אכזבה עמוקה מהמין האנושי ומהרגשות החבויים בו

	shove your head into the ground and feed it to the earth | emok -2004
	האלבום מציג רוק אלטרנטיבי בועט עם קריצות לכיוון המטאל, שמובל ע''י בס בשרני למדי וגיטרות שבהחלט נותנות בראש. אבל המוסיקה היא לא סתם זעם עקר: העיבודים מתוחכמים ומשלבים אלמנטים מזרח-תיכוניים (הרמז היחיד כמעט באלבום למקור הלהקה) עם אלקטרוניקה אפלולית ומקצבי אינדסטריאל חתוכים ומחוספסים

	experiments in aesthetics | bloke -2004
	Bloke מצליח להוציא אלבום שעומד יפה על קו התפר שבין אלקטרוניקה מחוכמת ואינטליגנטית לבין אלקטרוניקה חופרת ונותנת בראש. הוא עושה את זה בהרבה חן וכשרון, כך שכשתשמעו את הדיסק הגוף שלכם יזוז והאוזניים לא יסבלו כלל, לגמרי להיפך

	הא! | digital_me -2004
	ליברובסקי, שמדלג פה בין סגנונות מוזיקליים, שירי ראפ לסקצ'ים, סקרצ'ים, סמפלים, קטעי מעבר אינסטרומנטליים וסתם כל מיני שטויות, מוכיח את עצמו כמפיק עם הרבה כשרון והשפעות חיוביות. אם הוא ירצה וישקיע בכך, אין שום סיבה שהוא לא יהפוך למפיק משמעותי גם בעולם המוזיקה הישראלית המיינסטרימית ו/או בעולם המוזיקה הישראלית האלטרנטיבית

	i.d. | lenses -2003
	לאחר כמה דקות של נהיגה בארץ לא ארץ, כשתש כוחו של הערפל, פינה זה מקום לקרני השמש ששטפו את הארץ וגילו את ערבת דרום הארץ, ונופי המדבר הזועקים חופש, כמה קילומטרים דרומית לבאר-שבע. מי שעזר להניס את הערפל היה לנסז, שהתנגן ברקע, כנראה בתוקף היותו אדון המקום.

	שני הצדדים של סגול 59 | סגול 59 -2003
	הביטים לא מפילים באף קטע בחלק הראשון, מלבד ''היפ הופ מודל 87'', עם סימפול גיטרה חמוד, ושל ''סיפור ילדים'' המהיר והגרובי וואנאבי. זוהי אחת הבעיות פה, בעצם: מצד אחד הביטים לא מעניינים במיוחד או מופקים בצורה מספקת, ומצד שני סגול לא מגלה לוליינות ווקאליות בשום צורה שתחפה על זה

	חם לה בתחת | חנה + חסיבה -2003
	אני חושב שחלל תצוגה מתאים לאלבום כי זה לא אלבום שאפשר לשמוע בדיסקמן (בטח לא בלילה), או לנמנם איתו, בטח לא לרקוד איתו (לאכול צ'יפס הרי אפשר עם כל מוזיקה, תשאלו את שאול איש הבארבי). כי נראה שזה אלבום חד פעמי. נראה שהוא אמור להשאיר את המאזין מבולבל אבל גם מלא.

	המיותרים | המיותרים -2003
	אם אצל ה-Von Bondies, למשל, ניתן להאמין כי הם באמת גדלו על התקליטים של איגי והסטוג'ס, הרי במקרה של המיותרים עושה רושם כי מדובר בנערים משועממים שהורידו שירים של ה-Datsuns בסולסיק. הם נשמעים כמו חיקוי של חיקוי, משוללי כל פרספקטיבה ונעדרי מודעות עצמית

	split | grundik + slava / ambidextrous -2003
	האלבום מהווה מעין מסע בין נקודות ציון בהתפתחות המוזיקה האלקטרונית. מתחילים במלודיות צעצועים דיגיטליים א-לה קראפטוורק, עוברים בדרך את האקספרימנטליזם של שנות השמונים, הטכנו של תחילת שנות התשעים ועד לגליץ' עכשווי ששייך לעידן בו הטכנולוגיה כבר לא מכתיבה את המוזיקה

	drum & stuff | digital_me -2003
	מרוכז כאן סיגנון שלא זכה לשום פרסום בארץ, וגם בחו''ל הוא נחשב לקצוות של האלטרנטיבה האלקטרונית. דיגיטל_מי נראה שוחה היטב בתחום הזה ויש לו לא מעט להגיד עם קורטוב תחכום. הסאונד מאוד עמוס, ואי אפשר לפספס את ההרגשה של אלבום ביתי שנרקח במחשבו של האומן ולא ב-mute

	fact by fact ii | various artists -2003
	הפסקת הפעילות הייתה שברו של חלום ואבדן התקווה לא רק עבור מי שלמשך כמה שנים האמין שאפשר להקים לייבל קטן ע''פ המודל של אליקים, ליצור סצינה יש מאין ולשרוד; אלא בוודאי גם לאותם יוצרים שפאקט הייתה עבורם המעבדה בה יכלו לערוך ניסויים כאוות נפשם

	ניצחון | רוקי בי -2003
	הקטעים אמנם מעבירים את המסרים שלשמם נכתבו (מדינת ישראל האבסורדית, מוכת הפיגועים, היהודית, המיינסטרימית, הכובשת) אבל נופלים לקלישאות רבות מדי. מצד שני מדובר בטקסטים ארוכים מאוד, חזקים מאוד, וקשה מאוד לדבר כל כך הרבה בלי לזרוק כמה צירופים משומשים.

	the vim and vigour of alvarius b and cerberus shoal | alvarius b and cerberus shoal -2002
	יודעי דבר סיכמו שהספליט סינגל הזה הוא קטע מוזר של האומנים אשר לא מייצג את יצירתם, אך לי הספיקה הטעימה הזאת כדי להבין שאת האוונגארד הלא מתקשר הזה אני לא לוקחת איתי לשום מקום. למרות העובדה שניכרות במוזיקה שלהם השפעות מעניינות

	wooden tapes | tsuky -2002
	אני לא יודעת להחליט אם השירים הקצרים מעצבנים באורכם, שקוטע את היופי העדין שלהם, או שאורכם הקצר בעצם מהווה גירוי אינטלקטואלי המושך את כל הרצועות באלבום ליצירה אחת ארוכה. לכאן ולכאן היופי הקסום הוא הציר המרכזי שמניע את האלבום הזה.

	דלישס | פאנקייק -2001
	פאנקייק הם כאילו הילדים שלעולם לא רצו להתבגר. הילדותיות פשוט נוטפת מכל פינה של הדיסק. חוסר הסבלנות שלהם מתבטא בשירים שכמעט ולא עוברים את רף השתי דקות. ריפים קליטים ומהירים, תכנים אינפנטילים וחסרי כל משמעות בעליל, וכמויות מסחריות של שמחת חיים

	[komfort.labor] presents native lab | various artists -2001
	מה שמוגדר כ''נסיון ליצור היבט נוסף ביחסים בין תרבות ההאזנה לתרבות המועדונים'', הוא בעצם תרכובת של קטעי טכנו אקספרימנטלי מינימליסטיים בעלי מקצבים מעוותים - לעתים נטולי מלודיה, לעתים מונוטוניים בצורה קיצונית - כיאה לטכנו גרמני