We all dream the dreams of heroes

הפרויקט הזה נבנה מתוך אהבה והערכה ליוצרים, לשוליים,
לאמנות המוזיקה ולכל התרבות הזאת שגורמת לנו לכתוב על הגיבורים שלנו.
גם לכם יש גיבורים, חלקם מוכרים יותר וחלקם מוכרים פחות.

בימינו יש שפע של מוזיקה טובה, וניתן לראות זאת מכל האלבומים שיצאו השנה ומההופעות שהיו השנה בארץ.
זה נפלא, כי זה אומר שיש רבים שמעוניינים ליצור וכנראה שגם הרבה אנשים שמעוניינים לקבל מהשפע הזה.
יש פשוט הרבה מוזיקה טובה.

הבעיה עם כל זה היא שלפעמים נראה שיש יותר מדי, ואז הרבה יוצרים לא מגיעים לחשיפה שהם ראויים לה.
בפרויקט הגיבור הלא מושר המטרה היא לתת במה לאלבומים שיצאו השנה ולא זכו לאותה החשיפה.
דבר זה לדעתי חשוב מאוד, כיוון שחלק גדול מאותם אלבומים שכתבו עליהם ביקורת בפרויקט
לא היו זוכים לחשיפה ציבורית רחבה בארץ בלעדיהן. אהבתכם לאותם גיבורים ראויה לשבח.

ברצוני להודות לכל מי שלקח חלק בפרויקט חשוב זה; אתם הגיבורים שלי.
מי ייתן שגם בשנים הבאות נזכה לאותה הערכה מוזיקלית שזכינו לה השנה.

בנימה אישית, היה לי הכבוד לעזור בארגון הפרויקט ולהכיר את האנשים שלקחו בו חלק. שמחתי ביצירת היוזמה הזאת:
תודה לגורלי/גוזלי, ידיד יקר שנתן לי המון מוטיבציה לעשייה; שבזכותו תהיה תוכנית רדיו על הפרויקט השנה.
תודה לאופק ואסף, שהעלו וערכו את הביקורות לידי יצירות קריאה נהדרות,
על התמיכה והסיוע לכל אורך הפרוייקט, ובכלליות על תרומתם הנכבדת לשרת.

עטר

	Mudcrutch | Mudcrutch -2008
	התוצאה של מיזם היתה יכולה להיות מביכה, עבשה, פתטית או סתם משעממת. Oh no, לא אצל פטי. האלבום הזה מצלצל כמו פנינה קלאסית משנות השבעים, עם השפעות שנעות בין הבירדז לדילן, בין קרידנס קלירווטר ריבייבל לגרייטפול דד, בקיצור: אלבום רוק אמריקאי קלאסי עם נגיעות פולק אקוסטי, בלוז, פסיכדליה והרבה רוק'נ'רול ישן וטוב, מהסוג שכבר לא עושים בימינו.

	doomsdayer\'s holiday | grails -2008
	בסך הכל, המוזיקה פונה אל מוח הזוחלים שלנו, מגרה אותו, ורק אחר כך החלקים המפותחים יותר נאבקים למצוא לעצמם פירושים.

	draining the waterheart | mar de grises -2008
	השירים באלבום משתרעים על-פני דקות ארוכות, במהלכן כל שיר שוצף וקוצף, כל גל מגיע לשיאו בהלמות תופים ונישא על-גבי גיטרות כבדות לתוך ערפל הקלידים. הגל שוכך ומפנה את מקומו למלודיית גיטרה או באס, המתחילה גל חדש

	discourses of the withered | celer -2008
	המוזיקה שהם עושים היא אמביינט שמבוסס על לופים אווירתיים של סינתיסייזר מעודן והקלטות שטח ממקומות שונים בעולם במטרה להעביר תחושות מנחמות ומעודדות, אך גם במטרה להעביר תחושות של חוסר נוחות. באלבום זה מגיעה יצירתם לצורתה הטהורה ביותר

	no virginia | the dresden dolls -2008
	בעוד שהסולו של אמנדה פומפוזי מצד אחד ולא מחדש שום דבר, ''לא, וירג'יניה'' נשאר באותו הקו, או יותר נכון במנעד שאותו התוו קודמיו- שירי פסנתר מרירים עם רמז של מתיקות, מינימליזם, נוירוזה בריאה, המון הומור עצמי ובעיקר- הרצון לעשות לכולם נא- גם באוזן, גם בעין.

