שנה חלפה, ובחרתי להתחיל את הפרויקט השנה עם שיר שמדבר על כולם ולכולם.
למרות שכולנו רוצים את הגיבור שלנו לא מושר כי אחרת הוא לא רק שלנו ,
יש גיבור בכל אחד מאיתנו.
ובכל זאת הגענו למרות הכל (כוורת שבק ס) לרגע הזה
בו מבחר אנשים מוכשרים ואוהבי מוזיקה לוקחים על עצמם יוזמה
ומשתפים במסגרת השרת העיוור פיסה מוזיקלית שהשפיעה עליהם השנה.
מתחת לרדאר של המצעדים, ההשמעות בתכניות השוליים והפורומים
חומקות בדרך כלל פיסות של כשרון שאיכשהו עדיין לא נחשפו
ומישהו טרח להרים את אותן פיסות ולהוציא אותן לאור.
השנה בניגוד לשנים קודמות ניתן למצוא בביקורות גיוון נשי וישראלי ,
גברים שכותבים על נשים, ובאופן כללי, נוף קצת שונה ממה שבדרך כלל מוצג בפרויקט.
ברצוני להודות לכל הכותבים המבורכים, למנהלים התומכים, העורכים המשובחים,
ולכל מי שלקח חלק בעשייה של הפרויקט השנה.
ובעיקר לכם, הקוראים, בתקווה שתהנו מהקריאה ותזכו לגיבורים חדשים בחייכם.
מאחלת לכם עשור נפלא :)
עטר.
רגע! עצרו! חכו!.
הודות לעזרתם של הכותבים ושל אותם מושאי ביקורות הגיבור לשנה זו, אנחנו שמחים מאוד להעניק לכם את אוסף הגיבור הלא מושר 2009!. כאן תוכלו למצוא את מגוון מיצירות השנה האחרונה, לדגום ולבחור האם ישנם כאלו שימישכו איתכם אל השנה או העשור הבאים.
לבחירתכן, שלוש תמונות נפלאות שתוכלנה לשמש אתכם כעטיפת האוסף
התמונה הזו נוצרה בידי מאי קסטלנובו. בנוסף, הרי עוד שתי עטיפות שאותן עיצבה רוני לי דובנוב רז:
לחצו כאן כדי להוריד את האוסף. אתם יודעים איך. קליק ימני, save as וכו'.
והנה הטראקליסט, למיטיבי הלכת :
1. Noah And The Whale - The First Days Of Spring
(מתוך The First Days Of Spring)
Speck Mountain - I Fell Eternal .2
(מתוך Some Sweet Relief)
The Twang - Barney Rubble .3
(מתוך Jewellery Quarter)
Depedro - La Memoria .4
(מתוך Depedro)
5. הקולקטיב - אדון כץ היקר
(מתוך הקולקטיב)
6. Yonlu - Boy And The Tiger
(מתוך a society in which no tear Is shed Is inconceivably mediocre)
. Major Lazer - Zumbi .7
(מתוךGuns Dont Kill People... Lazers Do)
Cheaveu - Like A Deer In The Headlights .8
(מתוך Cheveau)
9. מוריס ותקווה יוצאים מן הכלל - שיר הפילינג
(מתוך בוא לכייף)
10. Black Heart Procession - Rats
(מתוך Six)
11. אבי עדאקי - כל מה שצף
(מתוך הופעה חיה בקפה ביאליק)
שלום. כאן דודי. כן כן, אותו דודי שאתם קוראים לו בשמות בפורום, ''טרולינקה'', ''טרולצקי'', כל מיני כאלה. אמרתי את זה לאופק כבר: רוצים ש-DOD לא יכתוב בשרת, סבבה. תמחקו ת'טרולינקה... רגע, מה? שנייה נו, עוד פעם צועקים עליי שאני מתפזר מהנושא. נתחיל מהתחלה.
דה טוואנג עוברים את בריטניה לאורך ולרוחב - אל תוך המסעדות ובתי המלאכה, דרך מעברים זנוחים בין בתים בפרברים, חצרות של בתי ספר ובתי מלאכה של פועלים קשי יום. הם נוסעים במכוניות גדולות ובטנדרים ישנים, הם פוקחים עיניים חכמות וקולטים את המראות, הפנים, השמות, הצבעים, הריחות
הפסנתר של When You Finish Me, השיר שפותח את Six, האלבום החדש והמופתי (!) של ה- Black Heart Procession, הוא תמצית האלבום. המיתרים הדרמטים, הפסנתר הריפטטיבי, שיש בו קצת Jukebox, אבל יש בו גם מבט תמים של ילדה שמחזיקה דובי ובוחנת את בית הוריה נשרף עד היסוד – כל אלה הם בעצם האלבום. אפלה גדולה שוכנת מלמעלה ולא נותנת לאור להיכנס
החלטנו לעשות משהו שונה, לכתוב את זה כמו ילדים בבית הספר, שמקפלים את הנייר וכל אחד כותב משפט זה נכתב בשעות שונות, מצבי צבירה שונים אבל עם המון אהבה. זה לא יהיה אחיד, אבל זה יהיה על אדם יחיד ומיוחד - אבי עדאקי.
בזמן שבעולם האמיתי, ויניציוס מרקז היה ילד דחוי, בעולם הוירטואלי הוא היה מוזיקאי נחשב אשר היה באינטראקציה עם מוזיקאים מקצועיים וחובבים מסביב לעולם, חבל רק שהסוף הטרגי הרס עתיד של אחד המוזיקאים המבטיחים ביותר
הוא שר מתהילים, מספר התפילה, משירתם של רבנים. הוא מלחין את הטקסטים ברגש ובעיבוד עכשווי, והתוצאה מעניינת ומאתגרת, וזאת מאמן שחגג כבר את יום הולדתו ה-60, ויכול היה מזמן לנוח על זרי הדפנה.
הייתי מצפה שבפרויקט סקירה זה יהיו האמנים צעירים בתחילת דרכם, כאלה שאנו מעוניינים להיות ''הראשונים לגלות''. דווקא העובדה שהאמן של אלבום זה אינו צעיר, אלא עבר כברת דרך ארוכה, והוא בשל ובוגר, פתוח ויודע לחדש, תוך שהוא שומר על מסורות, מעוררת בי אהדה
איטיות אך בטוחות בעצמן, מנגינות מוזיקת נשמה נפרסות על-גבי המרווחים בין מקצב התופים ומשמשות במה למרי-קלייר, המצליחה להישמע פגיעה, מהוססת אך בו-זמנית חדורת אמונה עצמית. בשמיעות עוקבות, היה קשה לי שלא לתהות על העבר שחברי הלהקה נושאים עימם.
אף פעם לא אהבתי מופעי חימום, הם תמיד נראו לי כמו משהו בלתי מגובש עדיין, שמנסה את מזלו בפני קהל שבכלל לא בא לא ראות אותו. אף פעם, עד שדפדרו, כלומר חאבייר (jairo) זאבאלה, פתח את הפה שלו והתחיל לשיר.