	censored colors | portugal. the man -2008
	אתם בטח אומרים לעצמכם, ''בחייאת, עוד להקה עם שם מוזר'', ואתם צודקים. אני אוסיף ואומר שלא רק שהשם מוזר, אלא גם הנקודה באמצע השם זה לא בטעות

	I+II | ulaan khol -2008
	ולאט לאט הזעם הזה מתחיל לעבור, ואז הוא חופר את התעלה שתחבר אותו בין הדלת, שלידה הוא שוכב מרוסק לחלוטין, עד לארגז האפקטים. זו התעלה שתכיל את הכבלים. זו התעלה שתחבר את הראש שלו הישר לתוך הלב, וספייקים קטנים של קרח משונן ומושחז יעופו בה, כמו ברד קשה ופוגעני, הישר לראש מפוצץ האלכוהול שלו

	rest now, weary head! you will get well soon | get well soon -2008
	אם הסתקרנתם, להלן רשימת מכולת קטנה של התכונות ששבו אותי באלבום: שירים מלאי רגש ופאתוס, לחנים שמושפעים ממוזיקה קלאסית עם הוקים של שירי פופ, עיבודים תזמורתיים ונגיעות אלקטרוניות, פזמונים סוחפים ובלדות קורעות לב, חצוצרות בלקניות שנשמעות כמו ''ביירות'', ציניות עגמומית ממשפחת ה''דיווין קומדי'' וחיבה לקאברים לא צפויים

	feed the animals | girl talk -2008
	מדונה: ''טוב עזבי אותך... כל המבקרי מוזיקה האלה כוזרים''. קלי קלארקסון: ''כוזר-וואט?!?!?!''. מדונה: ''עזבי נו... ביטוי שלמדתי בביקור האחרון שלי בישראל, סיפור ארוך''.

	perseverance: the remix | percee p -2008
	פרסי פי נשמע כאילו הוא הוקפא למשך עשרים שנה, ומהרגע שהוא הופשר הוא לא סותם את הפה. בדרך הוא גם גילה שהוא יודע לסרוג

	heretic pride | the mountain goats -2008
	השירים של דרניאל, במיוחד באלבום הזה, הם כמו תמונות שנראות מאד פשוטות מרחוק, אבל כשמתקרבים מגלים פרטים קטנים, חבויים, שאי אפשר לראות ממרחק.

	droppin' science fiction | the mighty underdogs -2008
	אתם צריכים להבין - לטיף וגיפט (נשמע פתאום כמו קלטת של דץ ודצה) הם לא הראפרים הרגילים שאתם רגילים לזפזפ הרחק מהם ב-MTV. אם זה היה תלוי בהם, הם היו חיים בנפטון עם הרכב הנגנים של פאנקדליק במהלך שנות ה-50. ומה זה אומר? שהדמיון באלבום הוא הכול.

	life, death, love and freedom | john mellencamp -2008
	נושא החופש מטריד אותו לא מעט; ''חיים, מוות, אהבה וחופש'' מוצא את הבחור כשהוא כבר בן חמישים ושמונה, הקילומטראז' שלו מלא במלחמה נגד תאגידים וחברות התקליטים ובהתקף לב רציני אחד. ג'ון מלנקמפ הוא הגיבור הבלתי מושר כי הוא פייטר ושורד בנשמה.

	the boy bands have won | chumbawamba -2008
	צ'אמבאוואמבה מוכיחים באלבום הזה שפשטות היא לא מילה נרדפת למיינסטרים, שאין תחליף להלחנה מלודית יפה ולכתיבת טקסטים מקורית ולא מתפשרת, ושהלהקות הבריטיות הטובות ביותר הן לא בהכרח אלה שדואגים לטחון ב-MTV2

	the holy pictures | david holmes -2008
	לפתע על סף גיל ארבעים, הולמס החליט לראשונה בחייו, לפתוח את הפה ולשיר. אבל הפעם לא מדובר בפסקול של סרט, אלא של החיים שלו, בעקבות מותם של הוריו. אם הסיבה לתקליט לא הייתה מוות, הייתי אומר שהרווח כולו שלנו

	fuckfest / 12 galaxies | oxbow -2008
	''12 גלקסיות'' מתעד הופעה אקוסטית של הלהקה – כן כן, אקוסטית. האלבום הזה אולי לא יגייס להם מאזינים חדשים אבל הוא מהווה בהחלט שלב מרתק באבולוציה המרתקת לכשעצמה שלהם